הודנא

הודנא

אחרי שבגיליון הקודם הצענו לראש הממשלה, בנימין נתניהו וליועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט ללכת על המתווה שהציע בזמנו עו"ד יעקב וינרוט ז"ל, פרישה מהחיים הפוליטיים תמורת חנינה מלכתחילה (ובתקווה שמישהו שם למעלה מתחיל לחשוב על זה ברצינות), נציע עתה לצד השני, המפגינים בבלפור, שיגלו הם מנהיגות, ונוכח מגפת הקורונה, כמו גם זה שאחרים 'תופסים טרמפ' על היתר ההתכנסות שניתן להם ולוקחים גם לעצמם את החירות הזו להתכנס (חתונות המוניות, למשל), שיתכבדו אותם מארגני ההפגנות בבלפור ויודיעו – הודנא. 'הפסקת אש' עד לאחר החגים. בתקווה שעד אז תושטח עקומת הקורונה, ואז, אם ירצו, יחזרו בענק, ובכוחות מחודשים להפגין. כך, גם תצומצם ההדבקה, כך יוכלו אלפי השוטרים קצת לנוח, כך אחרים לא יוכלו להגיד 'להם- למפגינים מותר, אז גם לי'. ואם זה לא יהיה, אז הגיע הזמן שהיועץ המשפטי או מי שצריך שם יודיע שעם כל הכבוד לזכות להפגין, הזכות שלי לחיות גוברת. במלחמה (בקורונה), כמו במלחמה.

הפרוייקטור

אם הבנתי נכון את הריאיון שנתן פרופ' גמזו, פרוייקטור הקורונה, במוצ"ש ל'כאן 11', הרי שבחלוף 3 חודשים לתפקידו זה, כלומר ב-1 בנובמבר הוא שם את המפתחות וחוזר לנהל את בית החולים איכילוב. כידוע, חלק מהצעותיו לצמצום ההדבקה נבלמו בידי שרים, בעיקר החרדים, בכל הקשור לתפילות ולימודים, עד כדי ששקל, עפ"י דיווחים, להתפטר. אין וודאות שלו היו מתקבלות כל המלצותיו המצב היה הרבה יותר טוב, אבל מה שבטוח, זה מה שיש, ועם זה אמורים לפעול. כשמביאים איש מקצוע רציני (וכזכור, איש מקצוע רציני אחר, פרו' גבי ברבש שקל וכשראה שלא יהיה לו חופש פעולה- ויתר), אמורים לעשות 'כזה ראה וקדש'. במצב כפי שאנו נמצאים עם הקורונה, אסור שאיש המקצוע יהיה כלי בידם של פוליטיקאים, בכירים ככל שיהיו. פרופ' גמזו מושך מתוך אחריות ובעיקר מתוך חשש מה יהיה 'ביום שאחרי' באם הוא ישאיר את הספינה ללא קברניט מקצועי. אם לא יהיה פיצוץ רציני (והתחזיות הן שבשבועות הקרובים נהנה צפויים לעלייה דראסטית במספר הנפטרים ובמספר החולים קשה), ב-1 בנובמבר, לכל המאוחר, גמזו יאמר שלום ולא להתראות. אני יודע שלצפות ממשלת ישראל הנוכחית שתתחיל כבר עכשיו להתארגן על מחליף ראוי לו, זה 'גדול' עליה ((זוכרים כמה זמן לקח להם למצוא את גמזו?), ובכל זאת, אולי לפחות בעניין הזה הם יפתיעו אותנו לטובה?

להסגיר?

