מי שר 'מה נשתנה'?

אחת התמונות שזכורות ודאי לכולנו מליל הסדר היא התמונה שבה עומדים כל הילדים על הכיסאות ושרים מה נשתנה. זוהי למעשה הפתיחה הרשמית של ההגדה, שכולה איננה אלא מענה לשאלות הילדים. הלילה הזה שונה מכל הלילות מפני ש"עבדים היינו לפרעה במצרים" וכו'.

אבל אם מסתכלים בתוכנם של דברים ולא רק בצורתם (היפה כשלעצמה), קשה למצוא הגיון בשירה הזו של הילדים. ראשית, נראה שרבים מאותם ילדים ששרים את השאלה לא כל כך מתעניינים בתשובה. לאחר מילוי תפקידם בשירת השאלות, לא כל הילדים באמת מטים את אזנם לשמוע את סיפור ההגדה. הדבר מעיד שהשאלה שלהם לא באמת היתה שאלה אלא טקסט ששיננו מראש. שנית, מסתבר שאין כל כך פשר לשאלות שהילדים שואלים. מניין הם יודעים שהלילה הזה כולו מצה או מרור, והרי עוד לא הוגש האוכל? מניין הם יודעים שמטבילים שתי פעמים אם הם בינתיים רק ראו הטבלה אחת?

כל זאת מעיד ששירת 'מה נשתנה' היא אולי מאורע מרגש עבור ההורים, אבל לגמרי לא משרת את מה שתיקנו חכמים בהגדה. ואמנם, עיון קל במקורות מגלה שלא הילדים היו אמורים לשיר את ה'מה נשתנה' אלא ההורים. הנה, כך אומרת המשנה במסכת פסחים (פרק י):

"מזגו לו כוס שני, וכאן הבן שואל אביו, ואם אין דעת בבן, אביו מלמדו 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'."

הדברים מפורשים. הבן שואל את האב שאלות ספונטניות על שינויים בסדר הארוחה שאין הוא רגיל אליהם. הוא שואל, לדוגמה, מדוע מוזגים כוס יין נוספת. בתקופות קדומות ילדים היו שואלים מדוע עוקרים את השולחן. וישנן עוד הרבה שאלות שהילד יכול לשאול. רק אם אין בילד דעת לשאול, האבא הוא שפוקח את עיניו ומלמד אותו לשאול 'מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות'. כלומר, ההורים הם ששרים 'מה נשתנה', לא הילדים!

ואמנם, בשולחן ערוך נפסק שאם הבן שואל מעצמו שאלות "אין צריך לומר 'מה נשתנה', אלא מתחיל 'עבדים היינו'" (שולחן ערוך אורח חיים תעג, ז). מה נשתנה אמור לבטא שאלות אמיתיות, לא טקסט שהילדים משננים מידי שנה בשנה.

כיצד קרה שהטקסט שאמור היה להיות מושר על ידי ההורים הפך לטקסט המושר על ידי הילדים, בכך לא נעסוק כעת. אבל כן נלמד מכאן על חשיבות התוכן ולא רק הצורה בליל הסדר. מעבר לטקסט שאנו קוראים, עיקר ההגדה מבקשת מאתנו ללמד את סיפור יציאת מצרים באופן חווייתי. על ההורים לגרום לילדים לשאול שאלות אותנטיות, כדי שהתשובות גם תהיינה אותנטיות עבורם. כך יש ללמוד את הסיפור המכונן שלנו.

אינני מצפה שבעקבות דברינו כאן הילדים יפסיקו לשיר 'מה נשתנה'. בכל זאת, זהו טקס יפה ומרגש. מה שכן אנו נדרשים לעשות הוא להוסיף על כך תוכן אחר, שיגרום לילדים לשאול שאלות שבאמת מעניינות אותם. זהו האתגר הגדול של עורך הסדר – לנסות להיות מקורי, לעורר עניין וסקרנות ולהעביר את סיפור ההגדה בצורה חווייתית. נזכור שזו מצווה מדאורייתא, לא פחותה מאכילת מצה כשיעור, ויש להשקיע בה זמן, מחשבה ומאמץ.

(פסח תשפ"א)