מעולים בלהבקיע גול עצמי

לאן אתם מובילים אותנו?

"מטורפים, רדו מהגג" (יגאל הורביץ ז"ל, 1980). כאז כן עתה: מטורפים, רדו מהגג. חדלו אש, מימין ומשמאל. יריב לוין מודיע שהוא מחזיר את קידום הרפורמה המשפטית, לטענתו כיוון שבג"ץ בהתנהלותו מוביל אותו לזה (למשל, על דרך בחירת נשיא לבימ"ש עליון). פרקליט המדינה לשעבר לדור ממליץ לטייסים (מתנדבים) שלא להיכנס לתא הטייס יותר, רב ראשי לשעבר מציע לצעירים חרדים שיקבלו צווי גיוס להשליכם לאסלה, ולמרבה הצער לא חסרות דוגמאות נוספות לכאוס ששורר כאן, והולך ומתעצם. כאילו לא היה 7 באוקטובר. כאילו המדינה השתחררה מכל הבעיות הרציניות. כאילו אין עדיין 100 חטופים, חיים ומתים, בשבי חמאס בעזה. כאילו המורדים שמשתלטים על סוריה חותמים הסכם שלום לנצח עם ישראל. כאילו בירדן הבועה אינה רותחת, ומי יודע מה יילד שם יום. כאילו ארגוני הטרור באיו"ש לא נערכים לילה לילה ויום יום להעצים את פיגועי הטרור שלהם ביו"ש ומעבר לה. כאילו אלפי משפחות האמורות לחזור לבתיהן בצפון לאחר שנה פלוס של פינוי מאונס לא עומדות בפני אתגר חברתי, כלכלי ונפשי קשה. כאילו אלפי פצועים של צה"ל, גופנית ונפשית, ומשפחותיהם לא מתמודדים יום יום, 24/7, עם הפציעה והשלכותיה. כאילו הכל סבבה. אפשר לחזור למלחמת אחים, איש את רעהו יחבוט, והבייס ימחא כפיים.

מטורפים, רדו מן הגג. זה אפשרי, כי בסופו של דבר, חסר רק דבר אחד: נכונות להתפשר, לבוא קצת לקראת השני, להפנים שוויתור אינו בהכרח חולשה. אולי להפך. בואו נהיה רגע רציניים: האם הסוגיה מי יהיה נשיא בימ"ש העליון, השופט יצחק עמית או שופט שמרן שיריב לוין רוצה, זו סיבה מספיק טובה כדי שהחברה הישראלית תקרע את עצמה? מה, אי אפשר להתפשר, משהו כמו קח את עמית, תן לי שופט שמרן כלבבי, ועד אחד שהוא חצי חצי, אבא אשכנזי ואמא מרוקאית, או משהו כזה? באמת על זה תרעש הארץ? אני מכיר את הניואנסים ואת המשמעות שהשופט זמיר יהיה נשיא העליון. משמעות למשל על הרכב חברי ועדת החקירה הממשלתית שתתעמק בנסיבות ובאחראים למחדל הטבח, הרכב שבטח לא מוצא חן בעיני נתניהו. עם כל הכבוד לנתניהו, זה שווה את כל הקרע המתחדש בעם?

אני לא רוצה לדכא עוד יותר, אבל תחושת הבטן שלי היא שנושא החטופים יעמיק יותר את הקרע בעם, בטח אם לא תהיה עסקה, אך גם אם תהיה. להערכתי, ברגע שיתברר עד כמה המצב עגום – בין במספר החיים ובין במצבם הנפשי והגופני, וכן אם יתברר, ולא אופתע אם כך היה, שהמנוולים בעזה לא באמת יודעים מה עם כל אחד ואחת מ-100 החטופים והנעדרים, והמספר 100 יצטמק – או אז סביר שהכאב העצום יתפרץ ויעלה מעלה מעלה. ראוי ומתבקש להרגיע, לא לחמם את השטח. לאחד, לא לקרוע. ופה לא רק לפוליטיקאים משני הצדדים יש תפקיד, גם לתקשורת.

