הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)הברייתא במסכת שבת (כא ע"ב) מגדירה שלוש רמות בהדלקת נר חנוכה: "תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין- נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך".
חובת ההדלקה הבסיסית היא על הבית, ובלשון הרמב"ם הל' חנוכה (ד,א): "מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד". ביחס להידור פוסק הרמב"ם שרק בעל הבית מדליק כמספר אנשי הבית: "והמהדר יתר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל אחד ואחד". לדעת הרמ"א ההדלקה נעשית על ידי כל אחד מבני הבית (תרעא,ד).
בעוד שהמוטיב המרכזי בהדלקת הנרות הוא הבית, יש רובד נוסף בהדלקה, שקשור ליציאה מהבית- מיקום ההדלקה הוא מחוץ לבית. ה'שפת אמת' (בראשית, חנוכה שנת תרלד) מצביע על המורכבות:
"בהתאסף כל כוחות האדם ובני ביתו השייכים אליו, יוכל לקיים את המצוה בשלמות יותר. מצות נר חנוכה מבחוץ, והוא שיוכל האדם להביא הארה במקום החושך. ולזאת צריך האדם ליקח עמו כל התלוי בו".
יכולתו של אדם להשפיע ולעשות מחוץ לביתו מותנית בתמיכה המשפחתית. שיתוף בני הבית בהדלקה מאחד את כוחות הבית וכך מתאפשרת ההדלקה מחוץ לבית- העשייה ברשות הרבים.
פעמים תיתכן סתירה בין הנתינה לבית לבין התרומה לקהילה, בעיקר כשהמצב הכלכלי דוחק. תפקידו של נר השבת להאיר את הבית, ותפקיד נר החנוכה להאיר בחוץ ולפרסם את הנס. על אף ששני הערכים חשובים, מכריע הרמב"ם: "…נר ביתו קודם משום שלום ביתו שהרי השם הנמחק לעשות שלום בין איש לאשתו, גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם שנאמר: 'דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום". בהלכה זו הרמב"ם מחדד כי שלום בית הוא הערך העליון. לא נוכל לתפקד כראוי בחוץ אם לא ישכון שלום בבית. לא נוכל להדליק נר חנוכה אם לא יידלק בבית נר שבת. מיוחדת היא שבת חנוכה, שמדליקים אנו נרות שבת וחנוכה כאחד. זהו האידיאל- השילוב שבין הפנים לחוץ. בימי החנוכה אנו מדליקים את נרות החנוכה בתחילת הערב, מקדימים שוב ומכונסים יחדיו, וזו תרומה משמעותית לחיי המשפחה. 'מודל חנוכה' חייב לשמש עבורנו בכל השנה. כל משימותינו יהיו מהודרות ונאות באיזון בין הבית לחוץ, כשהמשפחה משמשת אבן תמך משמעותית לחיי העשייה בחוץ. (מקץ תשע"ח)
