מערכת שבתוןד"ר שפרה מישלוב ודנה בבין, אוניברסיטת בר אילן
הכנסת קיבלה השבוע חוק שנועד להביא לידי צמצום בשימוש בשקיות ניילון. בישראל משתמשים מדי שנה בכ-2 מיליארד שקיות פלסטיק ומטרת החוק להפחית באופן משמעותי שימוש זה. זאת לשם צמצום מפגעים סביבתיים ושמירה על המערכות האקולוגיות והמגוון הביולוגי, למען הציבור ולמען הדורות הבאים. מהי התייחסות המשפט העברי לסוגיה?
איכות הסביבה במשפט העברי
האדם הראשון נצטווה בגן עדן "לעבדה ולשמרה", כלומר, הוטל עליו לעבד את העולם, לפתח ולשכלל אותו, אך בו בזמן להיזהר שלא להשחית או להרוס אותו.
ישנן דוגמאות שונות במקורותינו לחשיבות השמירה על איכות הסביבה. כך למשל ניתן למצוא בהם הד לעיקרון מחזור פסולת – נקבע ששיירי הדם שבמקדש אינם מושלכים לאשפה, אלא "נמכרין לגננים לזבל". גם מכנסי הכהנים שבלו אינם מושלכים, אלא "מהן היו מפקיעין, ובהן היו מדליקין, ולא הייתה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה"(יומא, ו).
עם זאת מהמקורות לא עולה כי ישנה חובה הלכתית לשמור על איכות הסביבה, ונראה שזו 'מידת חסידות' בלבד. לכן, אם השמירה על איכות הסביבה מנוגדת לנוחיות משמעותית של האדם, או גורמת להוצאה כספית ניכרת, הרי שהערכים האקולוגיים אינם גוברים על פגיעות אלה (ראו הרב ישראל רוזן, שערי צדק, ו).
איסור "בל תשחית" אשר עניינו – שלא להשחית דברים שיש בהם תועלת, בין אם הם דברי מאכל, בין שאר כלים או חומרי גלם, נוגע גם הוא לחובת השמירה על הסביבה. מקורו של האיסור בספר דברים (כ, יט) מתייחס להשחתת עצים במהלך מלחמה, אולם חכמים הרחיבו את האיסור גם מעבר לכך:
"ולא האילנות בלבד, אלא כל המשבר כלים, וקורע בגדים, והורס בניין, וסותם מעיין, ומאבד מאכלות דרך השחתה–עובר ב"לא תשחית"… (רמב"ם, הלכות מלכים, ו, יד).
בעל החינוך (מצווה תקכט) מבהיר את הרציונל העומד מאחורי איסור זה:
"שורש המצווה ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהידבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה…".
ברם, גם לגבי איסור 'בל תשחית' קבעו חכמים כי אם נדרשת טרחה יתירה על-מנת למנעו, אין חובה לטרוח (ראו הרב אליעזר מלמד, כבוד הלחם, אתר ישיבת בית אל).
בנדון שלנו, החוק אמנם כרוך בטרחה לציבור ויש בו אף פגיעה ממונית, (עלות שקית למשתמש תהא 10 אגורות), אך דומה שהטרחה והפגיעה הממונית אינן חריפות ביחס לערך המוגן. משכך, ניתן להעריך כי המשפט העברי ייטה לצדד בחובה המוטלת על היחיד להימנע מפגיעה כזו.
עד כה דנו בחובתו של היחיד לשמור על איכות הסביבה, אולם יש לדון גם בזכותו של השלטון לדרוש מהיחיד להקריב מממונו ומנוחותו לצורך הגנה על ערך זה.
מטרה ציבורית ראויה הכרוכה בהוצאה ממונית של הפרט
מ"פרשת המלך" המובאת בספר שמואל (א, ח, יא), עולה כי למלך ישנה סמכות לפגוע בחירותם של נתיניו ובקנייניהם לצרכי הממלכה.
