יש קונה עולמו בשעה אחת

בד"כ, לפני שאני מתיישב לכתוב את המדור הזה, אני משתדל להיכנס למוזה באווירה רגועה. משתדל לחשוב, להתלבט ורק אח"כ לכתוב. לכתוב, ולפעמים למחוק, וחוזר חלילה. צריך לזה (גם) ראש נקי. בשוטף ככה, במדור גיליון ערב ראש השנה, על אחת כמה וכמה. שהרי זה אמור להיות טור מסכם לשנה החולפת, ואולי גם עם משהו אופטימי לשנה הבאה. אז רציתי. אבל בתוך עמי ומדינתי אני יושב, וההרגשה היא – באסה, איזה באסה. באסה באסה. אפילו טקס החתימה בוושינגטון לא מצליח להרים את ההרגשה. זו הקורונה המתפשטת בקצב מסחרר (4,931 מאומתים ביום שני) ושמה ללעג את כל ההנחיות והמאמצים לצמצם אותה, זה אווירת הכאוס בממשלה, בכנסת, במדינה, זו האבטלה המכה וחזק, זה להסתובב ברחוב ולראות כל כך הרבה חנויות עם שלט 'להשכרה', זה הסגר שניכפה עלינו מערב ראש השנה ובעיקר המחשבה שבמשך שלושה שבועות לא נוכל להסניף את הנכדים מקרוב, לחבק אותם, לנשק אותם, לשחק איתם. איך אפשר!!!, זה שלא נוכל לקיים את ארוחות ערב החג הראשון המסורתיות, זה 30 שנה, עם קבוצת החברים האחת וארוחת ערב שני עם קבוצת החברים השנייה, והקידוש המסורתי בשמחת תורה עם הקבוצה השלישית, זה שלא נוכל לקיים את הטיול המסורתי עם חוג החזו"ן שלנו בחול המועד סוכות, זה שהפעם די יהיה לנו בסוכה לנצח קטנטנה בלי הרחבות, בקיצור, זה לא זה. ובכל זאת, משהו טוב? הפעם לברכה "תכלה שנה וקללותיה" יש עוצמה אדירה. הפעם, בתפילה בימים הנוראים, גם אם היא תהיה תפילה בסלון לבד, גם אם היא תהיה תפילה במניין בחצר או בקפסולה בבית כנסת, הרבה מאוד מלים יקבלו משמעות חזקה. מוחשית מתמיד. "אבינו מלכנו מנע מגיפה מנחלת", "מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו… מי ברעש ומי במגפה…". "אבינו מלכנו שלח רפואה שלמה לחוליי עמך".

לא שכחו מהפלשתינאים
אין סיבה שלא לשמוח על ההסכמים שנחתמו השבוע בוושינגטון ולפרגן (גם) לראש הממשלה, בנימין נתניהו, על חלקו בהם. אף שכל הזכויות כמעט על ההסכמים האלה שמורות לנשיא טראמפ, לחתנו קושניר ולצוותים שלהם, ואף שהאינטרס המובהק של האמירתים והבחריינים בהסכמים הוא להגיע באמצעותם לליבו של טראמפ וממשלו, ומן הסתם לא באמת שישראל כל כך עניינה אותם, זכינו, וההסכם נעשה באמצעותנו. זה נהנה וזה לא חסר. שוב נתניהו הוכיח עצמו כקוסם במדיניות החוץ. (ולוואי וחצי מזה היה במדיניות הפנים שלו). עתה, לאחר שההסכמים נחתמו בוושינגטון, ויובאו בקרוב לאישור בכנסת, מעניין יהיה לראות מה יתפתח בזירה הפלשתינית. עד כה הורגלנו שהליגה הערבית וחברותיה התנו כל התקדמות במגעים עם ישראל בפתרון, או לפחות התקדמות משמעותית בזירה הפלשתינית. עתה, האמרתים, בחריין וכנראה שתיים-שלוש נסיכויות ערביות נוספות שבדרך 'לצאת מהארון' ולהכריז על איזושהי נורמליזציה עם ישראל, מקדימות את האינטרסים שלהן על פני אלה של הפלשתינים (אינטרס מספר אחד- סיוע אמריקני מול האויב המשותף- איראן). הן אינן מתרגשות מהתגובה הצוננת עד עוינת של הפלשתינים על התקרבותן לישראל, ואף תופסות פיקוד ואומרות כי דווקא עתה, לאחר חימום היחסים עם ישראל, קל יותר יהיה לקדם את הנושא הפלשתיני. נכון, נסיך איחוד האמירויות התבטא כי התקדמות המגעים מול ישראל תהיה במקביל להתקדמות המהלכים בזירה הפלשתינית, אבל גם נתניהו אמר שתהיה ריבונות ב-1 ביולי. זוכרים? מה שכן, בהחלט סביר, שאחד המחירים שישראל משלמת על ההסכם שנחתם השבוע הוא דחיית עניין הסיפוח וחמור מזה- הקפאת הבנייה ביו"ש. בנייתן של אלפי יחידות דיור ביו"ש נמצאת בהליכי אישור שונים, וראשי היישובים שם מוכנים להישבע כי מישהו למעלה תוקע את הכל. ח"כ משה ארבל מש"ס (כוכב עולה, לטעמי), פנה השבוע במכתב לרה"מ וביקש לדעת, האמנם. האמנם יש התחייבות של רה"מ להקפאת הבנייה ביו"ש כחלק מההסכם שנחתם בוושינגטון. ככה זה בימי מלוך המלך נתניהו על ישראל. נתניהו ישתף את מי שהוא רוצה, יעלים מידע ממי שמתבקש שהוא צריך לשתף. מראש הממשלה החליפי, למשל, משר החוץ, למשל. אבל לא לכעוס יותר מדי. גם יצחק שמיר ז"ל, בהסכם שחתם בזמנו, לא שיתף את שר החוץ שלו דוד לוי. רבין ז"ל נהג כך ביחס לשמעון פרס, גם הוא ז"ל. אז מה אתם באים בטענות לנתניהו?.