יריות בנגמ"ש פעם אחת

ארגון רבני צהר מזה ומפלגתו של סמוטריץ', 'מפלגת הציונות הדתית' מזה, צהובים זה לזה מרגע היוולדו של האורגן השני ביניהם. לא מעט מאבקים, אידיאולוגיים ופרסונליים, מאפיינים את (היעדר) היחסים בין השניים, והבולט והאחרון בהם היה הקרב על בחירת רב ראשי (אשכנזי, "כמובן") לישראל. בפעם הזו ידם של צהר הייתה (פחות או יותר) על העליונה, כאשר נבחר הרב קלמן בר (אמנם, לא כבחירה ראשונית, שכן ההעדפה במקור הייתה הרב מאיר כהנא, אלא כמידת האפשר), ולא הרב מיכה הלוי, מועמדו האישי והמועדף של סמוטריץ'. אבל אצלנו במגזר אין רגע דל, ויריית הפתיחה לקרב הבא הנה באה.

אל מול ה'חטוף ואכול' שמנהלת ש"ס בימים אלה בבית המחוקקים הישראלי, בדגש על משרד הדתות וגרורותיו, יצא השבוע ארגון רבני צהר ב'אני מאשים' חדש-ישן נגד מפלגתו של סמוטריץ', 'מפלגת הציונות הדתית', על שמשתפת פעולה עם ש"ס בקביעת תקנות הנוגעות לבחירת רבנים, דרך שתסיט את משקל הגוף הבוחר מתושבי היישובים שלכאורה יודעים טוב יותר מהפוליטיקאים מיהו הרב המתאים להם יותר, לטובת הרבנים והפקידים שבמשרד הדתות (אחיזה קבועה של ש"ס, כידוע, מאז ויתרו המפד"ל ונכדותיה הפוליטיות על אחיזתן במשרד הזה מימים ימימה), כלומר, לתת את כל הכוח לש"ס. וקצת גם לחרדים. וכמו בסיפור "סבתא נתנה דייסה, נתנה לזה, נתנה לזה ורק ל… לא נשאר", מפלגת סמוטריץ' צפויה לקבל כמה פירורים, בדמות רבנים ביישובים אלה ואחרים, מן הסתם רובם או כולם מעבר לקו הירוק, שבאמת לא מעניינים את המפלגות השותפות – ש"ס ויהדות התורה. "הציונות הדתית, במקום להיאבק על עצמאות הרבנות ולהבטיח הליך בחירה ראוי והוגן, מאפשרת במעשיה את ההשתלטות של ש"ס והמפלגות החרדיות על עולמה של הרבנות המקומית", אומרים בצהר.

אז בצהר, שם הפנים הם לעבר כלל ישראל, גם אל זו בתוך מה שהיה הקו הירוק, מבינים שאם התקנות כפי שמתחממות כבר בתנור החקיקה בכנסת אכן ייאפו, חגיגת המינויים בלבוש שחור-לבן תגיע לשיאים חדשים, לא בדיוק לתפארת מוסד הרבנות ומושג הרבנות. לדברי צהר, על פי התקנות החדשות, השליטה בגוף הבוחר נמצאת בידי המפלגות החרדיות וש"ס, תוך נטרול מוחלט של הרשויות המקומיות והקהילות מהליך בחירת רבני הערים. נו טוב, אם בצד הרעיוני זה לא שכנע את ש"ס ואת מפלגת סמוטריץ' שצריך להימנע מכך, מנסה הרב דוד סתיו, ראש ארגון רבני צהר, להסתייע בארון הספרים היהודי. "'אין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור' – זהו עיקרון יהודי בסיסי", טוען הרב סתיו. "אנחנו זה הציבור" או "אנחנו יודעים בשביל הציבור מה טוב ונכון עבורו", יאמרו לעצמם מן הסתם נבחרי הציבור הרלוונטיים. "הלא בשביל זה בחרנו בנו, לא?", יוסיפו.

