הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)השלב היסודי ביותר של סולם הצרכים של חברה הוא עצם הקיום הפיזי שלה. שורש ההתאגדות שלה יכול לינוק ממקומות רוחניים או מאינטרסים, מאידיאולוגיה משותפת או מגזירת גורל, אולם לכל אלה אין שום משמעות אם היא לא מתקיימת במובן הפיזי הפשוט של המילה. מכאן החשיבות העליונה של יכולתה להגן על עצמה מפני דורשי רעתה. כוחות הביטחון במדינת ישראל עוסקים בקיום הזה. זו זכות גדולה להיות חלק מהם וזכות ואף חובה למי שאינו נמנה על קבוצה זו להודות להם על מסירות נפשם. פגם מוסרי הוא שלא להיות שותף במאמץ הזה, ולהסכים כי אחרים יגנו ויסתכנו בחייהם בכך, אך להתחמק ולא להיות חלק מהנכונות הזו ומהמאבק הזה.
ברם, תהיה זו טעות גדולה להגדיר את הביטחון הלאומי רק בזווית הצרה של הקיום הביטחוני. ביטחון לאומי הוא מובן הרבה הרבה יותר רחב משאלת הקיום הפיזי. הוא מושתת על חזון ואופק, עולם רוחני ומוסרי; הוא מושתת על חיים כלכליים שמתברכים מהם כל אזרחי המדינה, ולא שכבה אחת צרה בלבד; הוא מושתת על חוסן חברתי, סולידריות, ודרישת הטוב של איש את רעהו; ועוד עניינים רבים אחרים המהווים את חוט השדרה המשותף של כל אזרחי המדינה. שכן, הקיום הלאומי מחייב כוח חיים עמוק של רצון לקיימו ונכונות להתאמץ למענו, שאם לא כן – כל הנשק וכל הכוחות הלוחמים יחסרו את התנועה המניעה אותם, ויתפוררו ביחד עם החברה כולה.
אחת ההשלכות החשובות מאוד לתפישה רחבה של הביטחון הלאומי הוא קיומו של השרות הלאומי, כמקום בו מממשות בנות רבות את החובה הזו, ובשנים האחרונות גם בנים שאינם יכולים להתגייס לצבא. השרות הלאומי אינו זוכה למעמד הראוי לו באמת, שכן הוא זה שמופנה להשלמת אותם פערים שהמשך קיומם מסוכן מאוד. עיקר עיסוקו של השרות הלאומי הוא בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה וכדו', ובכך הוא מכונן את החברה שלנו על אדני הצדק החברתי. אין צורך להתעלם מפגמיו, שכן לא ניתן למצוא מסגרת כלשהי שאין לה פגמים. יש לו פגמים בעצם העובדה שהמדינה אינה מממנת מתקציבה עובדים מקצועיים שיפעלו בחלק מהתחומים האלה; בכך שהוא מושתת ברובו המוחלט על בנות בלבד, דבר שאינו מעמיד את התחומים האלה בשורה הראשונה של האתגרים; בכך שיש בו תפקידים שאינם קשורים כלל למגמותיו, ועוד ועוד. ואף על פי כן, זוהי זכות גדולה להיות חלק מתפישת העולם היסודית של הביטחון הלאומי, שכאמור אינה מצמצמת את עצמה לעיסוק בהפעלת הכוח, אלא מטמיעה בין במשרתות ובמשרתים במסגרת השרות הלאומי, ובין במדינת ישראל כולה – את החשיבות העליונה הזו.
ככל שהשרות הלאומי יתפוש את מקומו הראוי בתודעה, בתנאים, בהערכה כלפיו, בניסיון למצות את המקסימום ממשאביו, בתקציבו, בשיטות המיון שלו, בתקנים באורך השרות וכדו' – כן ייטב למדינת ישראל, שכן היא תחזק את תחומי הביטחון הלאומי שנדחקים בטעות לשוליים, ובכך עלולים לסכן אותנו מאוד, ותעצים את היותנו חברה סולידרית, הרואה לא רק את עצם שרידותה כמטרתה, אלא את פיתוח החברה, החינוך, הרווחה, הצדק החברתי ושאר התחומים החיוניים לנשמת קיומנו. (חיי שרה תש"פ)