שעת כושר
המזל לא משחק פעמיים. קלף שהולך לנתניהו בזירה הבינלאומית, לא בדיוק הולך אתו בזירה המקומית. כפי שהדברים נראים, לא יעזרו כל המתקפות על היועץ המשפטי, השופטים והפרקליטות, ובנימין נתניהו ייאלץ להתייצב בבית משפט כנאשם בעבירות חמורות. לו אני מדורשיי טובתו, הייתי לוחץ עליו ומפציר בו- חפש דרך לעסקה עם הפרקליטות. משהו דומה למה שהציע לו בזמנו פרקליטו דאז עו"ד יעקב וינרוט ז"ל. עזיבה מוחלטת של החיים הציבוריים תמורת מחיקת טוטלית של התיקים נגדו. מגיע לו (על זכויותיו הרבות בהנהגת המדינה, ביצורה וכדומה), טוב ליהודים. מה טוב כבר ייצא לתשעה מיליון תושבי המדינה הזו לראות את ראש הממשלה, בהווה או אז יהיה כבר לשעבר, מתפתל בבית המשפט, ואולי אף נשלח לכלא. עבור אחד כמו נתניהו הפרידה מבלפור ומנעמיה ומהגה הספינה, הוא עונש כבד מנשוא, כבד מספיק. ומי שחושש לעניין ההרתעתי, שגם מנהיגים אחרים יראו וייראו, האמינו לי שאף אחד מהם לא ירצה לעמוד בבליץ התקשורתי והאחר שנתניהו עומד בהם בשנים האחרונות. במקום טריקים ושטיקים, כמו הניסיון למצב אותו כמועמד לנשיאות המדינה (ואז יהיו לו 7 שנות חיסיון מהעמדה לדין), או המאמצים שלו ושל מקורביו להכפיש את המערכת המשפטית ולפקפק באמינותה וביכולתה המוסרית והמשפטית להעמידו לדין, בעיניים שלי, עתה, כשנתניהו שב עם הסכם שלום עם שתי מדינות ערביות, מה שיכניס אותו לספר ההיסטוריה והמעשים הטובים, (ואולי את השושבין להסכמים הנשיא דונאלד טראמפ לקבוצת זוכי פרס נובל שלום), זו נקודת הזמן האידיאלית לסגור (בתחילה בחשאי, בדיוק כפי שנסגרו ההסכמים עם איחוד הנסיכות הערביות), ככה בשושו, עיסקה בינו לבין הפרקליטות ברוח הדברים שכתבתי לעיל. ואם צריך את ג'רלד קושניר בשביל זה, כמתווך, שיבוא. הקפה עלי.

שנה טובה
הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים, כידוע. אבל כדי שהשנה הבאה אכן תהיה טובה לכל אחד ואחת מאתנו, המינימום שבמינימום שאנחנו חייבים לעשות, זה להקפיד, אבל באמת וללא הנחות, על ההנחיות בנושא הקורונה. לא ביבי וגם לא גמזו ינצחו את הקורונה, אם בכלל מישהו יוכל לה. הרבה, כמעט הכל, תלוי בנו. לפחות במניעת התפשטות ההדבקה. לשמור, לשמור, לשמור. "אבינו מלכנו שלח רפואה שלמה לחוליי עמך…. מנע מגפה מנחלך". כתיבה וחתימה טובה.
(רה"ש תשפ)