התחדשות בריאה או אשלייה

פרשת תזריע פותחת בדין יולדת ובהתחדשות של חיים חדשים שבאים לעולם. השנה שבת תזריע היא גם שבת 'החודש', שחלה בראש חודש ניסן, ובה נקרא על מצות 'קידוש החודש': "החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות יב ב). בשל חשיבותה היתה ראויה להיות הראשונה במצוות התורה: "אמר ר"י: לא היה צריך לכתוב את התורה אלא מ'החודש הזה לכם' וכו'" (תנחומא בראשית סי' יא). מצוות קידוש החודש והתחדשות הזמנים קשורה למחזוריות של התחדשות הלבנה, שהפכה לסמל ההתחדשות הנצחי וההתקדמות של עם ישראל, כפי שאנו מזכירים בברכת קידוש הלבנה: "שהם עתידים להתחדש כמותה" (סנהדרין מב א, סופרים כ). מאידך גיסא זהו מהלך קבוע, התחדשות קבועה שמתרחשת מידי חודש. שני הממדים הללו משלימים זה את זה ויוצרים רצף של התקדמות והתפתחות על ציר הזמן.
גם בחיים האישיים והלאומיים יש צורך בשני המרכיבים. מצד אחד נחוצה יציבות, שגרה וקביעות שתמסד את הקיים ותפיק ממנו את פירותיו המשובחים. אולם לעיתים היא גורמת לעייפות ולשחיקה שמאיימים לעצור את התקדמות החיים.
התחדשות בריאה מאפשרת להתקדם ולהתפתח. היא מזריקה מרץ מרענן. מעוררת התלהבות. האדם והחברה זקוקים להתחדשות בראש ובראשונה בהלכי החשיבה ובאמונה ביכולת להתחדש.
אולם החידוש והשינוי חייבים להיעשות באופן מחושב ומבוקר. התחדשות בריאה נבחנת בכך שהיא מהווה קומה נוספת מעל הדבר שכבר קיים. בבחינת 'הישן יתחדש והחדש יתקדש' (אגרות הראי"ה ח"א קסד). לבל יגרום הרצון לחידוש לצאת 'קרח מכאן ומכאן' (בבא קמא ס ב). לשנות את הקיים ולהמירו בדבר חדש שהוא גרוע ממנו. ההתחדשות צריכה להיעשות תוך שמירה של עוגני יציבות וקביעות. בלעדיהם תגרום ההתחדשות להתערערות של היסודות והמסגרות, ואז גם הדבר המחודש יהיה רעוע ולא יצליח להתקיים לאורך זמן.
פעמים שהכמיהה לשנוי ולהתחדשות באה מתוך תסכול מהמצב הקיים. בין שהוא תסכול מוצדק ובין שאינו. בין אם המצב הקיים גרוע באמת ובין אם רק נדמה שהוא כזה. במצב שכזה הכמיהה לדבר חדש עלולה להגיע עד כדי בקשת שינוי כמעט בכל מחיר. זהו מצב בעייתי משום שהתקווה לשינוי המצב הקיים עלולה לשבש את מנגנוני הביקורת. סוג של עיוורון זמני שעלול לגרום לבחירה בחידוש שאין בו באמת פתרון למצב הקודם, והוא אינו אלא אשליה ומקסם שווא. תחליף גרוע שיהיה גרוע מהמצב הקיים ואף עלול לערער את היסודות של הקיים.
הכמיהה לשינוי משכרת את החושים ואינה מאפשרת להודות בכך. הכמהים לשינוי משכנעים את עצמם ומסרבים להכיר במציאות. סוג של אונאה עצמית. למרבה הצער, ההתפכחות ממקסם השווא מגיעה רק בשלב מאוחר. אחרי שהאשליה התנפצה לקרקע המציאות וגרמה לתסכול ולמפח נפש. לא רק שהשינוי המיוחל לא קרה אלא שהמצב אף החמיר.
בעשורים האחרונים חווינו תופעות מעין אלה בזירה הלאומית כלפי המצב הבטחוני המורכב. הכמיהה לשקט ולשגרה הביאה חלקים גדולים מהציבור להמר על אשליה ומקסם שווא של פתרונות שהתנפצו אל קרקע המציאות במחיר דמים כבד.
תופעות מעין אלה חוזרות על עצמן כמעט בכל מערכת בחירות. מוקמות 'מפלגות אוירה' או 'מפלגות מחאה' שרוכבות על גלי התסכול מהמצב המורכב של חיינו. יש שנותנים להם את קולם מתוך תסכול וכמיהה אמיתית לשינוי. אולם קשה להם להיות ביקורתיים ולבחון האם השינוי שמפלגות אלה מציעות אכן יביא לשינוי המיוחל. האם הפתרון מציאותי, או רק גיבוב של רעיונות תאורטיים שלא ניתן ליישם אותם במציאות המורכבת ולא יעמדו במבחן המציאות. ההתנפצות של האשליה לקרקע המציאות באה במוקדם או במאוחר והמפלגה נעלמת. אבל הלקח אינו מופק. וחוזר על עצמו בבחירות הבאות.
(תזריע תשעט)