וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב

תפקיד מרכזי ומשמעותי שמור בעת הזו לפה וללשון. כל המצוות והעברות בתקופה הטעונה הזו קשורים באופן ישיר לאברים הללו, שחיים ומוות נתונים בידיהם.
הטור הזה נכתב בתחילת השבוע עוד לפני פרסום תוצאות הבחירות. כאשר אתם קוראים את המילים הללו, אתם כבר אחרי כמה ימים של תוצאות, פרשנויות, ספקולציות וכיוצא בזה. לצערנו ולבושתנו, הפה והלשון הולכים לעבוד שעות נוספות בימים הללו, כמו גם בשבועות האחרונים בדיבורים, בתעמולה, בהשמצות, בהלבנת פנים, ובשאר דברים ודיבורים שעדיף היה שלא היו באים לעולם. עליהם באמת אפשר לומר שהשתיקה הייתה יותר יפה להם מאשר הדיבורים המכוערים.
להבדיל, בשבוע הבא ובחג הפסח שוב יהיו אלו הפה והלשון שיידרשו לקיים את עיקרי המצוות- הן בהגדה, בדיבור ובסיפור, והן באכילת כל מה שצריך כדי לקיים את מצוות החג וליל הסדר.
שני הפכים ושני קצוות. דיבור משפיל ודיבור מרומם, דיבור ממית ודיבור מחיה, דיבור שכולו עברה ודיבור שכולו מצווה, דיבור שכולו חולין ודיבור שכולו קודש.
אלו גם אלו בבחירתו החופשית של האדם, ובהחלטתו איזה שימוש יעשה לפיו וללשונו.
גם פרשת השבוע מציבה בפנינו שני קצוות ושני הפכים – עץ הארז מחד גיסא, ושני התולעת והאזוב מאידך גיסא.
שני אלה מסמלים את הקצוות, את החטא ואת תיקונו.
כך יאמר רש"י על הפסוק-' 'וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי צִפֳּרִים חַיּוֹת טְהֹרוֹת וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב' – לפי שהנגעים באים על לשון הרע, שהוא מעשה פטפוטי דברים, לפיכך הוזקקו לטהרתו צפרים, שמפטפטין תמיד בצפצוף קול . ועץ ארז – לפי שהנגעים באין על גסות הרוח. ושני תולעת ואזוב – מה תקנתו ויתרפא ? ישפיל עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב'.
לאחר שקראתי את רש"י, לפתע הכתה בי התובנה מה היה חסר לי בכל תקופת הבחירות. היו בתקופה הזו הרבה גסות רוח של ארזים, ומעט מאד, אם בכלל, ענווה של שְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב.
רק על בעלי הגאווה אמר הקב"ה שאין הוא והם יכולים לדור בכפיפה אחת. אפשר להסתדר עם בעלי דעות חלוקות, גם אם נמצאים בקצה השני של המתרס הפוליטי, אולם בלתי אפשרי לסבול קרבתם של בעלי גאווה גם אם הם קרובים מבחינה השקפתית או פוליטית.
מערכת הבחירות כל כך דוחה וכל כך מאוסה לא בגלל העניין הדמוקרטי, אלא בגלל עניין המידות, ובעיקר בגלל שזו מערכה שלימה של יצרים, כספים, הכפשות והשמצות. זו מערכה שיש בה הכל חוץ ממילה אחת- ענווה. וכשאין ענווה- אין כלום.
מול עץ הארז מציבה התורה שני תולעת. מול גסות רוח מציבה התורה אזוב, ומול החמץ תציב התורה מצה.
כמו כיכר שוק גדולה מלוכלכת ומזוהמת לאחר עצרת ענק, כך נראית עכשיו כיכר השוק הרוחנית והחברתית של החברה הישראלית אחרי הבחירות. כמה נקיונות ושטיפות נצטרך לעשות לנשמה כדי לנקותה מכל הזוהמה שהצטברה בה בתקופה העגומה הזו. כמה שני תולעת ואזוב נצטרך לשים כדי לטהר את עצמנו מזוהמת הארז והתנשאותו. כמה טוב וחסד נצטרך לעשות בפינו ובלשוננו כדי לכפר על הרוע שיצא מהם ונכנס אל תוכם.
תהא הממשלה אשר תהא, ויהיו השרים אשר יהיו- במקום בו אין ענווה – אין כלום, כי לא היה כלום, וגם לא יהיה כלום. ובמקום שבו יש שמירת הפה והלשון- יש הכל, ועץ הארז והתולעת פועלים בכפיפה אחת ובהרמוניה אחת שכולה עוד וענווה.
(מצורע תשעט)