בתכל'ס, וזה אמור להיות השיקול היותר משכנע את מפלגת הציונות הדתית, בצהר מצביעים על האבסורד העמוק שמייצרת המציאות הנוכחית: "רבנים בוגרי הציונות הדתית שהקדישו את חייהם לשירות צבאי, לתרומה לחברה ולמדינה, לא יוכלו לכהן כרבני ערים – בעוד אלו שבחרו שלא להתגייס ולא לשרת את כלל ישראל, יקבלו את המינויים רק בשל שיוכם הפוליטי".

אז מה עושים? כחלק מהמאבק נגד התקנות החדשות, ארגון רבני צהר הגיש ביחד עם ארגון עתים, עתירה לבג"ץ בדרישה לבטל את התקנות. העתירה מדגישה את הפגיעה החמורה בעקרון השוויון ואת הפוליטיזציה של הרבנות המקומית. מאין יבוא עזרי?

הכל כלאם פאדי

אז בן גביר הצביע נגד התקציב (בקריאה ראשונה, כמובן), 'עושה שרירים' ומאיים שהוא וסיעתו אינם מחויבים להחלטות הקואליציה כל עוד הממשלה לא תחליט על פיטורי היועצת המשפטית. סמוטריץ', שרוצה לא פחות ממנו לשלוח את היועצת הביתה, יוצא עליו עם פטיש 5 ק"ג: "הכנסת אישרה בקריאה ראשונה את התקציב שהבאנו לשנת 2025 גם בלי בן גביר, שחבר לחברי הכנסת הערבים ולאופוזיציה ופועל בחוסר אחריות שמסכן את ממשלת הימין באמצע מלחמה. בן גביר וחבריו, שנראה כי איבדו לגמרי את הכיוון, הצביעו נגד העברת תקציב קריטי לניצחון, לשיקום ולמילואימניקים, ובכך הם מסכנים הזדמנות היסטורית לעתיד ההתיישבות ביהודה ושומרון ומדינת ישראל עם ממשל טראמפ שבפתח. נמשיך לפעול למען עם ישראל וניצחון במלחמה – עם בן גביר או בלעדיו", דברי סמוטריץ'.

בהודעה ממפלגת עוצמה יהודית נאמר כי "סמוטריץ' מתעקש להיות גלגל ההצלה של בהרב-מיארה וראשי הקואליציה נכנעים לו?" במפלגתו של סמוטריץ' הגיבו: "הדחת היועצת צריכה להיעשות משיקולים מקצועיים. הפיכת הנושא לפוליטי, 'בתמורה' להצבעה, היא הדרך הבטוחה להרוס את המהלך ולהביא לפסילתו בידי בג"ץ".

אז להערכתי הצנועה (ואם אתבדה 'אוכל את הכובע' כדברי יוסי שריד ז"ל), העברת התקציב בקריאה שנייה ושלישית תהיה עם בן גביר. נתניהו, שכבר צבר הרבה שעות ריצוי בן גביר רבות נוכח איומיו התכופים "תחזיק אותי", סביר שגם כאן ימצא את הנוסחה, משהו כמו הצהרת כוונות של הממשלה לפטר את היועצת (בלי חותם אצבעותיו של ביבי על כך, שכן הוא בניגוד עניינים, לכאורה), או משהו כזה. לא פיטורין ממש, כי זה גם קשה וגם יתקבל גרוע מאוד הן בקרב חלק מהאוכלוסייה, הן בקרב מדינות המערב. גם חברות הדירוג הבינלאומיות לא יתלהבו מזה. ובינתיים, בן גביר חוגג בראיונות באין-ספור ערוצים וכלי תקשורת. אם לי באגטים וחומוס "עושים את זה", לבן גביר זו החשיפה. ונתניהו? עפ"י עדותו של בן גביר עצמו ב'קול ברמה': "לא דיברתי עם נתניהו על היועמ"שית כי אסור לו. פיטורים שלי לא על הפרק, ואני לא חושש מזה. לא היו חילופי דברים קשים עם נתניהו, רק חיבוקים". כפי שפתחנו, הכל כלאם פאדי. ובעברית – הכל שטויות. אם תרצו – הכל דיבורים.

