הרב שי פירון"לפני שנים אחדות שאלני פסיכולוג אחד: כיצד יכולים יהודים להתפלל 'ובכן תן פחדך' – הלא בידוע ברפואה הפסיכולוגית והפסיכוסומאטית, שהפחד הוא השורש של הרבה צרות ופגעים רעים! השבתי לו, שהאדם המודרני סובל מהרבה פחדים, גדולים וקטנים, ולכל אחד הפחדים המיוחדים שלו. וייתכן שיוכל האדם להשתחרר מכל הפחדים האלה על ידי שייטע באופיו פחד אחד הגדול מכולם, מעין פחד עליון. אם יפחד האדם מאלוקים, יסורו ממנו כל פחדיו השונים האחרים" (הרב סולובייצ'יק).
הפחד הוא תופעה נוראית, משתקת. כך בחייו של היחיד וכך בחייהן של קהילות ואומות.
פרשת בחוקותי מעמידה את הפחד הסתמי כאחת מהקללות הנוראיות הבאות עלינו, כעונש על חטאינו: "וְנָתַתִּי פָנַי בָּכֶם וְנִגַּפְתֶּם לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם וְרָדוּ בָכֶם שֹׂנְאֵיכֶם וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם". הקללה הנוראית היא לנוס כשאף אחד לא רודף אחריך. אתה פוחד בלי סיבה. רש"י מבאר את הקללה: "ונסתם – מפני אימה: ואין רודף אתכם – מבלי כח", ומרחיב המהר"ל בספרו גור אריה: "שלא ירצו לרדוף אחריכם, מפני שאין בכם כח, ואינם צריכים לרדוף אחריכם, דאם לא כן 'ואין רודף' ברכה היא".
האם הקללה התקיימה? האם אנו לא חברה מרובת פחדים? דתיים וחילוניים מפחדים אלה מאלה. מעלים את ההדתה והחילון על נס. יהודים וערבים ישראלים פוחדים אלה מאלה, במרכז השיח דיון על 'גיס חמישי' מחד, ועל 'גזענות ושלילת זכויות' מאידך. מערכת היחסים המתוחה בין יהודי ישראל ליהודי התפוצות מדגימה שיח של פחדים.
ואיזה מקום תופס הפחד במערכות החינוך שלנו: 'הילד הזה יקלקל את הילדים שלנו', 'החומר הלימודי ההוא חושף אותם למחשבות מסוכנות'. כמה מקום תופס האמון בעולמנו החינוכי וכמה מקום הפחד והחרדה מפני החילון וההשפעה המערבית. וכלפי חוץ: איזה מקום תופסות מילים כמו איראן, דאעש, וחמאס בתודעה הפוליטית שלנו?! לא, לא שאין בעיות אמתיות, אבל כשהחרדה משתלטת על השיח – אנחנו לא באמת מדברים, אנחנו לא באמת מסוגלים להפריד בין עיקר וטפל.
"הפחד הוא כוח עיוור, אפל ובהמי המסוגל לשבור את האדם מבחינה גופנית ורוחנית גם יחד ולעוות את דמותו לחלוטין. הפחד תוקף לא רק את היחיד, אלא אף עלול להיות לגורם של פסיכוזה המונית ולתקוף אומות שלימות ועולם שלם. הפחד ההמוני עלול להוביל מיליוני בני אדם לשיגעון, לאיבוד לדעת ולחורבן… כאן מתגלה הפחד כשונא המובהק ביותר של האדם, וגורם שחייו עלי אדמות יהיו ללא נשוא, כנאמר: "ונתן ה' לך שם לב רגז וכיליון עיניים ודאבון נפש; והיו חייך תלֻאים לך מנגד ופחדת יומם ולילה ולא תאמין בחייך… מפחד לבבך אשר תפחד" (הרי"ד, שם). אדם פחדן הוא זה המאבד את האמון בעצמו, בכוחותיו, ביכולותיו. הוא חש רדוף, בסכנה תמידית, בזמן שבעצם, אין לו סיבה לפחד.
עלינו ללמוד להבחין בין 'פחד' שלילי ל'זהירות' ראויה. כך הסביר הרב קוק במידות הראי"ה: "הפחדים הם פתיות גמורה, אין לאדם לפחוד כלל כי-אם להיזהר, יותר שהוא פוחד הוא נופל, וכשהוא מתפחד, מעצם הפחד בא לו המכשול. ע"כ צריך הוא להתגבר בשכל לדעת שאין לו כלל ממה להתפחד".
החרדה הפכה לאחד מסממני הזהות הקולקטיבית שלנו. ההיסטוריה הקרובה והרחוקה תרמה לכך לא מעט, ועדיין היא מופרזת. הפחד הופך לסם מוות המפריד ביננו. אנו תחת קללת הפחד, מפחדים מזולתנו ובעיקר מפחדים מעצמנו. הגיע הזמן להשתחרר מהפחד ולפעול להעמקת האמון בעצמנו – כקהילה וכאומה. לפעמים, אנחנו – רודפים אחרי עצמנו יותר ממה שאויבנו רודפים אחרינו.
(בחוקותי תשעט)
