ד"ר יצחק קניגסברגבפרשת צו התורה חוזרת ומתארת את דיני הקרבנות שהובאו בפרשת ויקרא. נשאלת השאלה: מדוע?
בפרשת ויקרא הקב"ה פנה אל משה: "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבקר מן הבהמה ומן הצאן תקריבו את קרבנכם"(ויקרא א',ב'), ואילו בפרשת צו כתוב: "צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה" ובהמשך:"וזאת תורת המנחה וגו', זאת תורת החטאת וגו',וזאת תורת האשם וגו', וזאת תורת זבח השלמים וגו'".
בפרשת ויקרא הפניה הייתה אל בני ישראל, שסיימו את מלאכת המשכן, והקמתו בידי משה,על כל החוויה הרגשית שהייתה כרוכה בכך, וציפו לשמוע מה ייעשה במשכן הזה. על משאלה זאת, בא לענות, תיאור עבודת הקרבנות בפרשת ויקרא. הפרשה מתארת את המצוות שעל בני ישראל לקיים, כשהם באים להקריב קרבן:"אם עולה קרבנו זכר תמים יקרבנו. וסמך ידו על ראש העולה ונרצה לו לכפר עליו" (שם א',ג'-ד'). בנוסף לתיאור המצוות שעליהם לקיים, הם קיבלו תיאור מפורט של עבודת הכוהנים, האחראים על העבודות במשכן: "והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אהל מועד וגו'. וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר על העצים אשר על האש אשר על המזבח וגו'"(שם א',ה'-ט'). התורה ממשיכה בתיאור מצוות קרבן העולה, כאשר בני ישראל חפצים להקריב קרבן מן הצאן או מן העוף. בני ישראל קיבלו את תיאור עבודת הכהנים, האופיינית לכל סוג קרבן עולה.
תיאור זה חוזר על עצמו בשאר סוגי הקרבנות. בקרבן מנחה:"ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה' סלת תהיה קרבנו , והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלוא קומצו" וגו'(שם ב',א'-טז'). בשלמים, אפשר להקריב זכר או נקבה, מן הבקר או מן הצאן, והכהן יעשה בו כפי עבודתו. בקרבן החטאת, בני ישראל קיבלו תיאור מפורט, על הקרבנות שיש להביא על עבירות שנעשו בשוגג, על ידי עם הארץ, על ידי הכהן המשיח, על ידי עדת ישראל-הסנהדרין ועל ידי הנשיא. בני ישראל הפנימו את המסר, שכולם שווים לפני החוק. מנהיג שחטא, חייב להתוודות על חטאו ולהקריב קרבן חטאת, כפי שעושה זאת עם הארץ. תיאור דומה מצינו בקרבן אשם.
בפרשת צו הפניה הייתה אל הכהנים, שהיו מצווים על עבודות הקרבת הקרבנות: "צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת
העולה" וגו'. פרשה זאת מתמקדת בעבודות הכהנים, ואינה מתארת את החלק שמילאו בני ישראל בהבאת הקרבנות: "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה. ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה" וגו'(שם ו', ב'-י'). תיאור זה חוזר בקרבנות המנחה, החטאת, האשם והשלמים. תיאור עבודות הכהנים בפרשת ויקרא ובפרשת צו, מהווים את התשתית למצוות, שעל הכהנים לקיים, בהקרבת הקרבנות במשכן.
ראוי לציין, שהציווי על עבודות הקרבנות מלווה בביטוי "תורת", ללמדך, שלפני ביצוע עבודות הקרבנות, יש ללמוד היטב את דיניה, על דקדוקיה וכוונותיה.
בחלקה השני של פרשת צו, מופיע הציווי:"קח את אהרן ואת בניו אתו. ואת כל העדה הקהל אל פתח אהל מועד. ויאמר משה אל העדה זה הדבר אשר צוה ה' לעשות. ויקרב משה את אהרן ואת בניו וירחץ אותם במים" וגו'(שם ח', ב'-יג')
מדוע נמשחו אהרן ובניו להיות משרתים במשכן, לעיני כל ישראל?
רבי יהודה הלוי,בספר הכוזרי, מגדיר את בני ישראל, בחטא העגל, כמי שכוונותיהם רצויות לפני המקום, אך לא מעשיהם.
אהרן היה אחראי לעשיית העגל. חז"ל ופרשני המקרא קבעו את הסיבות, שבגינן הוא לא נענש על מעשהו. הקב"ה ביקש להקהיל את כל העדה לטקס משיחתו לכהן הגדול, כדי להראות להם שנתכפר לו חטא העגל, כפי שבניית המשכן הייתה
ההוכחה, שנתכפר לעם ישראל חטא העגל. תבוא עשיית המשכן ותכפר על חטא עשיית העגל, ותבוא מלאכת הקרבת הקרבנות במשכן, בידי אהרן ובניו, ותכפר על הקרבת הקרבנות בחטא העגל.
בכדי למנוע הישנות המשגה בהבנת תפקיד הקרבנות, אהרן ובניו נדרשו לשהות שבעה ימים באהל מועד. בתקופה זאת הם למדו את כל דיני הקרבנות להלכה ולמעשה, כדי שגם כוונותיהם וגם מעשיהם יהיו רצויים לפני המקום.
לצורך כך משה נדרש ל: "קח את אהרן ואת בניו וצו את אהרן ואת בניו".
(צו תשסח)