בין משה לדור לרב יצחק יוסף

שני האנשים האלה, ה"לשעברים", שקראו כל אחד בסגנונו לסרבנות – הראשון לטייסים ששוחררו משירות וממשיכים לטוס ב'התנדבות', והאחר שפסק שגם לבטלנים (מלימוד תורה, מן הסתם) אסור להתגייס (כי אחיינים שלו התגייסו ורחמנא ליצלן נעשו חילונים) – ראויים להיות מוצאים אל מחוץ לקונצנזוס. מדינה שנמצאת במלחמה קשה מנשוא, עם מספר כה גדול של הרוגים, פצועים ו-100 חטופים שעדיין ברצועת עזה, מדינה שרבבות משפחות בה מתקשות להשתקם, לא יכולה להישאר אדישה נוכח קריאות לסרבנות, בטח כשהן באות מצד אנשים בעלי מעמד בחברה.

בעיניים שלי, בהחלט הגיע הזמן שהפרקליטות תבחן אם יש מקום להעמידם לדין. את שניהם. בלי הנחות. אם אינני טועה, לגבי הראשון כבר בדקו, עוד כשהיה בתפקיד רשמי. מודה, אני לא ממש מתרשם מהודעות הגינוי שהוציאו כל מיני פוליטיקאים על התבטאות השניים. לטעמי, חסרו רבנים, בטח אלה המגדירים עצמם כ'בכירי רבני הציונות הדתית', שמגנים את הרב יצחק יוסף (גם על הנחייתו מלפני שבועיים לזרוק את צווי הגיוס לאסלה). אבל עזבו. קוראי מדור זה זוכרים, מן הסתם, כמה וכמה 'יציאות' שלי על אותו רב יצחק יוסף. המסקנה שאליה אני מגיע היא לעזוב אותו. בלנ"ד, להבא לא אתייחס אליו. למה? ראשית, כי זה לא יעזור; שנית, למה להתעצבן ולגרום לאחרים שלא שמעו עליו להתעצבן?

ובכלל, מכאן יש מקום אולי לכלי המדיה (ובכללם אני) לחשוב: האם תפקידנו רק 'להעביר חומר', גם אם הוא מרעיל את האווירה, או מותר לנו גם לסנן ולברור את המוץ מן התבן? ועוד אגב: אם ככה אותו רב יצחק יוסף מצפצף עלינו, הנושאים בעול, למה יש מתוכנו, בעיקר ראשי ישיבות, שחולקים לו כבוד גדול? למה מזמינים אותו לישיבות שלנו? וכן, לו אני ראש אכ"א או הרב הצבאי הראשי, הייתי אוסר על הכנסתו של הרב יצחק יוסף לבסיסי צה"ל ומורה להוציא את ספריו (בלי טקס וצרמוניה. סתם ככה שמש"ק הדת יאסוף, יארוז וישלח) מבתי הכנסת הצבאיים ומעביר אותם לישיבות ש"ס. שיתבשמו שם מתורתו. יש מספיק תלמידי חכמים שגם רואים בשירות בצה"ל מצווה, ומפיהם צריכים חיילים ללמוד. לא ממי שמטיף לסרבנות. ועוד: סמוטריץ' ובן גביר, הנציגים לכאורה של המגזר הסרוג, על דברים הרבה פחות חשובים זעזעתם את אמות הסיפים וכבשתם את כותרות העיתונים. איך כאן אתם כמעט אדישים? ממה אתם פוחדים? למה כאן אתם חלביים?

ואם לא הובנתי מספיק טוב ברישא של הדברים, בשניהם – משה לדור מזה והרב יצחק יוסף מזה – צריך לטפל. הפרקליטות, ורק היא. נכון, גם הפרקליטות רחוקה להיות ממה שהיינו מצפים לראות בחברה מתוקנת, אבל זה מה שיש כרגע, ובנוסף, לטעמי, אנחנו לא בדיוק חברה מתוקנת. אולי זה מה שבישלנו (בעצם, בישלו לנו הקברניטים), אז זה מה שמגיע לנו.

