הרב שי פירוןרבי ישראל מרוז'ין
בשבת שעברה התחלנו לעסוק בענף הרוז'ינאי בחסידות. אני מבקש לחבר בדברים הבאים בין שני מאפיינים של בית רוז'ין: האחד, יסוד המלכות בה נהגו אדמו"רי החסידות ההולכים בדרכו של רבי ישראל. מקל מהודר היה בידו, כרכרה עם מספר סוסים הובילו אותו ממקום למקום, וביתו דמה לארמון. כיצד מתיישבת התנהגות זו עם הצניעות, הפרישות והנהגת המידות הנדרשת ממנהיג נערץ של קהל חסידים?
המאפיין השני של בית רוז'ין הוא יחס חיובי לתנועה הציונית. בערב יום הזיכרון ויום העצמאות אני מבקש לבחון את הקשר שבין שניהם.
פרשיות תזריע ומצורע מלמדות על הקשר שבין גוף לנפש. לא שתי מערכות חיים נפרדות כי אם מערכת חיים אחת שיש בה כדי להצביע על גילוי נשמה בחיים הגשמיים, וכן להיפך. צרעת באה על גסות רוח (ערכין ט"ז, א'); מצורע – מוציא שם רע (שם, ט"ו ע"א); ועוד. הרעיון הזה בא לידי ביטוי בתפיסה הממלכתית שלנו. רוח ישראל אינה שלמה אם היא לא מופיעה באורגן חיים יישומי. יהדות שלמה אינה רק יהדות של בית מדרש וחידושי תורה, של צדיקים ואנשי מידות. אפילו לא של סוחרים או רופאים המצליחים לקיים חיים המשלבים תורה ועבודה. עומק החיים הישראליים הוא ביכולת לגלות ש"אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (תפילת מנחה של שבת).
כבר ב – 1850 התייחס רבי ישראל מרוז'ין לשאלת החיבור שבין חיי רוח למעשה מדיני: " וכאשר הגיע לאמירת 'והיא שעמדה' אמר יותר מששים פעמים 'והיא שעמדה לאבותינו', ובכל פעם נשתנו פניו, ואמר: אני אומר, יבא זמן שכל האומות אפילו הטובות שבהן יהפכו לשונאי ישראל עד שיגרשו את היהודים מכל ארצות הגולה ותפוצותיהם לארץ ישראל. ובאמת יהיה לנו בזיון גדול שלאחר גלות ארוכה של אלפים שנה תהיה גאולתנו באופן כזה… אבל יהיה מה שיהיה ובאיזה אופן שיהיה ובלבד שה' יציל אותנו מידי הגויים ויחזיר אותנו לארה"ק, והשאר ימלא אחר כך הקדוש ברוך הוא ממילא". ואחר כך הוסיף: "אני אומר: הם רוצים דווקא גאולה ניסית, אך איני אוחז בכלל ממופתים. שבעה ימים רצופים סירב משה רבינו למלא שליחותו של מקום לגאול את ישראל ממצרים, משום שהגאולה ההיא היתה עתידה להיעשות על ידי נסים ונפלאות שלא כדרך הטבע, ומשה רצה שהגאולה תהיה בדרך הטבע".
לא נס, לא שלושת השבועות, כי אם נקיטת פעולה מעשית. ומדוע דברים אלה מחוברים לדרך לבושו, הילוכו והתנהלותו של רבי ישראל? מידת המלכות היא המידה העשירית בעשר הספירות. עניינה התבטלות כלפי כל הספירות שמעליה והעברת השפע הרוחני העליון לעולם המעשה. מלך אמתי הוא מי שיש בו די כוח להתבטל ולהעביר מלמעלה למטה השראה, רוח. מלך הוא מי שמעביר כל מה שהיה לפניו, כל מה שמעליו, לדורות הבאים. זו מהותה של מידת המלכות. רבי ישראל מרוז'ין רצה ללמד את חסידיו שהגיע העת ליישם את החיים הרוחניים הגדולים שנוצרו בחצרות חסידים אל המציאות כולה. זה כולל גם כמיהה למלכות רוחנית ולהנהגה רבנית, אבל לא פחות מכך, הנהגה מדינית, גאולה לאומית. הקמת מדינה שהיא יסוד כיסא ה' בעולם.
(תזריע מצורע תשעז)
