הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)המשנה נגעים (ב, ה) מציגה כלל יסוד: "כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו …". המקור להלכה זו היא הדרישה שמופיעה בפרשתנו על אדם נגוע בצרעת: "נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן" (ויקרא יג,ט). הנגעים נקבעים על פי הכהן, ולא ע"י האדם הנגוע. אדם שהוציא שם רע על חברו וגרם לו נזק חברתי, סופו שימצא את עצמו מנודה ומרוחק חברתית בעטיה של צרעת. המצורע נדרש להכריז על עצמו "טמא טמא" – כך יהיה מודע לחסרונותיו ולהתחיל את "חשבון הנפש" שלו. מתוך הכאב שנגרם למצורע, יוכל להתבונן אל החברה בעין טובה יותר. ושמא זו כוונת המשנה, כפי שמסביר הבעל שם טוב, שאדם אינו יכול לראות את נגעי עצמו – את חסרונותיו שלו. נטיית האדם היא לראות את הנגעים רק אצל האחר. לכן זקוק הוא ליועץ חיצוני שיתבונן בגופו וישקף בפניו את המציאות – "ראיתי את הנגע". מכאן, סלולה הדרך לתהליך נפשי עמוק על מנת להסיר את הנגע ולצאת למסע תיקון.
יתכן וניתן להסביר את המשנה בצורה אחרת: כל הנגעים אדם רואה-חוץ, דהיינו כל מה שאדם רואה בחוץ- מנגעי עצמו הוא רואה. דומה שהמשנה בנגעים דומה לכלל אחר שמובא במסכת קדושין (ע ע"א): "כל הפוסל במומו פוסל". כלל זה נאמר בעיקרו על פסולי חיתון. לאמור, כאשר אדם רואה פסול חיתון בזולת, שיידע שקרוב לוודאי שהפסול קיים אצלו. כלל זה נאמר בלשון העם על אדם שמותח ביקורת כלפי הזולת, שלעתים קרובות הוא ימצא שהפגם נמצא בו עצמו.
תופעה זו מוכרת גם בעולם הפסיכולוגיה – השלכה (פרויקציה). יש לאדם מנגנון הגנה אישי שמשליך את הצדדים השלילים באישיותו על העולם שמחוצה לו – לזולת, וכך נמנע מהכרה בתכונות השליליות של עצמו. דומה שזו בעייתו המרכזית של המצורע, ולכן קבעה עבורו התורה מסלול היטהרות מיוחד, שיאפשר לו להימנע מלשון הרע ופחות להתעסק בפגמים של האחרים.
תהליך ההיטהרות מהצרעת מותנה בבידוד וניתוק מהחברה: 'כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ … בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ' (ויקרא יג, מו). כאשר אדם נמצא בחוץ הוא יכול להתבונן יותר על עצמו. הוא כבר אינו שופט את עצמו ביחס לחברה אלא ביחס אל עצמו וכך יכול להגיע לחשבון נפש. זאת ועוד, הבדידות שנגרמת לאדם יכולה לגרום לו לשוב ולראות את הסביבה בעין טובה יותר. בעודו יושב מחוץ למחנה ירגיש הוא בחסרונה של סביבה תומכת ואוהבת.
בימים אלו, שדורשים אנו בהלכות הפסח ועסוקים בניקוי החמץ, עלינו להתבונן גם בחורים ובסדקים שבתוכנו ולהכיר בחסרונות שיש בנו, לפני שנאחז בשבט הביקורת על אחרים. כך נשתכנע שנכון יותר לראות בעיקר את מעלת חברנו. זה החיבור המיוחד של פרשת הנגעים עם התחדשותו של העולם בחודש ניסן. אנחנו נמצאים בתקופה שיש בה מחלוקת גדולה ולצערנו גם גלי שנאה פוקדים את המחנה בשעות קשות של מלחמה. זה הזמן להבין שיש אמת בכל צד, לדעת להקשיב, להכיר בכאב ולא לפסול את האחר.
