למרות הכל – הבחירות חופשיות ויש לברך על כך

שבוע של בחירות בפתח. פעם רביעית תוך שנתיים. אחד היתרונות של שבת קודש הבעל"ט, שהיא מרחיקה אותנו ליממה מאמצעי התקשורת האלקטרונית ומהרשתות החברתיות, כמו גם מחלק מהשיח המתלהם שמשסה איש באחיו ומפלגה באחותה. השבת ונשמתה היתירה, מאפשרת לנו להתבונן במתרחש, מלמעלה, ללא רעשי הרקע של המולת קמפיין הבחירות.

בחירות חופשיות, לשלטון עצמי שלנו, במדינת היהודים הריבונית המפותחת, בערב חג החרות וזכרון היציאה שלנו ממצרים, היו אמורות להיות אירוע משמח ומרגש. זוהי זכות מיוחדת שמביאה לידי ביטוי את השינוי הגאולי הדרמטי של תקופתנו, שקיבל תאוצה בעקבות הקמת המדינה ושיבת ציון. לאחר אלפיים שנות גלות, שברובן היו היהודים בני חסות, שחייהם היו תלויים בשרירות ליבם של שליטיהם הגויים, הננו 'עם חופשי בארצנו' שבוחר את מנהיגיו שינהלו את חייו. למרות האופן שבו מתנהלת הפוליטיקה בישראל כיום, אל לנו להתעלם מהמשמעות הדרמטית הזו.

לא בכדי מזוהה 'זכות הבחירה', לבחור בעצמו ולא שיכתיבו לו את מנהיגיו, עם מדד החירות האנושית של היחיד. היא מביאה לידי ביטוי את היותו של האדם ישות עצמאית, בעלת בחירה, לטוב ולרע. זה שיכול לבחור באמת או בשקר, ולעשות טעויות בבחירתו. עובדה זו הובלטה אצל ה'אדם הראשון' שהתאפשר לו לבחור והוא נכשל בבחירתו וחטא באכילתו מפרי עץ הדעת.

בדרך כלל מקובל לייחס את מהפכת 'זכות הבחירה החופשית' למאה השמונה עשרה, ולתקופה קצרה באתונה שלפני הספירה, אולם עקרון זה נקבע כבר שנים רבות לפני כן בתורתנו: "אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור" (ברכות נה ע"א), והוא נלמד שם מבחירתו של בצלאל. "צריך שיהיה מתמנה ע"י המלכת הציבור, ואפילו בממונה מאת המלך" (באר אליהו, עמ' מ).

פרשת ויקרא נפתחת ב'קריאה' אלוקית למשה להיכנס למקום השכינה: "ויקרא אל משה וידבר ד' אליו מאהל מועד לאמור: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם: אדם כי יקריב מכם קרבן לד' וגו'" (ויקרא א א). "בעבור שלא היה משה יכול לבא אל אהל מועד, להיותו נגש אל המקום אשר שם האלקים רק בקריאה שיקרא אותו" (רמב"ן שם). זוהי 'קריאה' והזמנה לעלות ולהתקרב אל הקודש.

מתוך 'קריאה' זו מצווה הקב"ה את תורת הקרבנות שקשורה בקשר הדוק ל'בחירה האנושית'. ראשיתה בבחירתו של אדם הראשון: "אדם כי יקריב מכם קרבן – למה אמר 'אדם' ולא אמר 'איש'? ירצה לומר, כי יחטא ה'אדם', כמו 'אדם הראשון' שהתחיל לחטוא, יקריב קרבן" (תנחומא ויקרא א ח).

בתחילה עוסקת הפרשה בדיני קורבנות הנדבה לסוגיה, שבאים מ'בחירה' ומרצון להתקרב לקב"ה, ולא כחובה: "אדם כי יקריב מכם – כשיקריב (ת"כ) בקרבנות נדבה דבר הענין" (רש"י שם). כך גם המנחה שבאה כנדבה (פרק ב'). והשלמים (פרק ג')  "שלמים – וכו'. שמשמע לשון נדר וצריך 'לשלם' את נדריו שהוא לשון תשלומים" (רשב"ם שם ג א). אח"כ מפורטים דיני קרבן החטאת (פרק ד') על 'חטא' הבא כתוצאה מבחירה שגויה:  "אין חטאת באה אלא על דבר שזדונו לאו וכרת ושגגתו חטאת" (רש"י שם ד ב). יכולה זו להיות בחירה שגויה של היחיד או טעות של איש הציבור: הכהן המשיח, והנשיא, ובין אם מדובר על טעות של הציבור כולו. כך גם לגבי קרבן האשם (פרק ה').

חג החירות הוא חג מכונן שמעצב של הדי.אן.אי הלאומי של העם היהודי. עם שצמח מעבדות לחירות, "עם שהחירות היא גורלו הנצחי" (עו"ר ח"ב, רמד).

מצוות רבות הן זכר ליציאת מצרים, שכן היא אבן יסוד באמונה היהודית שהרי החירות היא מרכיב יסודי בתפיסת עולמו. ולכן בתורתו יש תשדורת שלילית לגבי העבדות לבשר ודם להגיגי רוחו ולנטיותיו. "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים' – עבדי הם, ולא עבדים לעבדים" (ב"מ י, א). והגבילה את משך הכפיפות של העובד למעסיקו (הרמ"א חו"מ שלג, ג).

(ויקרא תשפ"א)