מרדכי גרנביץבזמנו של רבי מנחם מענדל מויטעבסק, שעלה לארץ והתיישב בטבריה, היתה מגפה גדולה. כולם היו סגורים בביתם מפורים ועד חג השבועות. אחד מתלמידיו הלך לטבול במקווה בזמן ההסגר, ולאחר מכן חלה ונפטר. אמר על כך ר' מנחם מענדל, שבעומקם של דברים, לא מהמגפה נפטר אותו תלמיד, אלא כיוון שלא האמין במה שכתוב "השוכן איתם בתוך טומאתם".
הלימוד הגדול לימים כאלו, שהקב"ה רוצה מאיתנו דברים אחרים מן הרגיל. אנחנו רגילים שעבודת ה' היא להתפלל במניין, והנה זה מתהפך, עבודת ה' היא דווקא –להימנע- מללכת לבית הכנסת. אנחנו רגילים שכיבוד הורים זה ללכת לבקרם ולחגוג איתם את החג, והנה דווקא מי שחס על הוריו צריך להיזהר שלא ללכת אליהם. ועוד כהנה וכהנה. ה'הימנעות' הזאת היא מבחן גדול לאדם: אם אני מבוטל לרצון ה', הרי שאני מקיים זאת בשמחה, כי זה רצונו עכשיו. אחרת… אולי אני עבד של "הרגלי הרוחניים"? אולי בכלל 'אני' במרכז?…
ומעניין לעניין, לכבוד ליל הסדר, אספר מעשה שנגע ללבי, והתאמת עם הנוגעים בדבר:
אחד מהמיוחדים שבצדיקי בית רוז'ין היה האדמו"ר מבוהוש זצ"ל, שכבר כתבתי עליו פעם במדור זה. בתקופת מלחמת העולם השנייה, ממקום מושבו בבוקרשט שברומניה, עסק הרב'ה בהצלת פליטים מן התופת. בין הפליטים היו שני אחים, שלימים נודעו כאדמו"רים בפני עצמם, הלא הם ה"אמרי חיים" שהיה לאדמו"ר מויז'ניץ, ואחיו ה"מקור ברוך" שהיה לאדמו"ר מסערט ויז'ניץ בחיפה.
לקראת חג הפסח עלה בידו להשיג במאמץ רב כמות מצומצמת של מצות, והוא החליט לחלק אותן ליהודי הסביבה, אך עקב מגבלות הכמות, וריבוי הדורשים, ה'תקציב' היה מצה אחת בלבד לכל אחד.
כשהגיע ה'מקור ברוך' לקחת מצה לו ולאחיו, אמר לרבי מבוהוש כי אחיו ה"אמרי חיים" מתעקש ומבקש לקבל שתי מצות כדי שיהיה לו לפחות לחם משנה. הרבי מבוהוש סרב במבוכה, אי אפשר להעדיף מישהו, גדול ככל שיהיה, על חשבון יהודי אחר… אך ר' ברוך לוחץ, והוא לא עוזב את המקום עד כי הוא מצליח לקבל שתי מצות עבור אחיו. הרב'ה נכנע בלב כבד, ונטה להאמין שאם הוא מתעקש בסיטואציה מורכבת שכזאת, בטח יש דברים בגו.
ליל התקדש החג מגיע, ואחר התפילה, בשעה שכולם מתארגנים להתחיל את ליל הסדר, מופיע ר' ברוך בפתח בית הרבי מבוהוש. הוא נושא עמו את המצה הנוספת, זו ש'נלחם' עליה, ונותן אותה לבתו של הרב'ה: "אח שלי ידע, שהרבי במסירותו עבור הכלל, מן הסתם יחלק את כל המצות שברשותו, ואת עצמו ישכח ולא ישאיר אף מצה אחת עבורו, לכן התעקשנו כל כך, כדי שגם לכם תהיה מצה לליל הסדר… א גוט יום טוב".
ומסתבר שהאחים לבית ויז'ניץ אכן לא טעו, הם כנראה ידעו טוב עם מי יש להם עסק…
שנזכה כולנו לראות ניסים ונפלאות, ועד אז- לעשות את שלנו מתוך שמחה!
(צו תשפ)