נחלקו האמוראים האם נפסקה ההלכה בהתאם לנכתב בספר שמואל. הרמב"ם (הלכות מלכים, ד, ג) הוציא את הדברים מפשוטו של מקרא וצמצם את סמכויותיו של המלך לפגוע בקנייניהם של נתיניו עד למינימום. הוא הגביל סמכות רחבה זו רק "לתכלית ראויה" ו"למידה שאינה עולה על הנדרש" (בלשון ימינו).
על בסיס הדיון בחלקו הראשון של מאמר זה, דומה כי מתקיים התנאי הראשון שהציב הרמב"ם – השמירה על איכות הסביבה הינה אכן ערך חברתי ראוי להגנה לפי המשפט העברי. אולם האם מתקיים התנאי השני הדורש כי הפגיעה בקניינו של האדם לא תעלה על הנדרש?
החוק אינו מבקש לאסור מכל וכל שימוש בשקיות הפלסטיק, אלא מאפשר את השימוש בעלות נמוכה יחסית לכל שקית. דומה שהמחיר המוצע אינו גבוה באופן יחסי, לעומת מוצרים אחרים, בהנחה שיירכשו שקיות בודדות בלבד. החוק מבקש לעודד את הצרכנים לעבור לשימוש בשקיות רב-פעמיות ולהימנע מימוש בחד-פעמיות.
מעבר לכך, ניתן גם לטעון כי חובת התשלום עבור שקיות פלסטיק, אין בה כלל משום פגיעה בזכויות הפרט שכן מלכתחילה מדוע שתחולקנה שקיות בחינם? אמנם הציבור בישראל התרגל למצב זה, אך אין מדובר בזכות יסוד הראויה להינתן ללא תשלום. בתגובה ניתן לטעון, כי יתכן שבדבר שכבר הפך לחזקה, אכן קיימת פגיעה, והמשק הישראלי הורגל במשך שנים ששקיות מחולקות לצרכנים חינם במרכולים. לפיכך, חוזר על כנו הצורך להכריע בין הערכים השונים, על ידי בחינת מידת הפגיעה בזכויות הציבור אל מול חשיבות הערך המוגן של הגנה על איכות הסביבה מפני נזקן הכבד של השקיות.
הסבירות שהחוק יגשים את מטרתו
בעקבות שאלה זו, יש לברר מה הסבירות שהחוק יגשים את מטרתו, לאור הכלל: 'אין גוזרים גזירה על הציבור אלא עם כן הגזירה נראית להם תקנה טוב וראויה' (קונטרס אוהב משפט, ד).
דומה שבכלל 'תקנה טובה וראויה', יש לכלול מטרה ריאלית וישימה שאם לא כן תהיה זו הטרחת הציבור לחינם. לצורך כך נראה מה מתרחש בעולם . אירלנד היא המדינה אשר יישמה באופן הגורף ביותר את מס השקיות. כל צרכן משלם 0.15$ על כל שקית. המיסים נאספים בקרן מיוחדת המשמשת לתיקון מפגעי השקיות. מאז החלת החוק ירדה צריכת השקיות באירלנד ב- 90% ונאספו כ 9.6 מיליון דולר בקרן. מדינות נוספות המיישמות בהצלחה חוק דומה להפחתת השימוש בשקיות פלסטיק הן מלטה, סין, הונג קונג, דנמרק, סן ופרנסיסקו.
נתונים אלה וסקרי דעת קהל שנערכו בישראל, מחזקים את הסברה שהחוק אכן יגשים את מטרתו.
עם זאת, על אף ההכרה בערכים עליהם מבקשת הצעת החוק להגן, יש לשקול האם ראוי להטיל את התשלום על הצרכנים שאינם בעלי הכיס העמוק, או שמא יש להטיל את עלות הפיקוח על המוכרים והרשתות הגדולות באמצעות קנס בגין אספקת שקיות ללא הגבלה. כמו כן, ראוי לשקול לנתב את הכספים שיתקבלו מרכישת השקיות להשקעה בקידום ערכים סביבתיים לתועלת הציבור.
(כותבות המאמר הן מהקליניקה לסיוע אזרחי על פי המשפט העברי, באוני' בר אילן)
(שמיני תשעו)