פליק פלאק

בעיניים שלי, כגודל הציפיות כן גודל האכזבה. תא"ל (במיל') עופר וינטר הוא ללא ספק אדם ערכי, מוכשר, קצין לוחם מן השורה הראשונה. באמת שקטונתי. עד שצפיתי בריאיון שלו עם רוני קובן ועמרי אסנהיים, הרהרתי במחשבה שוינטר, לאחר שהופרש מצה"ל, יכול להתאים בול למשבצת המנהיג של המסגרת הדתית-לאומית הפוליטית. לצד בנט או במסגרת עצמאית. המותג 'עופר וינטר' היה נשמע טוב, וגם מצטלם טוב. קצין בכיר מאוד, לוחמני – לוחם בסיירת מטכ"ל, אח"כ מפקד במגלן, מפקד עוצבה, נספח צבאי במארינס, בן אדם ערכי, בוגר (מחזור ב') עלי, מה רע? ואז, באותו ריאיון מצולם ומתוקשר, הוא פשוט 'התפוצץ' על הרמטכ"ל הרצי הלוי, ולהלן הדברים כפי שנאמרו: "5 ימים לפני המלחמה הרמטכ"ל אמר לי – 'רה"מ מבקש שתהיה המזכיר הצבאי שלו. אתה לא מתאים. אני מבקש שתפרוש, וחוץ מזה, אני חושב שהבקשה של רה"מ לא עניינית'. אם אני רה"מ – פלאק, הראש שלו מותז. מי אתה בכלל, חוצפן! מי אתה? אתה רמטכ"ל מבולבל, אתה כפוף לרה"מ ולדרג המדיני" , דברי וינטר. (ההדגשים שלי; מ"ז).

אז, בעיניים שלי. על ראשון ראשון. דובר צה"ל טוען שהרמטכ"ל לא אמר את מה שוינטר ייחס לו. וינטר מבקש: פרסם את השיחה כולה, בלי 'להנדס' אותה. צודק, וראוי שכך יהיה. אחרת, בעיית האמון שיש לחלק מהאזרחים בצה"ל תעמיק. עם סיבה. ואם יוכח שהרמטכ"ל באמת אמר זאת, הרמטכ"ל יהיה חייב לתת הסבר. לא רק לראש הממשלה, לכולנו. כי בדמוקרטיה הרמטכ"ל כפוף לממשלה והעומד בראשה הוא המפקד העליון. ויש אומרים שאנחנו עדיין דמוקרטיה… אבל, ובעיניי זה לא פחות חשוב מהדלעיל, "פלאק (עם תנועת יד של לשסף), הראש שלו מותז". אלה דברי וינטר על הרמטכ"ל. לא פחות. כן, אני יודע שזו רק מטאפורה, ולא ברצינות התכוון שיש לשסף את גרונו. של מי? של הרמטכ"ל. של רמטכ"ל שמוביל את הצבא כבר שנה פלוס בלחימה, בזירות שונות ומאתגרות, שרבים-רבים מעידים כי מיום למחרת הטבח צה"ל מפגין יכולות וירטואוזיות. חסרות תקדים. הר וינטר, ככה מתבטאים כלפי שר צבא ישראל? תא"ל במילואים עופר וינטר, אז מה אם יש לך בטן מלאה על זה שלא קודמת מעבר למעמד הבכיר שאליו כבר הגעת. אולי יש להם עוד סיבות פרט לכיפה שעל ראשך. וגם אם לא. ככה? לו היית אומר 'אם אני רה"מ, למחרת הייתי מפטר אותו, או למחרת הייתי מעמיד אותו לדין משמעתי, או למחרת הייתי מדיח אותו' – סבבה. אבל "הראש שלו מותז"?! הגזמת. לטעמי, ולו במשפט זה הוכחת שאינך ראוי למגרש הפוליטי. לא זה שהיינו רוצים לחיות בו, שעמדות שונות, גם מנוגדות וסותרות, משמשות בערבוביה, נאבקות אבל מתוך כבוד הדדי. שפת ביבים כמו זו שהשתמש בה, "להתיז את הגרון", יש לנו בכנסת ובפוליטיקה, ב"ה ולמרבה הצער, במנות גדולות. קיווינו שתביא איזושהי בשורה. עם שפה שכזו, לטעמי לפחות, עדיף שתישאר מחוץ לזירה הפוליטית. גם אם שברת לי תקווה שהייתה לי לגביך. ולפני נעילת שער (=קטע זה). אין אדם שלא מפליק לו לפעמים. זה קרה גם לך. תהיה בן אדם, התנצל על ההתבטאות. התקשר להרצי הלוי ובקש סליחה על האופן בו הוצאת את המורסה מהבטן עליו. אם הוא יסלח לך, נחשוב גם אנחנו לאפשר לך 'מועד ב'". ובינתיים, במערכת הפוליטית מעריכים, שבעידודו של נתניהו, וינטר (שבעבר היה מזכיר צבאי שלו) יקים רשימה עצמאית עם כמה ביטחוניסטים, זאת במטרה לנגוס באטרקטיביות של רשימת בנט, שעפ"י הסקרים הולכת להצליח, ובגדול. ביבי כבר מבין שעל בנט הוא לא יכול לבנות בקואליציה. וינטר- יהיה בידיו כחומר ביד היוצר. אלא, שעפ"י עמית סגל, רשימה בראשות וינטר נכון לעכשיו מגרדת את אחוז החסימה. הא, ותו לא. נכון, יש עוד זמן, אבל תזכרו איך התחיל בזמנו בנט (עם המון מנדטים) ואיך סיים, אז כשההתחלה צולעת, המרתון הופך להרבה יותר מ-42 ק"מ ואף עם המון מכשולים ומהמורות.

