שנת הלימודים החדשה אמורה להיפתח בעז"ה השבוע, ובזמן שהתלמידים יעשו את דרכם חזרה לבית הספר, רבים ממוריהם יעלו על מדים וייצאו לחזית. הצוותים הניהולי בבתי הספר עמלים על יצירת מערכת שנתית גמישה במיוחד, כשמחנכים, מנהלים, ומורים נקראים לשוב ולהילחם – הפעם לא על הציונים, כי אם על הגבולות.
"עוד שבועיים אנחנו מתחילים את השנה השלישית כמורים במלחמה. המציאות הזו של להגיע לכיתה ולעזוב פעם או פעמיים בשנה למשך מספר חודשים, מאוד מורכבת." אומר יאיר וייגלר, מחנך בבית ספר תיכון אורט פלך בנים ולוחם מילואים בשיריון "כשהוקפצתי בשבעה לאוקטובר, שלחתי לתלמידים שלי הודעה 'כמו שאתם יכולים לנחש, הוקפצתי'. חזרתי אחרי 120 יום, וסיימתי איתם את השנה ולמעשה גם את לימודי התיכון שלהם, לאחר שליוויתי אותם במשך 3 שנים החל מכיתה י'". מאז הוא הספיק לצבור יותר מ-250 ימי מילואים.
יאיר רואה בזה זכות גדולה. "אני חושב ששיעורי החינוך הכי משמעותיים קורים כאשר התלמידים שלי רואים אותי נפרד מהם לעוד סבב מילואים או מגיע על מדים ב'אפטר', כשאנחנו מדברים על הסוגיות המורכבות ועל האתגרים. למרות הקושי, התלמידים מרגישים גאווה שהמחנך שלהם יוצא למילואים."יחד עם הזכות, יש גם מחירים גבוהים. "איבדנו את המנהל שלנו, יוסי הרשקוביץ ז"ל בעזה בשביעי לאוקטובר, חודש לאחר תחילת שנת הלימודים." הוא מספר, "נאלצתי לעזוב את התלמידים ברגעים הכי מורכבים שלהם. בשנת הלימודים הקודמת לא התחלתי איתם את השנה כי הייתי בסבב בלבנון ולא סיימתי איתם את השנה כי הייתי בסבב בעזה. חשוב להבין כי תלמידים מתמודדים עם הרבה אתגרים וכשאין מחנך, אין מי שילווה אותם, אין רציפות," מסביר יאיר. לפני כחודש הוא סיים סבב רביעי בעזה. "אני לא יודע מתי יהיה הסבב הבא, יכול להיות עוד שבוע, יכול להיות עוד 3 חודשים. לתלמידים קשה להתחבר למורה במצב כזה". גם הציונים נפגעים. "מטבע הדברים בבית ספר תיכון דתי לבנים יש הרבה מורים צעירים יחסית שיוצאים למילואים, וכפועל יוצא לכך יש תלמידים שנפגע להם הציון כי המורה שלהם למקצוע הוחלף, תלמיד שעד היום היה 100 בהכל, פתאום יורד ל- 60".
פתרונות במציאות משתנה
בשבועיים שקדמו לפתיחת שנת הלימודים, בבתי הספר עסקו בבניית מערכות הלימודים לשנה הקרובה, "לבנות מערכת בתנאי אי ודאות כאלו זה קשה, על גבול הבלתי אפשרי" אומר יאיר. "כמחנך לכיתת י"א, אני יכול לבנות מערכת, מערכי שיעור, פעילויות כמו היציאה לפולין, וצו ראשון, בהמשך לעשות שיחות אישיות ולהתחיל תהליך עומק עם התלמידים, אבל הכל יכול להשתנות ברגע שנקבל צו מילואים." הקושי העיקרי, לדבריו, נעוץ בחוסר הידיעה מראש, שכן הקריאה להתייצבות למילואים יכולה להגיע בהתראה קצרה מאוד ולהימשך זמן רב. (הריאיון נערך באמצע חודש אב, לך תדע אם לא גויס מאז. שבתון).
שיעורי הגיוס הגבוהים בקרב צוות בית הספר מצריכים גמישות מצד שאר הצוות ופתרונות יצירתיים. "בסבב הראשון היו לנו 26 מורים מגוייסים, בסבב בלבנון כ- 20 מורים, ובסבב האחרון 15 מורים. זה הרבה מאוד. בהתחלה מורים מקצועיים נכנסו לחנך כיתות, בהמשך נדרשנו לפתרונות נוספים כמו שיעורים שכבתיים – מורה אחד מעביר את התוכן לקראת הבגרות ואז התלמידים לומדים לבד כשהמורה נמצא שם לסייע להם, לימוד בחברותות להיסטוריה, בוגרים שמגיעים לתגבר, ומורים בתקן 'סייעי מילואים' שנכנסים לכיתות בהן המחנך לא נמצא."
