מלאך עם אג'נדה

הפטרת שבת הגדול עניינה תשובה וגמול (מלאכי ג' ד'-כ"ו).
במשפטים ספורים מתואר בה כיצד לפני יום הדין, יבוא מלאך ה' "להכין את הקרקע", כלומר לשפוט ולהבחין בין צדיקים לרשעים, אשר ביום הדין יקבלו, ע"י הקב"ה – איש כגמולו.
לכאורה, נשלח המלאך למשימה בעלת אופי טכני – מיון האנשים לפי מעשיהם. ואולם, ככל שאנו מתעמקים בקריאה, אנו לומדים שמדובר במלאך עם אג'נדה, שמטרתו לא רק לבצע, אלא גם להציע לעם, בשם ה', הזדמנות אחרונה בהחלט לחזרה בתשובה.
שלושה סוגי אנשים פוגש המלאך להבנתי: צדיקים, רשעים – גלויים אך גם כאלו שחוטאים בסתר (עסוקים בניאוף או בעושק של החלשים בחברה – יתומים ואלמנות) וחושבים שמעשיהם לא יתגלו, ופילוסופים/ נבוכים (יש הרואים גם בהם רשעים)- השואלים באופן גלוי "מה יצא להם" מעבודת ה' וטוענים, כהוכחה, שישנם לא מעט רשעים סביבם שחייהם "דבש" והם נמלטים מעונשו של הקב"ה.
עם כל קבוצה, מתמודד המלאך (בשם ה'), בדרך הראויה לה:
לצדיקים הוא מבטיח שהחלטתם לדבוק בה' תשמר להם לזכות, ביום הגמול.
לרשעים, בגלוי ובסתר הוא מציין כי ייענשו וכי ה' רואה הכל ויודע תעלומות.
ובאשר לפילוסופים – להם הוא מעניק אתגר רציני: "וְשַׁבְתֶּם וּרְאִיתֶם בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע, בֵּין עֹבֵד אֱלֹקִים לַאֲשֶׁר לֹא עֲבָדוֹ" (מלאכי ג', י"ח). חיזרו בתשובה! הוא אומר. ואז תיווכחו בהבדל שבין צדיק לרשע.
זאת כיצד? אציע לכך שני פירושים:
הראשון כפשוטו: אם תחזרו בתשובה תראו כיצד ביום הדין הרשעים נענשים ואילו אתם, הצדיקים, תזכו לגמול טוב ולשפע. "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא, בֹּעֵר כַּתַּנּוּר; וְהָיוּ כָל זֵדִים וְכָל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ, וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא, אָמַר ה' צְבָאוֹת, אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף: וְזָרְחָה לָכֶם, יִרְאֵי שְׁמִי, שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ, וִיצָאתֶם וּפִשְׁתֶּם כְּעֶגְלֵי מַרְבֵּק" (פס' י"ט- כ').
השני – אם תחזרו בתשובה, עדיין תשרור מציאות של "רשע וטוב לו", אך אתם תזכו במשקפיים/ בהשקפה חדשה על העולם וסדריו. דרך עדשות המשקפיים הללו, תוכלו להבין כיצד מציאות פיסית ואובייקטיבית כביכול, כמו אור שמש (המצוטט בפסוק למעלה), היא מורכבת ורבת פנים ויכולה להכיל ולבטא בו זמנית פן הרסני ופן מרפא. בהקשר זה תבינו גם בנוגע לעושרם ולהצלחתם החומרית של הרשעים – שהניכר לעין, אינו חזות הכל וממדים שונים ונסתרים מבינת אנוש, של שכר ועונש/ טוב ורע קיימים תחת הנהגתו של בורא עולם.
ההפטרה מסתיימת בהפצרה : "זִכְרוּ, תּוֹרַת מֹשֶׁה עַבְדִּי, אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתוֹ בְחֹרֵב עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים" (פס' כ"ב).
בתזכורת : "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם, אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא–לִפְנֵי, בּוֹא יוֹם ה', הַגָּדוֹל, וְהַנּוֹרָא" (פס' כ"ג).
ובברכה הכרוכה באיום: "וְהֵשִׁיב לֵב-אָבוֹת עַל-בָּנִים, וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם–פֶּן-אָבוֹא, וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם" (פס' כ"ד). אם לא תשובו ממעשיכם, כשאבוא לשלם לכם כגמולכם, אכה בכם…
אניח כי הסיפא של הפסוק האחרון, אינו מוכר להדיוטות שבינינו, ואציין כי חלק ניכר מחיי גדלתי על ההנחה (והלחן) שהסוף הטוב מובטח לנו ואינו עומד ותלוי כתנאי…
***
איזה מזל יש לנו, לעם קשה העורף הזה.
אנחנו טועים, מתפתים או עושים דווקא ולהכעיס, ואבינו שבשמים – הוא מודיע לנו שיש גבול לכל תעלול ושברגע האמת, כל מעשינו יילקחו בחשבון, ובאותה נשימה הוא מבטיח, בטובו, שישלח לנו שליח שיכין אותנו לקראתו ויאפשר לנו לתקן את דרכנו ולהיות מוכנים לשכר ולשפע!
איזה מזל!
ואותי מטרידה השאלה: כיצד נדע לזהות את שליח ה'? האם יתכן שהגיע? שנפגשנו? האם זה יקרה בליל הסדר? ואולי.. אני מעיזה לקוות – אולי הוא כבר כאן, ושוכן קצת בתוך כל אחד ואחת מאתנו ומחכה רק להזדמנות לפרוץ החוצה ולהשיב אותנו בחזרה?
(אחרי מות תשעו)