הרב ליאור הלפרין ראש אולפנת אמי"ת עירוני ו' חיפה
פרשתנו פותחת בפסוק "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ד' אלוקיכם" (ויקרא יט,א), כלומר בציווי אל כל עדת ישראל להיות קדושים. דיבור זה מביע כיוון, דרך ומטרה שאחריו יבואו הפרטים ויבארו את הדרך שמובילה לחיי קדושה אלו.
קדושה משמעה ייחוד-להפריש דבר מסוים למטרה ייחודית. לדעת הרב נבנצל כוונת הציווי "קדושים תהיו" היא לכוון את החיים לא רק על פי התורה, אלא גם לפי רוח התורה, ולדעת להציב גבולות גם בתוך ההיתר לבל ישקע בתאוות לבו ובכך יתנתק מהקב'ה בבחינת "נבל ברשות התורה".
מדוע בחרה התורה דווקא בציווי על מורא הורים ושמירת השבת כמוביל לקדושה ?
נראה, כי דווקא ציוויים אלו באים לחנך את האדם ולתת לו כיוון ודרך להגיע לחיי קדושה.
הסבר ראשון לכך הוא כי בניית הבסיס לחיי קדושה דווקא ע"י מורא ההורים ושמירת השבת, כי הם המחנכים את האדם לקבלת סמכות ושמיעה בקול השותפים ביצירתו. הסבר שני, כי בניית הבסיס לקדושה יכולה להיות דווקא ע'י ההורים ושמירת השבת כי הם המשאירים בלב חותם חווייתי עמוק.
הרב הירש מסביר כי יראת ההורים היא הצעד הראשון לקדושה וכוונתה היא "לשוות את אישיותם לנגדנו תמיד ולזכור את רצונם המחייב אותנו".
ומכאן מקומם של ההורים בציווי "קדושים תהיו". ביטול רצון הבן בפני רצון ההורים הוא ההכשרה הראשונית לשליטה עצמית.
גם השבת מהווה ביטוי לרעיון זה. ומסביר הרב הירש: "השבת ננקטה כאן כדוגמא לכל התורה כולה, שהרי היא המקור והבסיס של כל הייעוד היהודי. אף היא אות עולם להשלטת רצון ד' על כל מעשנו בתחום הטבע והחברה." כיבוד אב ואם ושמירת שבת מהווים לדברי הרב הירש שני עמודי יסוד לעצם יחסנו לקב'ה. והניסיון מלמד כי אכן כשנופל עמוד אחד נופל איתו גם השני.
אך יש גם דרך נוספת להסביר את המיוחד דווקא במצוות אלו. הרב ארנטרוי בספרו "קומץ המנחה" מדבר על תפיסת עולם חינוכית האומרת כי כדי לחיות חיים של קדושה ולא ליפול בניסיונות ובחטאים, צריך דמויות המשמעותיות לאדם, וזאת יחד עם חוויה מיוחדת שמטביעה את חותמה בנפש, ששתיהן יחד גורמות לאדם שימשיך בדרך התורה ולא ייפול.
כך גם אמרו חז'ל על יוסף הצדיק (סוטה לו:) כי דמות דיוקנו של אביו שנראתה לו הצילה אותו מן החטא עם אשת פוטיפר. יראת הכבוד להורים משאירה את דמותם וחינוכם אצל האדם למשך כל חייו. לפי הסבר זה יש עוד לבאר מדוע נסמך הציווי "ואת שבתותי תשמורו" לכיבוד אב ואם ?
מסביר הרב ארנטרוי, כי ששת ימים עובד האדם לפרנסתו והנה מגיעה השבת ומקרינה מהודה וקדושתה על כל הבית. האב חוזר מבית הכנסת עם מלאכי השרת שמלווים אותו, נעלמות דאגות היום -יום ומצב רוח של שמחה ורוממות עוטפת את כל הבית. האב יושב עם הבנים ולומד איתם, כל המשפחה כולה סועדת בשולחן השבת, שרים זמירות שבת ונהנים מקדושתה ובבחינת "מעין עולם הבא יום שבת מנוחה כל המתענגים בה יזכו לרב שמחה".
חוויות עמוקות אלו משאירות את חותמם בלב הבנים כבסיס לדרך חיים באווירת קודש.לכן, גם ברגעים שידרשו התמודדויות במהלך החיים – אווירת השבת ודמות דיוקנם של ההורים וחינוכם הם אלו שיחסנו את האדם מפני העברה.
מכאן עולה כי שילוב של החותם המיוחד שמטביעים ההורים וקדושת השבת בבנים הם אלו שמהווים את הבסיס לבניית חיים של קדושה.
(אחרי מות תשסט)