הצורך הרב מחזיר גם מורים שיצאו לפנסיה. "יש לנו מורה שכבר יצא לפנסיה לפני שנתיים. הוא ראה את כמות המגוייסים של בית הספר וחזר. ממורה ותיק למתמטיקה הוא התחיל לחנך כיתה." עם כל הפתרונות, זה לא הולך ונעשה קל יותר "בסוף אני קם לובש מדים, שם את בית הספר בצד ומי שנשאר להתמודד עם מילויי המקום, עם השאלות של ההורים, הם המנהל והרכזים. וכשאני מרגיש שהם נותנים לי גב, זה מקל עלי לצאת שוב ולתרום".
חינוך לערכים
חשוב לו להתייחס גם לתמיכה שהוא מקבל מהורי התלמידים. "אני זכיתי בהורים של תלמידיי, שעל אף הקושי, ועל אף שהבנים שלהם משלמים מחיר, הם מאוד מפרגנים. אבל אני שומע סיפורים מבתי ספר אחרים על הורים שמשמיעים קולות ביקורת על המחנך שיוצא שוב ושוב למילואים, כאלה שאומרים 'תרמת מספיק עכשיו תחזור ללמד', ואני אומר מי יילך? על מה אתם רוצים לחנך את התלמידים שלכם? אמנם התלמידים שלי נפגעו מבחינה לימודית כשיצאתי כל כך הרבה למילואים, אבל הם הרוויחו הרבה יותר. הם הרוויחו חינוך הרבה יותר משמעותי". הוא מציין בגאווה את תלמיד שלו לשעבר שנכנס לאחרונה כלוחם לרצועת עזה "אין דבר מרגש מזה. אני מניח שבסבב הבא אני אפגוש אותו. כשהתלמידים שלך בוחרים להתגייס בתוך שנת מלחמה על אף החשש והקשיים, זה מעיד על כך שיש בהם גדלות רבה."
יאיר הוא גם ממקימי ויו״ר פורום המילואימניקים הדתי לאומי. "עסקנו בייעול הכח הלוחם וכעת אנחנו מתעסקים בהעברת חוק גיוס 'אמיתי'. הורים רואים אותי פועל סביב גיוס החרדים, יכול להיות שחלקם מסכימים איתי יותר וחלקם פחות, אבל אני חושב שגם התלמידים וגם ההורים שמחים לראות בין השיעורים ובין הסבבים את האמירה הדתית והערכית שכולם צריכים להתגייס. התלמידים שלי יכולים להתווכח איתי, אבל זה חלק מחינוך, לא לפחד להביע דעה, לא לפחד לפעול, להתווכח ולהילחם על מה שחשוב. בוויכוחים ובדיונים בכיתה, הם לומדים איך לנהל דיון עם מי שחושב אחרת מהם באופן מכובד".
קשר קרוב-רחוק
יקיר חזן, מחנך כיתות י"א-י"ב בבית ספר תיכון דתי 'ארץ הצבי' בירושלים, לחם בלבנון כלוחם מילואים בנח״ל הצפוני, גם הוא שירת מעל ל-250 ימי מילואים, ובקרוב יתחיל סבב מילואים נוסף. "השנה אני מתחיל מחזור חדש עם כיתה י"א, עוד לא נפגשתי איתם כמחנך, אז ודאי שאני אעשה איתם הכנה לתקופת המילואים, זה מאוד חשוב. אני מקווה שנצליח גם במשימות במילואים וגם שהתלמידים יקבלו את זה באופן חיובי, בהבנה שעם ישראל כולו נמצא עכשיו באירוע שהוא אמנם ארוך, אבל כזה שמתקדם לטובה."
הוא דואג לקשר עם התלמידים גם כשהוא לא נמצא "בבית הספר 'ארץ הצבי' שמים דגש על הקשר האישי עם התלמידים, וכשהקשר האישי נקטע או משתנה מידי פעם לתקופת זמן יש לכך השלכות אפילו ברמת הנוכחות, המחנך לא נמצא- אני גם לא נמצא, עם התלמידים האלה יצרתי קשר עד שלאט לאט הם חזרו".
הקשר האישי נשמר מרחוק, "עם רוב התלמידים היו בעיקר התכתבויות והקלטות, הייתי שולח הקלטות ארוכות לכלל השכבה על כל הנושאים. הופתעתי מאוד לטובה כשאחד התלמידים ביקש מיוזמתו שיחה שתהיה אחת לשבוע-שבועיים. הדיווחים שקיבלתי על ההשפעה של השיחה הזו על הנוכחות שלו ועל שיתוף הפעולה שלו בלימודים היו מדהימים."
