"פורים תורה" של גדולי ישראל

חידושי התורה של גדולי ישראל מכילים מאות אלפי כרכים רציניים ועמוקים. אך מקריאה ועיון בתורות אדירות אלה מנקרת בנו השאלה – היה לאותם חכמים נשגבים חוש הומור? האם גדלותם התורנית מחתה את כוחו של השחוק, שמצינו את תועלתו ומעלתו, בעיקר לעתיד לבוא, לימות המשיח, כביטוי של שלמות ונחמה?
ראו בספר לב העיבר"י, לגאון ר' עקיבא יוסף שלזינגר, חלק שני, סעיף ה (שמחת מצוה) בו הוא מקונן על התרבות החמורה, לדבריו, של עשיית "פורים תורה", שמוציאה ללעג ולשחוק את דברי תורתנו. אולם, הדברים פלא, שכן מורו ורבו, רשכבה"ג החתם סופר, בחדושיו למסכת חולין ח, א, הביא "פורים תורה" ששמע ממורו ורבו בעל ההפלא"ה, וכך כתב: "והנה אף על גב דלחוכא ולשמחת פורים אמרה, נראה לי הואיל ונפיק מפומיה דגברא קדישא לא יגע לריק ח"ו". הדברים שם מובאים בחידוש הלכתי בדיני שחיטה, ביחס לסכין רותח, ודברי ההפלא"ה נסמכו על הסיפור בסעודת פורים, המובא במסכת מגילה (ז, ב), לפיו רבה שחטו לר' זירא במהלך סעודת פורים.
הרב טוביה פריינד, בספרו מועדים לשמחה, מאסף אדיר של מנהגים ומסורות מבית המדרש של מפעל אוצר הפוסקים, הביא טעם למנהג של אמירת "פורים תורה". לדעתו, הכל החל כתוצר לוואי של מנהג התחפושת, שגם הוא החל כתוצר לוואי של המנהג לתת לכל הפושט ידו. משכבר הימים נהגו שכל עני ורש מקבל מתנות בפורים, אולם העניים, לבושתם, החלו ללבוש מסכות, בכדי שלא יזהו אותם וייצא עליהם שם רע. אולם, כחלוף הזמן למדו גם גויים את התרגיל, והחלו אף הם להתקבץ בבתי ישראל בפורים ולבקש נדבות, וכך נוצר המנהג שאומרים כמה דברי תורה חסרי הגיון, בכדי לוודא שיהודי מצוי לפנינו.
מכל מקום, רבים רבים מגדולי ישראל ובישיבות הקדושות נהגו לאורך הדורות להשתעשע בדברי תורה, לכאורה משוללי הגיון וטעם, בעיצומו של פורים. כך מובאים שני סיפורים על הרבי מלובביץ':
"בחג הפורים בשנת תשכ"ז… באמצע השיחה הרביעית סיפר הרבי שבפורים היו אומרים בחדר 'פורים תורה', ומישהו אמר פעם ש'יין' הוא בגימטריה 'לעקאח'. שאלו אותו הרי אין החשבון מתאים, 'לעקאח' יוצא הרבה יותר מ'יין'?! וענה: שיקחו עוד קצת יין ואז החשבון יתאים. שאלו אותו שוב: אבל אם יקחו פעמיים יין, זה יהיה הרבה יותר ממנין 'לעקאח'. וכשלוקחים פעמיים 'לעקאח'. יוצא שהחשבון עדיין אינו מתאים! וענה: שהעצה היא, או שישתה כל כך הרבה יין עד שהחשבון יתאים, או שיגיע בינתיים למצב של 'עד דלא ידע', ואזי קל וחומר אם אינו יודע להבדיל בין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי', בוודאי לא יכול להבדיל בין 'יין' ל'לעקאח' ".
סיפור אחר, המובא בספר בצל החכמה, (קרית מלאכי תשמ"ז, עמ' 309), מתעד שיחה בין הרבי לרבנים הראשיים, הגר"מ אליהו והגר"א שפירא, בה התלבטו כיצד הותרה לבטל תלמוד תורה מפאת חובות יום הפורים:
"כ"ק אדמו"ר (בחיוך): כאשר "למדן" יתיישב ללמוד תורה לפני סעודת פורים אי-אפשר לקחת אחריות, שהרי ימצא קושיות רבות, על כל קושיא ימצא תירוץ, ועל כל תירוץ ימצא קושיא נוספת, ובסופו של דבר לא יקיים מצות סעודת פורים! ולגופו של ענין אינני מתייחס בדברי לאופן החיוב דלימוד התורה בימי הפורים, כי אם, לעצם העובדה שימי הפורים לא נקבעו באופן שענינם יהי' בלימוד התורה, אלא אדרבה "משתה ושמחה".
זאת ועוד, רבן של כל ישראל, רמ"א, כתב בדיני פורים (תרצ, יז): "ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו, כי לא לחנם הוקבעו". לפיכך ראיתי לנכון להביא, ללא זיהוי, כמה אמרות והנהגות פורים אמיתיות שמצאתי בספרי חכמינו:
"מעשה היה אצל אחד מהאדמו"רים ובעת שהיה ישן בפורים שמע שדופקים בדלת. וקם ופתח הדלת, והנה אחד מאנשיו עומד שם. ושאלו על רצונו, והשיב שהביא משלוח מנות. ואיפה זה? שאלו האדמו"ר. והשיב לו שנתקל בשלג ונפל יחד עם משלוח המנות לתוך השלג. ואם כן מה הנך רוצה? ממשיך האדמו"ר, ואמר לו שרוצה שכר טרחה, והכניסו לפנים וישב. אמר לו, כן, מגיע לך, כאדם המסתלק מהעולם, ובעת שבא לפני בית דין של מעלה, שואלים אותו – הבאת איזה דבר? ומשיב שלא הביא אתו לא תורה ולא מצוות ומעשים טובים, ואם כן – אומרים לו, מה אתה עומד כאן? לך לגהינום! ויש לו פתחון פה להגיד, שרוצה שכר טירחה שירד לעולם הזה, אף על פי שלא הביא כלום".
"פעם בסעודת משתה היין ביום הפורים שערך […] אמר רבינו ז"ל, הנה בצעירותי הייתי שותה הרבה מאוד בימי הפורים, כיון שכן כתב הרמ"א ז"ל סימן תרצ"ה שצריך לשתות יותר מלימודו, ובדרך צחות יש לומר הכוונה שישתה יותר משיעור שרגיל ללמוד תורה בכל יום, ובימים ההם למדתי בהתמדה רבה, ועל כן הייתי מוכרח לשתות כל כך הרבה עד שיהיה יותר מלימודי, אבל כעת נאנח רבינו ז"ל ואמר אין אני צריך לשתות כל כך עד שיעלה על לימודי" (עם כל הכבוד למקור החסידי – מסופר על בעל השאגת אריה).
"מנהג […] היה להגיש בעת השולחן הטהור בשושן פורים ובשמחת תורה תרנגול הודו ממולא. סיפר לי אחד מאנ"ש […] שהביא אל מרן לכבוד שושן פורים תרנגול הודו, ביודעו שכן הוא מנהג […], ברם, בשנה שלאחריה קרא לו מרן ז"ל לפני פורים ואמר לו שלא יביא שוב תרנגול הודו, כי אין להם טעם של תרנגול הודו, ומאז הגישו אל שולחן זה עוף תרנגול רגיל ממולא".
נזכה לחגוג את ישועת פורים בשמחה ובששון של קדושה, מתוך נחת וחדווה!
(ויקרא תשעו)