ד"ר יצחק קניגסברגבסבך הדינים העוסקים בנושאי טומא וטהרה, ישנה התייחסות של דינים אלה במקרה של יולדת: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא וגו' , וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ" וגו' (ויקרא יב').
אור החיים: "צריך לדעת למה הוצרך לומר כי תזריע וילדה ולא הספיק לומר אשה כי תלד זכר. ורז"ל נחלקו (בתו"כ הכא) חכמים אומרים למעט יוצא דופן כי צריך להיות הלידה במקום הזריעה, ור' שמעון אומר לרבות ילדתו מחוי".
רש"ר הירש: "הכתוב הקדים "תזריע" אל "וילדה"; ונמצא, שאין הוא דן רק בלידה בשעת השלמתה, אלא הוא מתייחס כבר לשלבים הראשונים של יצירת הזרע".
מלשון המקרא: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה" קבעו חז"ל ומאוחר יותר פוסקי הלכות בימי קדם, לא רק את דיני הטומאה והטהרה הנוגעים ליולדת, אלא גם את הדינים הנוגעים ללידת "יוצא דופן" – ניתוח קיסרי ולידת פגום, וכן דינים הנוגעים ל "נתעברה באמבטיה" שלא על ידי בעילה וכו'. בכל המקרים האלה נקודת המוצא הייתה שהאישה יכולה הייתה להתעבר, כי אם היא הייתה עקרה ולא יכול היה להתקיים בה: אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, אז גם לא יכול היה להתקיים בה: וְיָלְדָה.
בימינו, עקב ההתפתחות הטכנולוגית והמדעית בנושא "זריעה לא טבעית באשה", הרי שגם נשים עקרות וגברים עקרים בדרגות שונות של עקרות יכולים להביא צאצאים לעולם. פוסקי ההלכות בימינו צריכים להתמודד עם בעיות מסובכות שטכנולוגיות חדישות אלה מציבות בפניהם. כמו בכל פיתוח טכנולוגי חדש, ובמיוחד כזה שנוגע בנזר הבריאה, מתעוררות שאלות הלכתיות, אתיות ומוסריות ביישום הפיתוח, הלכה למעשה.
בעולם הרפואה קיימות כיום שלוש טכנולוגיות שבעזרתן ניתן להתגבר על בעיות העקרות אצל הנשים והגברים ב "זריעה לא טבעית": הזרעה מלאכותית, הפריה חוץ גופית ושיבוט גנטי. שתי הראשונות ישימות כיום בבני אדם, והשלישית נוסתה רק בחיות ועדיין לא בבני אדם.
בהזרעה מלאכותית מחדירים בהזרקה את הזרע מהבעל או מתורם זר לרחמה של האישה. טכניקה זאת ישימה כאשר קיימת בעיית פוריות אצל הגבר, בין אם זו בעיה בתהליך הבעילה או בעיה באיכות הזרע. כאשר קיימת בעיית פוריות אצל האישה, משתמשים בטכניקה זאת להחדרת הזרע לרחמה של פונדקאית.
בהפריה חוץ גופית האישה לוקחת תרופות הורמונאליות אשר גורמות להבשלה של מספר זקיקים בשחלה, הזקיקים מתפתחים לביציות בשלות, וברגע המתאים מוציאים אותן מגוף האישה. במקביל, הגבר מתבקש לתת זרע. הביציות השאובות מונחות בכלי אחד עם תאי הזרע עד להיווצרות הפריה. במידה והתרחשה הפריה, הביצית תתחיל להתחלק. האישה עוברת טיפול הורמונאלי מתאים, המכין את רחמה לקליטת הריון. בהפריה חוץ גופית משתמשים כאשר מקור הביצית יכולה להיות באשה, וקיימת בעיה של מעבר הביצית מהשחלות לרחם, או בעיית איכות הביציות ואז לוקחים ביצית מתורמת זרה. כאשר כל מערכת ההפריה וההיריון פגומה אצל האישה משתמשים בפונדקאית כחלופה לזריעה וללידה.
פוסקי הדור צריכים להתמודד עם הבעיות שטכנולוגיות חדישות אלה מציבות בפניהם בתחום האישות, כאשר גבר זר תורם את הזרע לאישה נשואה, האם נאסרת האישה על בעלה בשל זנות וניאוף? מי הם הוריו של הילד? מה מעמדו של הילד (ממזר, כהן, לוי, ישראל)? מה הם דיני הירושה לגביו? האם הוא פותר את אמו מייבום או חליצה? האם קיים הבעל מצוות פריה ורביה בזריעה חוץ גופית?
אלה הן רק מקצת הבעיות שאיתן צריכים להתמודד חכמי הדור, אשר שתי מגמות צריכות לעמוד לנגד עיניהם: זכויות הפרט של הזוג הדורש להביא צאצא לעולם ולקיים בצורה זו או אחרת את מצוות פרו ורבו, מול טובת הציבור הזכאי לדרוש שלא ייוולדו ממזרים בישראל, ולא תהיה תופעה של גילוי עריות המוני, במישור ההלכתי – חברתי, ושלא יוצף בילדים עם פגמים גנטיים, במישור הבריאותי. ככל שהפיקוח הממוחשב על התורמים והנתרמים יהיה קפדני ומדויק יותר, כך יקל על חכמי הדור להתיר את השימוש בזריעה לא טבעית באשה.
(תזריע תשעו)
