הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)בשבת החודש קוראים, בנוסף על הפרשה, את פרשת החודש (ספר שמות, פרק י"ב), המכריזה על חודש ניסן כחודש הראשון לחודשי השנה ועוסקת בחג הפסח ככלל ובקרבן הפסח במצרים בפרט.
באשר להפטרה, הנקראת בשבת זו – מקורה בספר יחזקאל (פרק מ"ה), ועיקרה דיני חג הפסח וקורבנותיו בבית המקדש השלישי.
שתי קריאות, אותו חג וקרבן, בפער של דורות. מעניין לחשוב על הדמיון והשוני בין המקריב במצרים ועבודת ההקרבה שלו, לזה שיקריב את קרבן הפסח בבית המקדש השלישי…
***
אם נחזור אל ההפטרה, שם צד את ליבי פסוק מסקרן:
ו"ּבְבוֹא עַם-הָאָרֶץ לִפְנֵי ה', בַּמּוֹעֲדִים, הַבָּא דֶּרֶךְ-שַׁעַר צָפוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת יֵצֵא דֶּרֶךְ-שַׁעַר נֶגֶב, וְהַבָּא דֶּרֶךְ-שַׁעַר נֶגֶב יֵצֵא דֶּרֶךְ-שַׁעַר צָפוֹנָה: לֹא יָשׁוּב, דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר-בָּא בוֹ–כִּי נִכְחוֹ, יֵצֵא (יצאו )" (יחזקאל, מ"ו, ט').
פסוק זה, במובנו הפשוט כולל תיאור של מסלול ההליכה של עולי הרגל, המחויבים להיראות בבית ה' ופוסעים בתוך העזרה מפתח אחד אל הפתח המנוגד/רחוק ממנו. וכדברי רש"י שם: "מצווה עליהם שיתראו בתוך העזרה יפה יפה" ורד"ק – "במועדים, לא יהיו נכנסים לעזרת ישראל דרך שער מזרחי, אלא דרך שער צפון או דרך שער נגב, כדי ללכת בכל העזרה…".
מבט פסיכולוגי על הפסוק חושף בו, לתפישתי, מסר נוקב: היוצא מבית ה' אינו זהה לזה שנכנס. ובמילים אחרות: הכניסה לבית ה' מחוללת באדם העובר בשעריו טרנספורמציה (שינוי) רוחנית – נפשית. משער אחד בא ומאחר יצא.
מצוידת בתובנה זו, בקראי את הפסוקים בשנית, אני חשה את מורכבותה של העלייה לרגל ועבודת ה' המתחייבת ממנה. כעת, הכניסה להיכלו של בורא עולם אינה נדמית עוד פיסית בעיקרה, אלא היא מבטאת שיא של עבודה נפשית! עמדה שכרוכה בה הכרזה אישית עמוקה של מחויבות להתבוננות פנימית, לקבלה ולשינוי נפשי והתנהגותי!
לאור הנ"ל אשאל: האם כל אחד ואחת מאתנו היה ועודנו מוכן לעליה לרגל שכזו? האם אנו רוצים או מוכנים להתחייב ולהשתנות? הנה מתברר כי ישנם קרבנות מסוג נוסף המוקרבים בעבודת ה' – קרבן השארת המוכר והידוע מאחור, קרבן ההתמסרות…
ישנם רגעים בחיים בהם אנו עומדים על סיפו של אירוע משמעותי (חתונה, לידה, יציאה לשליחות או, חלילה, פטירה של אדם יקר ועוד) ויודעים באופן פנימי ועמוק, כי מה שהיה, על כל השפע והחיסרון שמאפיינים אותו, עומד להשתנות וכי העתיד צופן בחובו סוד ואתגר הסתגלותי ומחייב "קפיצת באנג'י" אל הלא נודע. ידיעה זו מקפיאה ומעוררת חרדה, מחד, אך, מאידך, היא מחדדת את החושים ומאיצה את פעימות הלב…
ארצה לנחש שמשהו מן התחושה הזו היא גם מנת חלקו של העולה לרגל, הניצב בפתח שערי המקדש.
בסיפור המופלא "אל מול שער החוק", מתאר קפקא את בני האנוש בעמדם בפני שער חייהם. השער תמיד נמצא – כך ניתן להבין מן הסיפור העוצמתי, ומסתבר שלכל אדם נועד שער משלו, ובפתחו שומרים (מחסומים דמיוניים, שהוא שם לעצמו) המקשים ואף מונעים ממנו לעבור ולהיכנס דרכו.
***
חג הפסח מהווה שער. שער לפתחה של שנה חדשה וגם שער של קרבנות. מה טומנת בחובה שנה זו? האם נתמודד בה עם הרבה חטאת ואשם, או אולי עם עולה או שלמים ותודה? זאת איננו יודעים. אך וודאי שלא תהא שנה זו זהה לזו שחלפה.
בהנחה שבע"ה, נזכה להיכנס בשעריה, רצוי שנתכונן. בשלב הראשון אמליץ לנו לעשות סדר בארונות ובעיקר בחיים ולהניח את מצרים ואת ספיחיה השונים, וגם את הצורך החזק במוכר ובוודאי, בתוך שקיות אשפה גדולות, מאחור.
(תזריע תשעו)
