הרב בנימין מונק, מנהל ביה"ס לחזנות ירושליםמנהג קדום בכל תפוצות ישראל היה בעבר כי ילדי ה'חדר' בבואם ללמוד תורה היו פותחים בלימוד בחומש ויקרא. על כך נאמר במדרש: "מפני מה מתחילין לתינוקות מתורת כהנים, אם כן יתחילו להן מבראשית, אלא אמר הקב"ה מה הקרבנות טהורים והתינוקות טהורים, יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים. (פסיקתא דרב כהנא פרשה ו'). נוסף לטעם האמור, יש כידוע לקרב את הפעוטות בדרכי נועם וחיבה אל מתיקות התורה וכאן כפי שמביא רש"י: "ויקרא אל משה" "לכל דיברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה – לשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו שנאמר וקרא זה אל זה ואמר" (רש"י בתחילת הפרשה). רמזה תורה כאן כי דרכה של תורה הוא בקירוב מתוך דרכי נועם וקריאה של חיבה ואין מתאים מכך לפתיחת הלימודים של הפעוטות. יש הרואים גם ב"אלף זעירא" של התיבה "ויקרא" כעין רמז אל הקטנים שמתחילים את לימוד התורה בפרשה זו.
אכן, מצינו הסברים שונים ל"ויקרא" ולכתיבת האות "אלף" של "ויקרא" בצורה זעירה. רש"י מביא כאמור כי בכך הוגדר ההבדל בין נבואת משה רבינו לבין נבואתם של נביאי עכו"ם ובראשם בלעם. בנביאי הגויים, מדבר עימם הקדוש ברוך הוא בדרך של "ויקר" היינו "מקרה וטומאה" כלשון רש"י, להבדיל מנבואתו אל משה רבנו שקודמת לו קריאה והזמנה של חיבה. יש המפרשים זאת גם לסיבת האלף הזעירה: כאשר קרא הקדוש ברוך הוא למשה ובקשו לכתוב במפורש "ויקרא" לא אבה משה להתגאות בכך וכתב את האלף בצורה זעירה.
יש להתעמק מעט בהבנת העניין. כידוע, נחשב בלעם לנביא בדרגתו של משה וכפי שנאמר ב"יגדל" – "לא קם בישראל כמשה עוד" אך בעמים אכן קם נביא בדרגתו – הלא הוא בלעם. הסיבה למתן נבואה בסדר גודל שכזה על אדם שכזה שמוגדר בחז"ל כ"בלעם הרשע" היא כי לא חפץ הקדוש ברוך הוא כי בעתיד יבואו הגויים אליו בטרוניה: "מדוע נתת לישראל נביא ולנו לא? לפיכך נתן הקב"ה נביא גם להם – ובדרגה שאינה פחותה ממשה. יש להבין מדוע אם כך מהצד השני "מפלה" כביכול הקב"ה את נביאי האומות ואינו פונה אליהם בצורה מכובדת כאל הפנייה למשה רבנו?
ההסבר לכך הוא בהבדל התהומי בין האישיות של משה רבנו לבין אישיותו ודרכיו של בלעם הרשע ודומיו נביאי העכו"ם- הבדל שהאיש בעצמו הוא הוא הגורם אותו. בלעם הוא בעל "רוח גבוהה ונפש רחבה" כפי שמובא באבות, בכל הזדמנות גאה הוא בנבואת השם אליו ומחמד ממון אחרים כפי שנאמר בפרשת בלק על חמדתו לביתו של בלק המלך, לכסף ולזהב שיכול להשיג על ידי נבואתו. משה לעומתו מקטין עצמו בכל הזדמנות ואף כשקורא לו השם בחיבה ומבדילו מן ה,מקריות" שבה הוא מתנבא לעכו"ם – אין משה חפץ כלל להתגאות כלל בכך אלא להיפך – מסרב הוא לכתוב את תיבת "ויקרא" וכפשרה מאולצת הוא מסכים לכתוב אותה באלף זעירה.
ה"כלי יקר" מסביר כי גם בנבואת משה "אין הפירוש שיהיה בלעם שוה למשה בנבואה חלילה, אלא כך פירושו: שמשה השיג יותר ממה שהיה ראוי להשיג על פי הכנתו". הרי לנו אם כן שני הבדלים תהומיים בין משה לבין בלעם ונביאי האומות: ענווה מחד ורצון כה עז להשיג ולדעת מאידך עד שבסופו של דבר משיג אמנם משה יותר ממה ש"תוכנן" ויועד עבורו מלכתחילה.
שני יסודות אלו הם נר לרגלי ההולך ללמוד תורה: מידות טובות וענווה – כל אלו ללא סתירה לשאיפה העצומה לגדלות בלימוד תורה ולידע אין סופי. משום כך פותחים הפעוטות דווקא בפרשה זו המצביעה על מעלות אמת אלו של התורה להבדיל מכל חכמה אחרת – אכן: יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים.
(ויקרא תשע)
