מערכת שבתוןישי אילן, עו"ד
מצוות ברית המילה הייתה מאז ומעולם אחת המצוות היחידות שנשמרו בכל הדורות, גם על ידי מי שאינו מקפיד על קלה כבחמורה. יהודים בכל הדורות אף היו מוכנים למסור עליה את הנפש, אף שמדובר במצוות עשה שניתנת להשלים ובוודאי שמצד הדין (אלא בשעת השמד מדין "אפילו על ערקתא דמסנא" ) אינה משלוש המצוות שעליהן יש למסור את הנפש.
במה זכתה לכך?
ראשית, מדובר במצווה הראשונה שניתנה לעם ישראל בהסטוריה. אולם עדיין זו אינה סיבה שנותנת מענה כאמור. ייתכן שהתשובה יכולה להינתן אם נעשה שימוש בהשוואה הקלאסית שבין חג הפסח לבין ברית המילה. בשתי המצוות האלה מדובר על כריתת ברית של האדם עם אלוקיו. בברית המילה כיחיד ובפסח זכרון לכריתת הברית של ה' עם עמו. לא מן הנמנע שהרצון לשמירת הברית – גם בברית המילה וגם בפסח, הוא רצון חזק בנשמתו של כל יהודי, אף ללא קשר לשאלה עד כמה הוא מקפיד על תרי"ג מצוות, ובוודאי תחושת החשיבות שבברית המילה ואף מצד ראיתם של הגויים מתקופת היוונים ואילך, מדובר במצווה שנתפסה אף בעיניהם כמצווה המסמלת את העם היהודי ואם יצליחו לגזור על קיומה יביאו עליו כליה – לכל הפחות רוחנית.
הווה אומר, הרצון העז בשמירת הברית שבין האדם לאלוקיו, הביא לכך שהמצווה הזו שרדה אצל כל יהודי ובכל דוד ודור, בדיוק כפי שגם היום אחוז המשפחות החוגגות את ליל הסדר, גדול עשרת מונים מאלו המצהירות על עצמן כ"דתיות".
ניתן את הדעת גם לקשר שבין פרשיה זו להפטרה – הן של תזריע והן של מצורע. המסר העיקרי מסיפורו של נעמן הוא הערך העצום של קידוש ה' לעומת המחיר הכבד של חילול ה'. גם בהפטרת מצורע ( וארבעה אנשים היו מצורעים") אנו עדים לנצחון צבאי יוצא דופן – נסי לחלוטין שכל עניינו החזרת האמונה בה' – לפי נבואת הנביא – מעשה שאף הוא אמור להביא לקידוש ה' ומי שלגלג על הנביא וביזה וחילל את שם ה' (שלישו של יהורם) נענש.
הימים בהם אנו נמצאים – ימי הלאום – בין יום השואה ליום הזיכרון ויום העצמאות, ניחנו בדיוק בכל המרכיבים הללו. בין יום השואה, שמהווה לכאורה חילול ה' נורא מעת שככה נעשה לעם ה', לבין יום העצמאות שמסמל קידוש ה' שאין גדול ממנו בשוב ה' את שיבת ציון – לכאורה לא יכול להיות שום קו מחבר. שיא השיאים של חילול ה' לעומת שיא השיאים של קידוש ה'. אלא שכמדומני מצוות הברית שאותה הזכרתי מאפשרת ללמוד בצורה שונה.
המשנה בפרקי אבות אומרת "כל המחלל שם שמיים בסתר נפרעין ממנו בגלוי". ניתן אולי לומר גם הפוך, כי גם כל המקדש שם שמיים בסתר – משלמים שכרו בגלוי. כלפי מה הדברים אמורים? גם בימי האפלה הנוראים ביותר של השואה האיומה היו יהודים שעשו מאמצים על-אנושיים לקיום מצוות, ובכלל זה מצוות ברית מילה בסתר ובהיחבא, אף בתנאים הקשים ביותר. בכך המשיכו את דרכם של מקדשי ה' מימי המכבים כשושלת אחת ארוכה בלתי נפסקת של מסירות נפש על קידוש ה' במצוות הברית. אולי ניתן לומר כי פירעון קידוש ה' זה היה בגלוי – עת קמה המדינה כמה שנים אחר כך – קידוש ה' הגדול ביותר בדורות האחרונים.
יהיו דברי אלו זכרון למקדשי ה' בשואה ובמלחמות ישראל כאחד ויתקיים בנו "וניקיתי דמם לא ניקיתי וה' שוכן בציון" – "ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור" .
(תזריע מצורע תשעז)
