הקריאה לתורה ולענווה

פרופ' יובל סיני
נשיא מכללת אורות ישראל

פרשתנו פותחת במילה ויקרא באל"ף זעירא, א קטנה. הכלי יקר מסביר שהדבר נועד להראות לנו שילד צריך להתחיל כאן את האל"ף-בי"ת שלו. כלומר ילדים צריכים להתחיל ללמוד תורה בספר ויקרא. אך מדוע להתחיל דווקא בלימוד ספר ויקרא העוסק בדינים טכניים לכאורה של קרבנות ולא להתחיל למשל בספר בראשית הגדוש בסיפורי האבות? עונה המדרש (ילקוט שמעוני): "אמר הקב"ה הואיל והתינוקות טהורים והקורבנות טהורים יבואו טהורים ויתעסקו בטהרות". מכאן אנו מבינים שראוי שהתינוקות (אפילו כאלו שעוד לא הגיעו לגיל חינוך) יתחילו את הלימוד שלהם בעניני טהרה. הצורך להתחיל בלימוד בטהרה רלוונטי יותר מתמיד בעולם המודרני, שבו קשה הרבה יותר מבעבר להבדיל בין הטמא והטהור, שהרי הכל נגיש באינטרנט. ומה יעשה הנער ולא יחטא? התרופה היחידה לכך היא תשומת הלב של המחנכים ופעולות יחודיות כדי שהלימוד יגביר את כח הטהרה.
בכל דור ודור רבים הדיונים בשאלה כיצד יש ללמד תורה לבני אותו הדור. מה הדרך לחנך את הנוער לאהבת תורה ויראת שמים? מה צריך להיות סדר הלימוד ומהם התכנים? שאלות אלו מקבלות משנה תוקף בדור שבו בלחיצת כפתור, העולם בכף ידו של הנער, והכל עובר במסרים קליטים ומהירים, דבר שמאתגר את המורים ומצריך שימוש בפדגוגיה חדישה.
ללמד תורה בדור המסכים, מורכב יותר, שהרי אין בגמרא סירטוני יוטיוב וגם לא מסרים ויזואליים, מהירים וקלים להבנה, לימוד תורה שבעל פה נעשה בעיון ויישוב הדעת, בהעמקה וסבלנות, במאמץ וריכוז מירבי לאורך זמן. כיום בעידן הדיגיטלי יש דגש על החוויה, על העטיפה, על הגימיק, העיקר טמון במסרים הקצרים ובפעלולים הטכנולוגיים הצבעוניים ויש פחות דגש על צבירת ידע ועל עמל.
ואולם אני סבור שלא זו דרכה של תורה, כפי שלימדנו מרן הרב קוק זצ"ל (בעין איה לברכות סג) על המימרה של רבי ינאי "במי אתה מוצא חמאה של תורה, במי שמקיא חלב שינק משדי אמו עליה". וכותב הרב דברים שנראים כאילו נכתבו להיום:
"רבים הם הפדגוגים המתנשאים להביא דרכים להקל את עול הלימוד, וחושבים שיביאו ברכה לעולם בהקנותם את הידיעות והלימודים התוריים באופן קל, שלא יצטרך האדם להיות עמל בהם. תועלת הדבר אינה אמנם אלא מתעה, כי הידיעות לא תמדדנה על פי כמותן כי אם על פי איכותן, על פי עומק ההבנה והחריפות והשימוש בהן לכל חפץ… אבל הלימודים הנכנסים באופן קל, בלא יגיעה ועבודה כבירה, ישארו לעולם שטחיים וקפויים עומדים מחוץ לנפשו של אדם הפנימית, ופועלים מעט על מעשיו ועל יצרי לבבו".
אני מאמין כי זו הדרך המיוחדת שלאורה אנו מבקשים שילדינו ילכו בה: לימוד תורה מעמיק בטהרה ובאמונה, בעוז ובענווה (ויש שדרשו אל"ף זעירא כרמז למידת הענווה החשובה).
(ויקרא תשעח)