ד"ר תמר מאיר (ראש ביהמ"ד 'כולנה', ראש החוג לספרות בגבעת וושינגטון)שירת האזינו מלמדת אותנו גם מה עשוי לקרות לעם ישראל אם יפרו את הברית עם הקב"ה. חלק מהתיאורים קשים מנשוא. אבל לפני כל אלה, מופיעה אמירה אמונית בסיסית "הצור תמים פעלו, כי כל דרכיו משפט, א-ל אמונה ואין עוול. צדיק וישר הוא"
מדרש הספרי לפרשה מפרש כל אחד מחלקי הפסוק:
"הצור תמים פעלו – הצייר שהוא צר העולם תחילה, וצר בו את האדם שנאמר: וייצר ה' א-להים את האדם"
הכינוי "הצור" לקב"ה לא מתפרש כאן כדימוי לחוזק ועוצמה, כי אם ביחס לשורשים של יצירה: הצייר שצר (פיסל) אדם, שיצר אותו. עוד לפני האמירה על פעולתו של הקב"ה ביחס לאדם בעולם, מזכיר לנו הכינוי 'הצור' שהקב"ה יצר את האדם, וממילא – רוצה בקיומו, וממשיך להשגיח עליו.
"תמים פעלו – פעולתו שלימה על כל באי העולם, ואין להרהר אחר מדותיו אפילו שנה של כלום…"
דרך ההנהגה של ה' את העולם היא דרך המשפט: "כי כל דרכיו משפט – יושב עם כל אחד ואחד בדין ונותן לו מה שראוי לו". ואולי חשוב מכל: "א-ל אמונה – שהאמין בעולם ובראו".
הקב"ה מאמין בעולם שברא. מאמין בברואיו. נכון, לא פעם הם מאכזבים אותו. וחלק מדרכי ההשגחה והמשפט כוללים את העונשים שיתוארו בהמשך, אבל הקב"ה מאמין שאנחנו מסוגלים ליותר, שיש כל-כך הרבה שאנחנו יכולים לעשות, שאם לא כן – למה לברוא עולם?
"ואין עול – שלא באו בני אדם להיות רשעים אלא להיות צדיקים. וכן הוא אומר (קהלת ז) אשר עשה הא-להים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים".
האמונה בעולם קשורה באמונה באדם. האם יצר לב האדם רע מנעוריו? כאן לפחות נוקט המדרש בגישה השנייה – האדם הוא ישר. הוא בא לעשות טוב וצדק. הוא הרי נברא בצלם אלוקים, שהוא על פי המשך הפסוק "צדיק וישר הוא – שהוא מתנהג בישרות עם כל באי העולם."
על סיפה של שירת האזינו, שמתארת גם את מידת הדין של הקב"ה, שבסופה מקבל משה הצדיק עונש קשה מנשוא שעלול להיראות לא מידתי, מתארת התורה את דרכיו של הקב"ה.
אותן דרכים בדיוק שאנו באים להזכיר לעצמינו בימי הדין והרחמים, ועל סיפו של יום הכיפורים. הדין המחילה והכפרה כרוכים אלו באלו, והם כולם קשורים בעיקרון אחד: הקב"ה ברא את עולמו ומנהיג אותו במשפט, אבל הוא לא היה בורא עולם ואדם אילולי היה מאמין בהם וביכולתם להיות אחרי ככלות הכל, צדיקים וישרים.
גמר חתימה טובה
(האזינו, ערב יוכ"פ תשפ"א)
