הרב ד"ר משה רט (מכון עולמות)יש תפיסות עולם טוטאליטריות, שמנסות להשתלט לגמרי על כל מרחבי המציאות ולדחוף אותם לתבניות שקבעו, ויש תפיסות עולם גמישות יותר, שמאפשרות למחשבה יותר מרחב תמרון וחופש פעולה.
כך למשל המטריאליזם, הגישה לפיה רק החומר קיים במציאות, היא גישה טוטאליטרית לגמרי. בעולמו של המטריאליסט אין מקום אפילו לישות הרוחנית הקטנה ביותר; ימין ושמאל רק חול וחול. כל דיווח על תופעה שנראית רוחנית או חורגת מהחומר נשלל על הסף, ומוענקת לו פרשנות חומרית עוד בטרם הבדיקה. כך גם המצב עם האתאיזם השולל את מציאותו של אלוקים בכל צורה, תיאור ותפיסה אפשריים שלו. ניסים, התגלויות וחוויות רוחניות מתויגים אוטומטית כהזיות, ונאסר לייחס לכל תופעה טבעית משמעות כלשהי מעבר למקרה העיוור.
בניגוד להשקפות טוטאליטריות כאלה, ההשקפה הדתית מרווחת וגמישה הרבה יותר. היהדות אינה דורשת מהמאמין לאמץ יותר מכמה הנחות פשוטות וכלליות: מציאות ה', תורה מן השמיים ושכר ועונש – שגם להם יש פרשנויות שונות. מעבר לזה עולמו המחשבתי של המאמין נשאר פתוח. לאתאיסט אסור לייחס לאלוקים אפילו אירוע קטנטן אחד, אבל המאמין אינו חייב לייחס לאלוקים ישירות את הכל; הוא יכול לאמץ גישות שונות ביחס להשגחה פרטית, לראות משמעות בכל עלה קטן שנופל או לחילופין להשאיר חלקים מהמציאות ביד המקרה (כפי שסברו רוב הראשונים). לאתאיסט אסור להכיר בנס או בהתגלות אפילו כשאלה מתנופפים לו מול פרצופו; המאמין, לעומת זאת, אינו חייב להאמין בכל סיפור ניסים שהוא שומע – הוא יכול לבחון כל מקרה לגופו ולהחליט עד כמה להשתכנע או לפקפק. האתאיסט מנוע מלייחס משמעות כלשהי ליקום; המאמין רשאי לבחור בין משמעויות שונות. נמצא אפוא, שחופש המחשבה של המאמין עולה בהרבה על זה של הכופרים.
יש המציגים את האדם החילוני כביקורתי ומתלבט המחפש את האמת בכוחות עצמו, בניגוד לאדם הדתי השוקט על שמריו כשהוא נצמד למסורת אבותיו ונמנע ממחשבה ביקורתית. אולם גם אם זה היה נכון לגבי הדורות הראשונים של החילונים שמרדו בחברה המסורתית, הרי שהיום התהפך המצב: החילוניות הפכה לנורמה, ומטבע הדברים אנשים המשתייכים לרוב ה"נורמלי" נוהגים לקבל את עצמם כמובן מאליו בלי לשאול יותר מדי שאלות. כמה חילונים כבר עוסקים בימינו ברצינות בפילוסופיה ובבירור השאלות המחשבתיות הגדולות? האדם הדתי, לעומת זאת, עוסק באופן קבוע בלימוד תורה, ונחשף ממילא לסוגיות הדורשות ממנו לברר את יסודות אמונתו, משמעותה והשלכותיה – במיוחד לנוכח הביקורת העולה כלפיה מהציבור הכללי. כך שבפועל למאמין הדתי לא רק שיש חופש מחשבה נרחב יותר מאשר לבעלי השקפות אחרות, אלא שעל פי רוב הוא גם מנצל אותו במידה רבה יותר.
אחת הסכנות האורבות ליהדות היא הפיכתה לעוד סוג של השקפה טוטאליטרית, הטוענת שכל האמת בכל נושא נמצאת אך ורק בה, ואין צורך ללמוד או להכיר שום מקור חיצוני. אמנם ישנם יחידי סגולה כמו הגר"א המסוגלים למצוא בתורה את כל חכמות העולם – אבל אפילו הגר"א עודד במפורש את לימוד חכמות הטבע והמדעים, וכל גדולי ישראל שיצרו וחידשו בתחום המחשבה היהודית היו מעורים היטב גם בתרבות הכללית של זמנם. הצרת עולמו הפנימי של האדם פוגעת לא רק באדם אלא גם ביהדות עצמה, והופכת אותה למשהו חשוך, חנוק ומעוות.
שמעתי פעם באחד מ"ערוצי הקודש" את תשובתו של רב למאזין ששאל האם מותר לו לצפות בסרט, חרדי וכשר כמובן. היה זה בימי חודש אדר. "יש לך זמן פנוי?" שאל הרב. "קרא את מגילת אסתר בנוסח מרוקאי. אחר כך בנוסח תוניסאי. אחר כך בנוסח טריפוליטאי. אחר כך עיראקי… הנה יש לך הרבה מה לעשות בזמן שלך". גם אם יש כאלה שתשובה כזו מתאימה להם, הרי שהטלת הגבלות חונקות כאלה באופן גורף לא תוביל לשום מקום חיובי.
(תרומה תשעו)