יקיר מתאר את הרגשת התלמידים בהיעדרו "בית הספר עטף את התלמידים בצורה טובה מאוד, שהיא אף מעבר ליחס שהם מקבלים כשאני נמצא, הם קיבלו יחס מיוחד כאילו היו ילדים שההורים שלהם לא נמצאים." היחס המיוחד מבית הספר יושם גם כלפי המחנך עצמו "מנהלים יכולים לשאול שאלות כמו מתי זה נגמר, אולי יש כמה ימי חופשה שכן תוכל להגיע, אבל לא היה אפילו רמז בכיוון הזה. אדרבא, היו שאלות של דאגה לשלומי ולשלום המשפחה. חלק מתפקידה של אחת הרכזות היה להתקשר לאשתי ולדאוג לשלומה, לשלוח צ'ופרים קטנים לילדים, לשלוח משהו קטן לאשתי. כשאתה נמצא בצפון הרחוק ושומע על כך, זה נותן המון כח, כמובן גם אשתי ממש שמחה בזה".
גם עיריית ירושלים התגייסה לסייע במגוון תחומים "עכשיו, לדוגמא, קיבלתי הודעה נוספת על סרט לילדי המילואימניקים. הרבה מעסיקים ומוסדות פעלו כך בתחילת המלחמה אבל עם הזמן נשחקו, במקרה הזה גם בית הספר וגם עיריית ירושלים מעבירים את המסר שהם מבינים שעדיין יש מלחמה, שעדיין יש אנשים שנמצאים מחוץ לבית מאות ימים וצריכים את הערך המוסף הזה".
ועדיין ההתמודדות לא פשוטה. "כשעדכנתי את הרכזת החינוכית שהיתה בקשר עם המשפחה על המילואים הקרובים, הפנים שלה החווירו. עם כל התמיכה וההבנה, זה מאוד קשה להם וחשוב לדעת את זה. מה גם שבנוסף אלי, יש עוד מורים שיוצאים למילואים במקומות שונים וזה דורש המון שינויי מערכת, שבשנים האחרונות הפכה להיות גמישה בהתאם ובכל זאת אין שום ערעור על ההתייצבות כי מבינים את המשמעות של המשימה".
רוצים להיות גיבורים
התלמידים רואים את הגישה הזו של בית הספר וההשפעה על חינוכם ניכרת. "אני יודע שאצל חלק מהתלמידים הגיוס שלהם לא היה בראש מעייניהם. העובדה שהמחנך שלהם היה במלחמה למשך חודשים לא מעטים, גרמה להם לחשב מסלול מחדש. הם התחילו להראות אכפתיות, זה בא לידי ביטוי בהתנדבויות שהם יוצאים אליהן, בשיחות עם לוחמים שהיה להם קריטי לשמוע, בגיבושים. קבוצה גדולה מהשכבה הזו יצאה למסלולי המשך למכינות כי הם רוצים שירות משמעותי יותר." מספר יקיר: "גם לפני המילואים דרבנתי אותם לכך, זה חשוב לי מאוד באופן אישי. אבל תמונה אחת שווה אלף מילים, והמילואים עשו מה שהרבה שיעורים לא הצליחו לעשות." התלמידים מודעים להשפעה הזו "בשיחות עם המנהל הבנתי שתלמידים סיפרו למנהל באופן אישי על ההשראה שקיבלו מכך. שימח אותי ממש לראות שהם גאים שהמחנך שלהם במילואים, ולדעת שגם כשאני לא נמצא הם נתרמים מבחינה חינוכית."
יחד עם הדוגמא האישית, התלמידים ערים למהלכים הלאומיים כפי שבית הספר משקף להם אותם. "עצם האירוע שלא היה כמותו מאז השואה, והתגובה הישראלית הרחבה שלא היה כמותה גם לא במלחמת ששת הימים, גורמים לתלמידים להבין שאנחנו בשנים היסטוריות ולרצות לקחת חלק בהיסטוריה הזו, אם זה על מדים ואם זה כתלמידים. הם מבינים שהמהלך הכללי של כל המלחמה הזו הוא טוב. אמנם הוא גובה מחירים כבדים והוא לא מושלם, אבל נוצרה פה התקדמות כללית אדירה של עם ישראל, ומחליטים להתאמץ כדי להתקבל לשירות משמעותי, שואלים אותי איזו מכינה מכינה לסיירות הכי טובות. הם רוצים להיות חלק מאותם הגיבורים שהם רואים מסביב."
