יצחק דעי – מנהל ביה"ס נעם בנים קמ"ש ירושלים
פרשת קדושים נפתחה בלשון מיוחדת, לשון הכתוב ברוב המצוות הוא "דבר אל בני ישראל", כאן שינה הכתוב ואמר " דבר אל כל עדת בני ישראל"
רש"י מסביר – "מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל". כלומר, שנצטוו ישראל כולם להתאסף ולשמוע את הדברים מפי משה עצמו. מדוע נאמרה פרשה זו בהקהל? רש"י ממשיך ואומר: "מפני שרוב גופי תורה תלויין בה" (יט;א) כלומר, דברים עיקריים ויסודיים נאמרו כאן, לכן ראוי שכולם ישמעו אותם מפי משה.
הסיבה להתכנסות בהקהל היא פסוק הפתיחה "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' א-לקיכם" (יט;א) האמירה בפסוק זה היא מאוד כללית ואינה מוסברת. רש"י ער לכך ומיד מסביר את אמירת "קדשים תהיו" כסיום לפרשה הקודמת, "היו פרושים מן העריות ומן העבירה" כלומר, הוראה זו באה כסיום לפרשת העריות הקודמת – בסוף פרשת "אחרי מות". כאן רש"י נותן כלל, כל מקום שאתה מוצא גדר ערווה אתה מוצא קדושה בלשון הכתוב, כגון שהכתוב מזהיר את הכהנים "אשה זונה וחללה לא יקחו… אני ה' מקדשכם" (כ"א, ז-ח) וכן מופיע במקומות נוספים. כלומר, ניתן היה להבין מדבריו של רש"י שהמשמעות הכללית של קדושה היא פרישות וגדר.
והשאלה היא האם רש"י התכוון לומר שדי ביצירת הגדר כדי לייצר קדושה או שכוונתו הייתה שהגדר הינה תנאי הכרחי לראשית היווצרותה של הקדושה.
הדילמה המעניינת הזו מופיעה כבר בפרשת בראשית, מיד עם בריאתו של האדם הראשון. "ויטע ה' א-לקים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר: ויצמח ה' א-לקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע" (בראשית ב, ח-ט).
בפסוקים הבאים לאחר מכן התורה מתארת עולם יפה ומרשים שהקב"ה ברא במיוחד עבור האדם. ואחרי כל זה כתוב "ויקח ה' א-לקים את האדם וינחנו בגן עדן לעבדה ולשמרה": ויצו ה' א-לקים על האדם לאמר, מכל עץ הגן אכל תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב' ,ט"ז-י"ח).
כשלימדו אותנו לאורך השנים את סיפור האדם הראשון הודגש תמיד שהציווי היה – אסור לאכל מעץ הדעת. אך, התבוננות על הפסוקים מראה תמונה שונה במעט – אך, משנה את התמונה בהרבה. הדגש המרכזי של הקב"ה בציווי היה שהאדם רשאי וצריך לאכל מכל עץ הגן. אכילת ההיתר היא במרכז. לא במקרה הקב"ה הקדים את אכילת ההיתר, אכילת ההיתר יוצרת חיים , אכילה מעץ הדעת טוב ורע גורמת למוות.
מן האמור על האדם הראשון ניתן ללמוד שפרישות היא הקומה הראשונה כדי להגיע לקדושה אך, קדושה משיגים בתוך הגן בהיתר.
פרשת קדושים עוסקת בעיקר בעצי הגן – במעמד ההורים בתא המשפחתי הבסיסי של האדם, בהבעת תודה (קרבן שלמים), במתנות עניים, ביחס לעני, בהלנת שכר, ביחס לחלשים בחברה – חרש ועיוור במשפט צדק ובעוד מצוות שכל משמעותם היא חיים. מה אדם עושה בתוך המותר לו האם שם הוא מתקדש? אומר בשולי הדברים שגם בחינוך יש הטועים לחשוב שעיקר החינוך הוא הגדר והפרישות אך האמת היא שעיקר החינוך הוא התמודדות עם המותר באופן נכון שם נמצאים הדברים האמיתיים: צדק, חמלה, נתינה, חסד, גבורה, איפוק ועוד.
ימים אלו בן פסח לעצרת נתפסים כימים מלאי הוד – יחד נארגים יום השואה, יום הזיכרון לחללי צה"ל, יום העצמאות, יום ירושלים עד חג מתן תורה.
בעוד יומיים נזכור את קדושי השואה שבמעט שעוד נותר להם עשו הכל כדי לקדש שם שמים במותר.
יהודים התמודדו עם גבורה, איפוק, נתינה וחשיבה על האחר. מסרו את הנפש כדי לחיות חיים יהודים לעשות ולקיים, ובדורנו יותר מכל דור אחר אנו מבינים מהי קדושת החיים. יהי זכרם ברוך.
(קדושים תשעד)