הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)בתור ילד, פרשת שמיני היתה אחת הפרשיות האהובות עלי, בזכות כל החיות והעופות המפורטים בה. תמיד אהבתי חיות, והיו לי קלפי "רביעיות" של בעלי החיים הטמאים והטהורים, עם תמונותיהם של החיות, הבהמות, העופות והדגים המותרים והאסורים באכילה.
איך אנחנו מסתכלים על בעלי החיים שבעולמנו? היחס כלפיהם משתנה בין מקומות וזמנים שונים, ובין בעלי חיים שונים. יש חיות הזוכות לחיבה, הערכה ולפעמים אף סגידה, ולעומתן כאלה המעוררות סלידה ונרדפות ללא רחמים. אבל עוד לפני היחס הרגשי, איך אנחנו תופסים אותן?
מנקודת מבט מטריאליסטית, בעלי חיים אינם אלא גושי חומר שפיתחו איכשהו יכולת להתרבות ותכונות המאפשרות להם לשרוד. כשמטריאליסט מסתכל על ארנבת, סוס, דג, נמר או קוף, הוא רואה בסך הכל אוסף של חלבונים שמשכפלים את עצמם ומגיבים לסביבתם. אם יש להם תבונה או רגשות כלשהם, אלה הם רק תוצר לוואי של הפעילות הנוירוכימית שמתרחשת בהם. כל זה נכון לשיטתם כמובן גם ביחס לבני אדם.
רוב האנשים, שאינם מטריאליסטים, נוטים להתייחס לבעלי החיים כאל בני אדם משונים – פחות נבונים אבל דומים להם באופן בסיסי. אבל הגישה המעניינת יותר לדעתי היא הגישה האידיאליסטית.
לגישה זו, בעלי חיים במהותם הם רעיונות, אידיאות. אפשר להשוות אותם במידה מסוימת לתוכנות מחשב. תוכנת מחשב מתחילה מרעיון, מרצון לעשות משהו בעולם. בשלב הבא מגיע התכנות שמגדיר את פעולותיה ותגובותיה והדברים שהיא יכולה לעשות. ובשלב האחרון מולבשת התוכנה בלבוש ויזואלי ידידותי שכל אחד יכול להשתמש בו.
בדומה לכך, ארנבת, למשל, היא במהותה רעיון. הרעיון הזה מתגלם בשלב הראשון ב"מערכת הפעלה" פשוטה, שכוללת בעיקר את הפונקציות של חיפוש אחר מזון ובריחה מאיומים. כדי לבצע זאת מוסיפים לה יכולות בסיסיות של חושים, זיכרון וכדומה. ובסופו של דבר ה"תוכנה" שנקראת ארנבת לובשת בעינינו צורה מוחשית, בעלת אוזניים ארוכות ופרווה. היא לא גוש חומר שפיתח מודעות, אלא להפך – רעיון מופשט שמתגלם עבורנו בצורה מוחשית.
ההסתכלות על בעלי החיים השונים כעל "תוכנות" או רעיונות שונים, תרגיל אותנו להכיר בהיותם חלק מהותי מהמערכת הכללית של העולם, לא סתם דברים שהתפתחו במקרה. ואם נתבונן בהם, אולי נבין את הרעיונות שהם מייצגים ואת המסר שלהם עבורנו.
(שמיני תשעח)