בית משפט המחוזי אישר ביום שני, בהסתמך על חו"ד מומחים, להסגיר את מלכה לייפר למשטרת אוסטרליה, בחשד לעבירות מין בתלמידותיה לשעבר, שם. סנגוריה מתכוונים לערער. כזכור, עפ"י פרסומים, השר לשעבר ליצמן ניסה להתערב, לכאורה,  לכך שתתקבל חו"ד שתקבע כי היא אינה מסוגלת לעמוד לדין. למה? מן הסתם כי מדובר באשה "חרדית", אולי קשורה גם למישהו שמכירים, ולהסגיר יהודייה, ועוד "חרדית" לערכאות הגויים? גוועלד. "פסיקת ביהמ"ש מתקנת במקצת את הרושם כאילו תורת ישראל  וחכמיה נושאים פנים לעברייני מין. היה כאן  חילול השם גדול בעיניי עם ישראל ובעיני העמים והיום הנזק הזה תוקן במקצת ע"י בית המשפט", אמר הרב דוד סתיו, יו"ר רבני צהר. באם בימ"ש העליון לא יהפוך את ההחלטה, כמובן. מה דעתכם? (וצריך לזכור. האשמות- יש. חשדות כבדים- יש. תלמידותיה באות ומעידות, כואבות. יותר מאחת. יותר משתיים. הרשעה, דומני שעוד לא היתה. לכן צריך להעמיד לדין. שמי שצריך- יכריע. לכאן או לכאן).

.סיר לחץ

כל מי שעוסק בדיני משפחה יידע לספר לכם כי תמיד לאחר תקופת חגים ממושכת, בעיקר חגי סוכות וחג הפסח, כשהמשפחה, ובני הזוג (ולפעמים גם הדודות והמחותנים) ביחד. תחת אותה קורת גג, יש יותר פניות לפתוח תיקי גירושין. עצוב, אבל עם זה עוד ניתן לחיות. פן אחר, כואב הרבה יותר, הוא של ריבוי מקריי אלימות לאחר תקופה של 'ביחד' צפופה. ואם לזה מתלווה גם לחץ ודאגה מהמצב הכלכלי, ובכלל, אויי ואבוי. בימי סגר אלה בגין הקורונה, ומניעת יציאות להתאוורר, בהרבה מאוד בתים המצב על סף נקודת רתיחה. סיפרה עו"ד צילית יעקבסון, יו"ר עמותת 'בת מלך', המפעילה מקלטים לנשים מוכות מהציבור הדתי והחרדי: "תקופת הסגר והבידוד החברתי עקב הקורונה גרמו לצערנו ל'סיר לחץ' גדול. במשפחות בהן האלימות היתה קיימת בבסיס מערכת היחסים הזוגית, היו בתקופה זו התפרצויות רבות, ואף מקרי אלימות קיצוניים. בחודש מאי האחרון נתקבלו 527 פניות לקו החירום של מקלטי 'בת-מלך', לעומת מאי אשתקד,  אז התקבלו 130 פניות. עליה של 400%!!!". עוד לא יבשה הדיו, וכבר שמענו השבוע על בעל שדקר את אשתו בדרום. למרבה המזל חייה ניצלו. ערבות הדדית, אמרנו? אז מה עושים? הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, יצא בקריאה לרבני קהילות בארץ ובעולם, להיות ערים ורגישים לתופעת האלימות כלפי נשים בקרב הקהילות שלהם, ולהפנות לגורמי סיוע כשמזהים בצורך. כך כתב להם, בין השאר: "העובדה שיש אנשים רבים שנמצאים בבידוד, חוסר היכולת לצאת לאן שרוצים ומתי שרוצים, חל"ת ועבודה מהבית הפכו את הבית למרכז חיינו. לדבר יש מעלה גדולה ושמעתי שרבים נצלו את הזמן להתחבר יותר עם בני המשפחה, להכיר טוב את ילדיהם ובעיקר להבין שהבסיס הוא הבית". "דא עקא", המשיך הרב לאו, "ישנם גם כאלה שהחיבור הזה פעל לרעה. חלק מהמשפחות לא השכילו להכיל את המצב, הפרנסה וחוסר הוודאות הולידו אלימות קשה בתוך המשפחה, נשים רבות פונות לסעד ולעזרה." הרב לאו פנה לרבני ישראל וביקשם להיות מודעים למצב, ולהפנות את הנזקקות לקבלת עזרה מארגוני הסיוע. בעיניים שלנו, חשוב שרבני קהילות יפעלו כך, אך זה לא פוטר כל אחד ואחת מאתנו. להסתכל טוב יותר בעיניים של השכנה, בעיקר זו שידוע כי יחסיה עם הבעל אינם מי יודע מה טובים, להבהיר לה כי האוזניים שלנו קשובות וליבנו פתוח לסייע.

 תודה ענקית- למה?

