הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)כמו "חובב ספורט" המביע את הקשר שלו לספורט על ידי צפייה במשחקי כדורסל בטלוויזיה – נראים רבים ביחס לפוליטיקה. מה שהשתלט עלינו בחודשים האחרונים הוא התפישה כי המציאות מתנהלת בפוליטיקה, ואילו אנו צופים בה, הולכים להצביע, ועוסקים בכל עת בפרשנות, בהקמת ממשלות, בהסקת מסקנות שאחרים צריכים לבצע, ובחידלון אישים מוחלט ביחס למציאות האמיתית.
כל כך חשוב להזכיר לנו כמה דברים יסודיים: הפוליטיקה היא חשובה. נקבעים בה חוקים. מחולקים תקציבים. מוכרעות הכרעות. יבורך העוסק בפוליטיקה, וישלח ד' את אורו ואת אמתו כדי להנחות אותו בדרך אמת. אסור לזלזל בה, ואסור להתעלם ממנה. ברם, רוב מוחלט שלנו משפיע על הפוליטיקה פעם אחת בכנסת אחת – בבחירות. ומכאן והלאה, אנחנו זקוקים לניעור רציני. בעיקר בשל העובדה שהפוליטיקה היא חשובה – אך לא היחידה.
זהותה האנושית של מדינת ישראל לא תיקבע רק בכנסת, בחוקיה ובתקציביה. היא תיקבע גם ביכולת האנושית שלנו לאהוב ולחייך; לחיות חיים מוסריים ולשכנע אחרים ללכת בדרך זו; להתנהג בחמלה ובסולידריות כלפי בני אדם; לנהוג ביושר, להתווכח בהגינות, לרכך פילוגים; הזהות האנושית מוכרעת גם ביחס של הורים לילדים, במיעוט הצעקות והאלימות כלפיהם, ובהשקעת הזמן והרצון ההכרחיים לגידולם; בזוגיות המושקעת והפותחת פתחים גם לסיוע לאחרים – על אלה משפיעים פעמים רבות הרבה יותר ממערכת פוליטית.
זהותה היהודית של מדינת ישראל לא תיקבע רק בכנסת, בחוקיה ובתקציביה. היא תוכרע גם בשיעורי הדף היומי; בקירוב אנשים רבים לתורה ולמצוות; בציות לדברי הנביאים, ובאי-התעלמות מהגר מהיתום ומהאלמנה; בגאולת נשים מעגינותן ומאלמנות חיות, וגאולת גברים מסרבנות וניצול; בהנגשת כל המקומות לבעלי מוגבלויות; בהידור פני זקן ובקימה מפני זקן; בחינוך המושקע; בריבוי מצוות; בצניעות ובקדושה; בתרבות ובאומנות המכוונים לטוב ולישר שבאדם, ועוד ועוד. כל אלה מחייבים את כולנו לרדת מעמדת הצופה והפרשן, ולהתחיל לעבוד באמת. זה כמובן קשה יותר מאשר לנזוף בעיתונות, להתנכר ליריבים פוליטיים ולחשב חשבונות קואליציה. זה מחייב את עצמנו, את נפשנו, את מסירות הנפש שלנו. אך אלו השדות המקבילים לפוליטיקה המשפיעים על המציאות הישראלית, והם אלה שתלויים בנו.
בעולם בו אנו חיים ישנה השפעה עצומה למגזר השלישי, לעמותות השונות הנרתמות למשימות שונות, ליצירות התרבותיות והאומנותיות, למערכת המשפטית, נותר גם מקום לזו התקשורתית, לכינוסים הקטנים, לחבורות הלימוד והתפילה, לגרעיני ההתיישבות ולגרעיני המתיישבים, לעוסקים בחינוך, למאהבים את הארץ על יושביה, למאהבים שם שמיים על הבריות, ולאין ספור מקורות השפעה נוספים. "בפיך ובלבבך לעשותו". זה לא בשמיים. זה על המגרש. לאחר תקופת גמילה ממערכת הבחירות נחשוף את העובדה שנותרנו בסופו של דבר באותם חיים, באותה מציאות, באותם אתגרים, באותם צרכים ובאותן אפשרויות. אף מסגרת פוליטית לא תוכל להציע להם את המענה הראוי. רק קידום שיכול כל אחד לקדם במקום בו הוא נמצא. "בכל דרכיך דעהו".
(צו תשעה)