הדלת נעולה? בשביל מה יש חלון?

השר לשירותי דת, מיכאל מלכיאלי מש"ס, משתדל שלא להחמיץ הזדמנות להשאיר את טביעות אצבעותיו בתחומים שעליהם מופקד משרדו. במסגרת זו פרסם לאחרונה תקנות חדשות לבחירת רבני ערים, שבתכל'ס מבטלות את קציבת הכהונה של הרבנים שנקבעה בימי השר הקודם מתן כהנא מחד גיסא, ומאידך גיסא מוסיפות לגוף הבוחר את רב העיר נציג נוסף מהמועצה הדתית. כלומר, מחזק את כוחו של משרד הדתות 'לחרוץ גורלות'.

ארגון רבני צהר וארגון עתים עתרו לבג"ץ וטענו כי מדובר בפועל ביישום של "חוק הרבנים" גם בלי שנחקק. בג"ץ קבע כי על שר הדתות להשיב לעתירה עד יום חמישי (אתמול). לדברי העותרים לבג"ץ, "תקנות אלו הופכות את הליך מינוי רבני ערים להליך פוליטי שבו למפלגות החרדיות ולמפלגת ש"ס יש רוב מוחץ בגוף שיבחר אותם, ומנטרל לחלוטין את כוחן של הרשויות המקומיות, שבהן יינתנו שירותי הדת, מהליך הבחירה. בנוסף, במסגרתן מבוטלת קציבת הכהונה והן מאפשרות לנושא המשרה לעבוד במקביל. לא רק שלקהילות המקומיות לא תהיה שום השפעה בהליך המינוי על זהות הרב שתפקידו לשרתן, התקנות מבטיחות את הנצחת העוול בכך שהכהונה היא ללא הגבלה, ובכך ממש מוסיפות חטא על פשע". יו"ר ארגון רבני צהר, הרב דוד סתיו: "התקנות של השר סותרות את העיקרון המרכזי של בחירת רבני ערים שאומר 'אין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור'. העיקרון הבסיסי הוא שהציבור בוחר את הרב ולא השר והפוליטיקאים מלמעלה. ש"ס משתלטת הלכה למעשה על מינוי רבני הערים בישראל, וראשי הערים ונציגי הקהילות לא יוכלו לבחור את הרב שיתאים לאופי העיר".