הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)בחג הפסח מתווספת למערכת כללי הכשרות, סדרת כללים נוספת, המיוחדת לימי החג בלבד. במרכזה, האיסור לאכול כל מזון המכיל חמץ או תערובת חמץ. בדרך כלל אין קושי להשיג מזון כשר לפסח, אבל אילו כללים חלים על תרופות בחג? האם הן חייבות להיות "כשרות לפסח"?
תרופה היא חומר כימי או ביולוגי פעיל, בודד או כחלק מתערובת של חומרים, המשמש לטיפול, ריפוי, מניעה של מחלות. בעבר הרחוק, התרופות היו ממקור טבעי בלבד, אבל התקדמות התעשייה הכימית ומדעי הכימיה, הביאו לעולם חומרים פעילים כימיים בעלי פעילות פרמקולוגית ניכרת. מאחר שבמקרים רבים, התרופה מכילה כמות מינון מזערית, בתהליך הייצור שלה מוסיפים לה רכיבים שאינם פעילים וזאת בהתאם לצורה שבה היא נרקחת (לדוגמה, סירופים יכילו חומר ממתיק או משפר טעם כלשהו, טבליות יכילו חומר נותן נפח כגון לקטוז ומרכיבים נוספים, כגון עמילן), שיעזרו לייצר את הכדור בתנאי מפעל וכיוצא בזה.
האם זה תלוי במצבו של נוטל התרופה? חשוב להבין שכל מצב של סכנת חיים דוחה את כל הלכות הפסח. אין להפסיק ליטול בפסח תרופות שמטפלות במצב רפואי מסוכן או בכזה שעלול להפוך למסוכן. היהדות אינה רואה בעין טובה התחסדות שלא במקומה…
הדיון נסוב על אותם אלו הנוטלים תרופות באורח קבע, האם עליהם לחפש במדריך התרופות הכשרות לפסח ולשנות את התרופה בימי החג?
נראה, כי יש להמשיך וליטול את התרופות הניטלות בקביעות ולא לשנות, ומן הטעמים הבאים:
הראשון, כמות החמץ. עמילן הדגן, שמשמש לגיבוש, כמות החמץ שבו מעטה ביותר, ולא עוד אלא שכמות קטנה זו מעורבת עם החומרי הפעיל שבתרופה, "תערובת חמץ" – חמץ בתערובת שאין בכמות החמץ שיעור של "כזית בכדי אכילת פרס", אין איסורו מן התורה. ועל אף ש"חצי שיעור אסור מן התורה" (יומא ע"ד ע"ב), כל זה כשהאיסור עומד בפני עצמו, ולא כאשר ה"חצי שיעור" מעורב בתערובת (שו"ת רדב"ז אלף תקט"ז).
השני, שלא כדרך אכילה, הנאה. "כל איסורים שבתורה, אין לוקים עליהם אלא כדרך הנאתם" (פסחים כ"ד ע"ב). נחלקו הראשונים, האם למרות שאין זה כדרך אכילה, עדיין קיים איסור תורה (מ"מ מאכלות אסורות פ"ח הט"ז), או רק איסור מדרבנן (תו"ס שבועות כ"ב ע"ב ד"ה "אהיתרא").
השלישי, לא ראוי למאכל. מאכל האסור באכילה שהסריח, "כל הראויה לגר קרויה נבילה שאינה ראויה לגר אינה קרויה נבילה" (ע"ז ס"ז ע"ב ס"ח ע"א), אין איסורו אלא מדרבנן (פר"ח סי' ק"ג וכן בחוו"ד יו"ד קט"ז ז').
הרביעי, נפסל מאכילת כלב. בשל חומרת איסור חמץ, עליו להיפגם ולהיפסל מאכילת כלב. הסיבה כיוון שאף "שאור" שהוא דבר מעופש ביותר נאסר בפסח "חמץ שנתעפש קודם זמן איסורו ונפסל מאכילת כלב…מותר לקיימו בפסח" (שו"ע או"ח סי' תמ"ב סעי' ט').
החמישי, "אחשביה". כשאכלו למרות שניפסל מאכילת כלב, עבר איסור דרבנן, שהראה במעשה אכילתו שחשוב הוא בעיניו (מ"ב תמ"ב ס"ק מ"ג). ל"חולה שאין בו סכנה" מותר לעבור איסור דרבנן (ב"י יו"ד סי' קכ"ג בשם הרשב"א), עוד, ועוד, כיון שעיקר התרופה החומר הפעיל שבה, אין אומרים "אחשביה" על החלק הלא פעיל, היינו, החמץ המגבש את הכדור "…דלא שייך כאן אחשביה דדעתו על הסמים"(חזון איש יו"ד קט"ז ח'). וגם, שאין אומרים "אחשביה" בתרופות "…ואחשביה לא שייך בדבר שלוקח לרפואה דאף דברים מרים ומאוסים נוטלין לרפואה, ולכן אין לך מה לחשוש ותקח הרפואה כפי שאמר לך הרופא…" (חכמת אדם כלל פ"ח סעי' ד', אגרות משה או"ח ח"ב סי' צ"ב) .
(פסח תשעח)
