הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)תארו לעצמכם אדם שנוטה להתבטא בצורה חריפה: "צריך להרוג אותו!", "צריך לשרוף אותם!" – אולם בפועל הוא איש חסד עדין וחביב, שמתנהג באדיבות ועוזר לכולם, גם לאלה שלדבריו צריך להרוג או לשרוף. האם יש לשפוט את דמותו לפי דיבוריו או לפי מעשיו? פשוט, כמובן, שמעשיו בפועל הם מה שקובע, ואל הדיבורים יש להתייחס כאל ביטוי לרגשות או לרעיונות שאינו מממש במציאות.
פעמים רבות מבקרים את היהדות על אמרות או הלכות שונות שמופיעות בה, בתורה שבכתב, בגמרא או בספרות ההלכה, שנראות אכזריות ובלתי מוסריות. אולם כדי לברר מהי באמת עמדת היהדות, יש לבדוק לא מה כתוב בספרים, אלא כיצד נהגו יהודים בפועל לאורך הדורות, על פי הוראות הרבנים והפוסקים.
כשקוראים את התורה שבכתב, למשל, אפשר להתרשם שהיהדות היא דת מלאה בעונשי מוות אכזריים, עין תחת עין, וקצותה את כפה ועוד. אולם כבר חז"ל לימדו אותנו להתייחס לדברים בצורה שונה. הוצאות להורג צומצמו עד למינימום, עונשים גופניים הומרו בעונשי ממון, ומצוות כמו בן סורר ומורה ועיר הנידחת הפכו לאות מתה. מה שקובע אפוא הוא לא מה שכתוב, אלא מה שנהוג בפועל.
ותהליך זה נמשך גם הלאה. גם בגמרא אפשר למצוא ביטויים קשים והלכות שנראות על פניהן כלא מוסריות: הגויים אין מעלין ואין מורידין, בן נח נהרג על פחות משווה פרוטה, וכדומה. אמנם בפועל דברים אלה לא התקיימו כמעט אף פעם. יהודים היו ידועים תמיד כרחמנים וגומלי חסדים גם כלפי שכניהם הגויים, ולא ידועים מקרים בהם ניסו להוריד אותם לבור או לחסל אותם משום שעברו על מצוות בני נח (בדרך כלל המציאות היתה הפוכה…). בימינו מורים הרבנים אף לחלל שבת להצלת חיי גוי, בניגוד לדברי הגמרא והפוסקים, משיקולים כאלה ואחרים. כך גם ביחס לכופרים ואפיקורסים בתוך עם ישראל, שאפילו גדולי הרבנים החרדים בימינו מורים שאין לקיים בהם את ההלכות החמורות שנאמרו לגביהם, אלא לקרבם בעבותות של אהבה.
אז אפשר לחפש ולשלוף כל מיני אמרות "מזעזעות" ממקורות היהדות, על היחס לגויים, נשים, כופרים וכדומה, אבל מה שבאמת קובע ביהדות הוא לא התורה שבכתב אלא התורה שבעל פה – מה שעושים בפועל. ובזה אין לנו כלל מה להתבייש.
(אחרי מות תשעח)
