מערכת שבתוןבנימין סעדון, יועמ"ש עיריית שדרות
"אמר רבי אסי מפני מה מתחילין לתינוקות בתורת כוהנים ואין מתחילין בבראשית? אלא שהתינוקות טהורים, יבואו טהורים ויתעסקו בטהורים (ויקרא רבה פרק ז' ג')
הרמב"ן בפתח פירושו לספר ויקרא מציין כי "הספר הזה הוא תורת כוהנים ולוים, יבואר בו עניני הקרבנות כולן ומשמרת המשכן – מטומאה – . . . והנה רוב הספר הזה בקורבנות. . .
ואנו נשאל האמנם? האמנם התנוקות מפני שהן טהורים עליהם להתעסק בטהורים, בתורת כוהנים, בדיני טומאה וטהרה?
ספר ויקרא עוסק רובו ככולו בתורת הכוהנים היא תורת הקורבנות למינהם. אופן הקרבת הקרבנות, סוגי הקרבנות זמני הקרבתן וכו'. האם יש לכך טעם כשלעצמו, האם היינו בהשגתנו האנושית, יכולים להגיע, מתוך תובנה פנימית וללא כל ציווי חיצוני להקריב את הקרבנות.
". . . ויתעסקו בטהורים". המושגים "טהרה" ו- "טומאה", הנן בסופו של דבר אקסיומות, אנחנו יודעים מה מטמא, אנו יודעים מה מטהר ואיך להיטהר, אך אילו לא היינו יודעים שהטמא טמא ומטמא, מעצמנו מכוחנו, לא היינו יכולים להגיע לכך ומאידך פרה אדומה אשר לא עליה עול, אפר שרפתה מטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים.
מה ביקש המדרש ללמד אותנו בציוויו ללמד את הקטנים דווקא את ספר ויקרא, תוך שנדייק המילות המדרש "מפני מה מתחילין. . . " לא רק שיש חובה ללמד את התינוקות את ספר ויקרא, החובה הנה להתחיל בו דווקא, ואנחנו נישאל על שום מה?
שכן האם לא היה ראוי יותר להתחיל ללמד את התינוקות מבראשית, מבריאת העולם, מידיעת הבורא, או מסיפורי האבות, אשר מושכין יותר את לב הקורא, ובייחוד את התינוקות, ואם לא באלו, שמא מן הראוי היה לחנך את הילדים בתחילת דרכן על ברכי המצוות השכליות, כיבוד הורים, משום הכרת הטוב, ואהבת לרעך כמוך, מאזני צדק, וכו', מצוות אשר השכל יכול להשיג ולתפוס מעצם המעשה, המעשה כשלעצמו הנו בעל ערך ולכן עליי לקיימו.
למה, למה אם כן, זכה דווקא ספר ויקרא, ספר שלא זאת בלבד שהנו טכני במהותו, אף אין בו כל עניין המושך את לב הקורא וגורם לו להזדהות עם הציווי, דווקא הוא זכה להילמד ראשונה על ידי תינוקות של בין רבן, מה הערך המוסף הקיים בלימוד הטכני ביסודו, טכני ולו לפחות ברמה הראשונית בה הספר נלמד בפעם הראשונה, על ידי תינוקות של בית רבן, על פני הלימוד המהותי, קיום המצוות מתוך הבנה והזדהות?
ייתכן והסיבה לכך נעוצה באופן החינוך אותו רוצה התורה שנעניק לדור הבא, חינוך של "נעשה ונשמע", קודם נעשה, לא נשאל, נעשה, ואחר כך נבין למה.
התינוקות של בית רבן, צריכים ללמוד, שעל מנת לקיים את התורה, קודם כל עלינו לקיים את המצוות, בלי להביא למה ומדוע? למה, כי כך ה' ציווה, מתוך לימוד ראשוני, ההיולי ביותר, תובנה זאת תיצרב כתשתית לאמונת הילד, עליי לעבוד את ה', עליי לקיים את המצוות, לא מתוך הבנת המצוות לא מתוך הזדהות עם הציווי ויכולתי להבינו, אלא מתוך אמונה צרופה, שכך ה' ציווה ולפיכך, כך עלי לנהוג. עליי לקיים את המצוות לא בגלל שאני מבין אותן, אלא בגלל שזהו ציווי ה'. כמובן שעם הזמן, עם השנים, יגדלו התינוקות וישאלו שאלות, לכל שאלה תשובה, כמעט, פרט לטעמה של פרה אדומה, הסבר יש לנו לכל מצווה ומצווה, הסבר המהווה חלק מלימוד התורה, אך זה יבוא בשלב הבא, קודם הבסיס, האמונה התמימה, ללא שאלות, יש להקריב קרבנות, כי כך ה' ציווה, לאחר מכן, בשלב הבא, נלמד את טעם הקרבנות, את הקירבה וההתקרבות לה' וההתרחקות מעבודה זרה כטעמו של הרמב"ם, או את הכפרה על החטא על דרך הקרבת קרבן כתחליף סמלי להקרבת האדם, כטעמו של הרמב"ן.
ומתוך כך נבין גם אנו, שכמו שקיום המצוות השמעיות נעשה על ידנו אך בשל ציווי ה', כך עלינו לקיים את המצוות השכליות אך בשל ציווי ה' ואין הבדל בין הקרבת קרבנות לכשנקריבם בעז"ה לעתיד לבוא ובשמירת דיני טומאה וטהרה, לכיבוד הורים ונתינת צדקה, אלו ואלו דברי אלוקים חיים ואלו ואלו מצווים אנו לקיימם לא בשל טעמם או יכולתנו להבינם, אלא אנו מקיימים אותם כי כך ה' ציווה.
ייתכן וזהו המסר בציווי להתחיל את לימוד התורה דווקא בספר ויקרא – קיום המצוות מתוך אמונה תמימה שזהו ציווי ה' ולכן עלינו לקיימו ואידך זיל גמור.
(ויקרא תשע)
