הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)אחד מיסודות הבית היהודי הוא טהרת הגוף. דינים אלה, המופיעים בסיומה של פרשת השבוע, פונים אל שני מחוזות. מחוז אחד הוא ההתקרבות אל הקודש. בראש מחוז זה נמצאת העלייה להר הבית, כשגם בשעה שהיא מצווה גדולה – היא מחייבת לעלות בקדושה ובטהרה, אנו נלמד בהמשך התורה כי טמאים משולחים מחוץ למחנה. אין מדובר בעוברי עבירות. להפך, מדובר בעושי מצווה, כמו מביאים אנשים לקבורה; מדובר בתהליכים טבעיים ורגילים בגוף האדם; מדובר במצבים של יציאה מהסדר הרגיל, אך לא בחטא ועוון. קדושת הגוף היא העומדת ביסוד הדברים.
רבי יהודה הלוי ביאר כי הצד השווה של כל מושגי הטומאה והטהרה, המחייבים התרחקות מן הקודש, הוא היותה של התורה מכוונת לחיים, ועל כן היא מצווה להתרחק מהמוות. ואכן, בולטת מאוד העובדה שאין קשר בין טומאה ובין שאלות הגייניות, שהלוא דווקא הדברים הפחות הגייניים באדם כלל אינם מטמאים. הטומאה קשורה רק לתהליכי חיים ומוות, רביה והחמצתה, והתורה מלמדת כי אסור לבוא אל הקודש בשעה שאנו קשורים במוות, עד שאנו מטהרים את עצמנו ממנו. הלכות ייחודיות אלה נוגעות גם בחיי המשפחה: אין אישה ואיש רשאים לתת תרומה כדין, להפריש חלה ולתיתה לכהן, ולעשות שאר מצוות הקשורות בכך, בשעה שהם טמאים. ואכן, המהלך בהרי יהודה ובחוצות ירושלים, רואה כי ליד גתות לייצור יין ומקומות ששימשו לכבישת זיתים – יש מקוואות, המאפשרות להיטהר מהטומאה, ועל ידי כך לייצר יין ושמן טהורים, שניתן לקיים בהם את הפרשת התרומות כדין, ואף למכור אותם במחיר גבוה לבית המקדש.
מחוז שני הוא מחוז טהרת המשפחה, במובן של קדושת הקשר המיני שבין איש ואשתו. התורה ממשיכה לעסוק בכך גם בפרשה הבאה וגם בפרשה שאחריה. דינים אלה מקדשים את הבית היהודי, ומשרים בו שכינה מיוחדת, הנובעת ממימוש מצוות התורה ביחס המיוחד אל הגוף. ההלכה מחייבת להפוך את המחזוריות הביולוגיות למחזוריות הלכתית, הקושרת את החיים המשפחתיים לעולמות הקדושה והטהרה. היא עצמה אינה אומרת שהדבר קל, וגם אין על כך כל ביקורת ציבורית, שהלוא הדברים הם בחדרי חדרים. דבריו המופלאים של הרב סולובייצי'ק מבטאים זאת היטב: "בטנך ערימת חטים סוגה בשושנים – אדם נושא אישה בחן ל´ שנה בין מ´ שנה, משמוצא יציאותיו הוא בא לזקק לה והיא אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי ופורש ממנה מיד – מי גרם לו שלא יקרב לה, איזה כותל ברזל ביניהם, איזה עמוד ברזל ביניהם, איזה נחש נשכו איזה עקרב עקצו שלא יקרב לה? דברי תורה שרכין כשושנה, שנאמר בה: ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב".
דיני הטהרה והטומאה – בין אלה הקשורים למקדש ולקודש, ובין אלה המחוברים לטהרת המשפחה – מעצבים אפוא יחס מאוד מיוחד לגוף, והופכים את היחס ההלכתי המיוחד הזה לחובה. מדובר ביסודות העמוקים ביותר של הקיום היהודי. השבת שבה אנו לומדים את החידוש הזה – הקשר שבין תהליכים ביולוגיים למושגי הקדושה והטהרה, מהווה גם הזדמנות לחיזוק המחויבות לשמירה קפדנית על מצוות אלה, המכוננות את מהותו של הבית היהודי.
(תזריע תשעט)