מתלמיד למורה
בישיבה התיכונית קריית נוער ירושלים, התמודדו עם הצורך במילוי המקום של המורה המגוייס בדרך מקורית במיוחד, "סיימתי את הבגרויות השנה די מוקדם, בתחילת כיתה י"ב, כשהמורה ורכז מתמטיקה של כיתות ט' היה במילואים ולא היה מי שיחליף אותו", מספר איתן אזולאי, בוגר 'טרי' של הישיבה. "המנהל, הרב אביחי חרזי ביוזמה מאוד יפה, ידע שאני טוב במתמטיקה, שאני יודע להסביר טוב ויש לי ניסיון כמורה פרטי, אז הוא התקשר אלי והציע לי ללמד את כיתות ט' מתמטיקה." הוא קצת היסס בהתחלה "אבל אחרי שהבנתי את החשיבות ושאני יכול לעזור לתלמידים מאוד, הסכמתי ונכנסתי לתפקיד."
איתן התגייס למשימה המאתגרת במעבר החד מתלמיד למורה. "בהתחלה היה קשה להיות דמות סמכותית- חינוכית בשבילם, אבל עם חיזוקים מהמנהל ועם הזמן מצאנו את עמק השווה כך שהם מכבדים אותי ואני יכול להיות נחמד איתם. לימדתי אותם עד סוף השנה והצלחתי להשלים להם חלק גדול מהחומר". בהמשך לימד אותם קורס קיץ בו הצליחו להשלים את הפערים שהצטברו. הוא מדבר על תחושת סיפוק וגם על התרגשות מסוימת "באסיפות מורים פתאום מצאתי את עצמי יושב עם המורים שהיו המורים שלי קודם על אותו 'כסא', והם מקבלים אותי בברכה, מאוד התרגשתי".
בנוסף לפער הלימודי, איתן היה צריך להתמודד גם עם היו ההשלכות הרגשיות שנוצרו בעקבות הפער "אני חושב שהזמן שעבר מאז שהמורה שלהם יצא למילואים ועד שפנו אלי גרם לתלמידים לתחושה שהשאירו אותם מאחור במובן מסוים, נוצר אצלם חוסר אמון שלקח לי זמן להחזיר אותו. הם גם קצת ויתרו על עצמם. הייתי צריך לתת להם שיחות מוטיבציה, שלא ידאגו, שהם יוכלו להשלים את החומר ולגשת לבגרות, ממש לגרום להם להאמין בעצמם."
חשיבות המוטיבציה לא היתה זרה לו, " גם אני חוויתי חוסר אמונה בעצמי, התחלתי בהקבצה הכי נמוכה במתמטיקה, והמורה בקריית הנוער הרים אותי ממש, תוך חודשיים עליתי להקבצה א', סיימתי את הבגרויות מוקדם מאוד בציונים גבוהים וזו הסיבה שהבנתי שגם אם אתה לא מאמין בעצמך בכלל, עדיין יש תקווה. עברתי את זה בעצמי ולכן ידעתי לתת את המוטיבציה הזו ואת החיזוק הנכון לתלמידים."
הוא גם ראה את הפירות "בסוף אחרי המתמטיקה, אחרי שהחזרתי להם את הביטחון, לראות תלמיד שלא היתה לו אמונה בעצמו, עד כדי כך שלא היה נכנס לשיעורים כי הוא לא ראה טעם ללמוד ולא להצליח, עובר את המבחן אצלי בציון מעל 80, כשהוא מאושר שפתאום הוא כן הצליח במתמטיקה, נתן לי סיפוק גדול מאוד".
שומרים על רצף חינוכי
ראש מינהל החינוך בעיריית ירושלים, אריק וירצבורגר: "מערכת החינוך הירושלמית נפתחת השנה ברוח של שליחות עמוקה ומחויבות יוצאת דופן. מורים ומנהלים רבים ממשיכים לשרת במילואים, ובמקביל שומרים על רצף חינוכי ורגשי עבור תלמידיהם. הם מגשימים שליחות כפולה, בהגנה על המדינה ובעשייה החינוכית היומיומית. זו דוגמה אישית מעוררת השראה, שמלמדת את תלמידינו מהי אחריות, ערבות הדדית ותרומה לחברה, ערכים שמעמיקים את הלמידה הרבה מעבר לחומר הנלמד בכיתה"
ראש העיר ירושלים, משה ליאון: "אני גאה במערכת החינוך הירושלמית ובמחנכים המסורים שלה, שמוכיחים בכל פעם מחדש את עומק המחויבות שלהם לעיר ולתלמידיה ומובילים את מערכת החינוך שלנו, שהיא המגוונת והטובה בישראל, להישגים רבים ומשמעותיים. המורים והמנהלים המילואימניקים שלנו מהווים דוגמה חיה לערכים הירושלמיים: הם לוחמים על הבית, ובמקביל דואגים שהבית ימשיך לפרוח ולהתפתח. הם מחנכים את ילדינו תוך דוגמה אישית על מסירות למען ביטחונה של מדינת ישראל".
