אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])
עם הכניסה לארץ מציבה התורה מערכות של בלמים ואיזונים לכל אנשי השררה
שלטון פירושו כוח ושררה. לשליט יש יכולת, כוח וסמכות לקבל החלטות משמעותיות שיש להן השלכה על החיים הכלכליים, הביטחוניים, על חיי אדם ועוד. הוא יכול להחליט לצאת למלחמה ולסכן חיי רבים, וכך הלאה, החלטות שההשלכות שלהן גדולות ומשפיעות על כל תחומי החיים ואיכותם.
הכוח הזה שבידי השליט הוא דבר שיש בו ברכה אך גם סכנה.
הברכה היא שבזכות הכוח הזה יכול השליט לנהל את הממלכה, לפעול למען נתיניו ואזרחיו, ולהשתמש בכוח הזה להיטיב לכלל ולפרט.
הסכנה היא שהכוח עלול להשחית, ולהפוך את השררה למשהו מתנשא, רומס, לא מתחשב, משחית ומנוצל לטובת השליט ולהגברת כוחו.
משום כך- בצד הצורך בכוח כדי לנהל את השלטון והמדינה, יש צורך לייצר מנגנונים של איזונים ובלמים, שימנעו מהשלטון להפוך למקום כוחני המשתמש בכוחו להרע ולהשחית.
את מנגנוני האיזונים והבלמים הללו מתארת פרשת השבוע, כאשר היא מדברת על המלך וכוחו.
העם מבקש מלך: "כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹוקיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי".
מבלי להידרש לשאלה האם הבקשה הזו של העם היא טובה או לא, זאת המציאות- העם רוצה מלך.
אלא שכאן באה התורה ואומרת לעם ולמלך מהם התנאים לקיום מלכותו באופן הראוי, ומציבה לו תנאים למלכותו:
- רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים.
- לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים
- לֹא יָסוּר לְבָבוֹ
- וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד.
המכנה המשותף לכל הדברים הללו הוא שיש בהם פוטנציאל לכוחנות, למגלומניה, ולשחיתות. סכנה של כוח ושררה ללא גבולות.
כדי לא להגיע לכך מצווה התורה על המלך- "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר..", וכל זה נועד כדי למנוע מצב של –"לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאל".
פרשת שופטים באה לעשות סדר ערכי ומוסרי בהתנהלות השלטונית של כל צורת שלטון שתקום במשך הדורות לעם היהודי. את כולם צריך להנחות אותו עיקרון יסוד נצחי של "צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף". ולכן, מתוך היסודות הערכיים הללו צריך ליצור מערכת של "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹוקיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק".
'רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו'- במילים שלנו, זו התנשאות וגאווה. זו אולי הסכנה הגדולה ביותר במתן כוח בלתי מוגבל למלך או לכל שליט אחר. מהר מאד הכוח משחית, הפיתויים מסנוורים, השוחד מפתה.
עם הכניסה לארץ והנחת היסודות לחברה ולמדינה יהודית מתוקנת, ולמבנה שלטוני ומשפטי מוסרי, מציבה התורה מערכות של בלמים ואיזונים לכל אנשי השררה, מצווה ומקפידה ש"לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד, כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם".
רק כך הכוח יהפוך לכלי מחזיק ברכה, כוח שיתועל להיטיב ולרומם חיי אדם וכלל.
(שופטים תשפ"ג)