מודעות תודה ענקיות של ראשי רשתות ומוסדות חינוך ממלכתיים-דתיים לראש הממשלה בנימין נתניהו, ובקטנה יותר לשר האוצר ישראל כ"ץ ולשר הרב רפי פרץ, פורסמו בגיליון 'מקור ראשון' בשבת שעברה, גיליון ערב רה"ש. על מה תודה? על ששחררו כספים שהחמ"ד ומוסדותיו דרשו וציפו להם כבר חודשים רבים, ובהעדרם אף שלחו (לדבריהם) מכתביי פיטורין (שאח"כ בוטלו) לכאלף עובדי הוראה. בעיניים שלי- הכסף הזה מגיע בזכות, ולא בחסד. ממש כמו שהמדינה מעבירה כסף למוסדות חרדיים מזה ולמוסדות שאינם דתיים מזה. בעיניים שלי נראה מגוחך ואף מעליב לפרסם מודעות תודה גדולות שכאלה על מה שמגיע לך. זה מזכיר לי התנהגות של יהודים אצל הפריץ בגולה הדוויה. ועוד לא דיברתי על אלפי השקלים הרבים שהעניין הזה עלה, שעה שהמוסדות צועקים גוועלד. אני יודע, יש מקרואי שישאלו- ואם המודעות היו מוזמנות אצלך ב'שבתון' היית מסרב לקבל אותן? בוודאי שלא הייתי מסרב, באופן אישי הייתי אפילו שמח, אבל גם אז הייתי חושב עליהן בדיוק את מה שכתבתי לעיל. ראשי החמ"ד, אתם יודעים מה? נסו אותי בפעם הבאה שתרצו לפרסם. וסתם ככה. נכון ליום שלישי השבוע, הכסף הזה שהממשלה אישרה, עוד לא אושר בוועדת הכספים, כך שהוא עדיין בקופה ולא אצל המוסדות. יו"ר ועדת הכספים רצה לקבל פירוט מדויק. למי, למה, כמה ולמה. ייתכן ששלשום, יום רביעי, העניין נסגר. סיבה לעוד מודעת תודה, הפעם לגפני. לא?

הורדת שכר

יפה החליטה הממשלה על הורדת 10 אחוזים משכר השרים וחברי הכנסת. לא שעיני צרה ח"ו בשכרם המכובד. אני באמת חושב שראוי כי הנבחרים האלה יקבלו שכר ראוי. וברוטו של 40-50 אלף לחודש הוא מכובד, אבל גם לא מופרז, אם אנחנו רוצים שלעמדות ההשפעה החשובות האלה יגיעו באמת אנשים מוכשרים, גם כאלה ש'בחוץ' עשויים להשתכר אף הרבה יותר. אינני נמנה על אלה הסבורים כי חברי הכנסת והשרים הם 'אוכלי חינם' 'בטלנים' וכדומה. מהיכרות אישית עם כמה מהם, הם באמת באמת עובדים קשה, סביב השעון, רצים מקצה הארץ ועד קצה, לא קל, מתעמתים ללא הפסקה, נתונים תדיר תחת לחץ של מצביעים פוטנציאלים, ועדים, קונצרנים, מה לא. ההחלטה על הורדת שכר היתה במקום, הנה סוף סוף החברים האלה משמשים דוגמא חיובית בזמן כה קשה לכל אחד ואחת במדינה הזו. אבל אסור שזה ייעצר כאן. על שר האוצר הוטלה משימה לא פשוטה,  להביא לכך שגם בכירים בשירות הציבורי, כמו בהנהלת בנק ישראל, במשרד מבקר המדינה, במערכת המשפט וכדומה- יוותרו קצת. (כן, לא הייתי מדלג על גמלאי מערכת הביטחון). לא כולם. אלה המרוויחים סכומים גבוהים, גבוהים בהרבה, אתם יודעים מה? כפולים מהשכר הממוצע במשק. אפילו פי שלוש מזה. רק מנקודה זו שיוותרו על משהו. בשם הערבות ההדדית. אני ידוע, זה קל להתפלפל בשיחות הסלון, קשה יותר כשזה מגיע לכיס. אבל, בסירה אחת אנחנו, לא?

חתימה טובה