כפי שהדברים נראים, אפשר כבר להתחיל לשיר: "שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע – בנט בא". לא יודע אם חזרתו של בנט לליבת הזירה הפוליטית היא סיבה (עבורנו) לשמחה כ"כ גדולה, אבל היא עובדה. ביום שלישי שעבר, נתבשרו העיתונאים כי בנט רשם את מפלגתו אצל 'רשם המפלגות' תחת השם "בנט 2026". לא יודע אם זה שם זמני עד שיחמם את המנועים ויעלה על הכדור הפורח החדש את הנוסעים בשורות הראשונות ואז יבחרו שם חדש, או שה'מותג' הזה – 'בנט 2026' בא לומר לנו: אני, נפתלי בנט, לשעבר ראש הממשלה, זה שלפני כן חיסל את מה שהיה פעם המפד"ל, עבור לבית היהודי, בנט זה שלקח עימו לקואליציה את מפלגת רע"ם הערבית, זה שלפני כן היה ראש מועצת יש"ע וכו' – זה ממש לא אותו נפתלי בנט הניצב בפניכם היום, אמצע 2025, לקראת בחירות 2026, אם לא יוקדמו. אני בנט חדש, מנוסה יותר, בהמשך תשמעו מה עוד. כי בסוגיות רגישות שאין עליהן קונצנזוס בחברה הישראלית, לא בדיוק שמענו אותו בחודשים האחרונים.
והנה, הפלא ופלא, גם אם ממש לא ברור מיהו נפתלי בנט של היום, הרי שאם נסתמך על סקרים, סקרים ברבים, במגוון ערוצים (למעט זה של שלמה פילבר בערוץ 14), לו נתקיימו הבחירות היום, בסבירות לא נמוכה, סיכוייו של בנט לחזור ללשכת ראש הממשלה אינם פחותים (בלשון המעטה) מאף מועמד אחר מהימין, מהמרכז ובטח מהשמאל (שזו כלל לא אופציה ריאלית). לדוגמה, סקר מנדטים חדש, שפורסם ב'כאן חדשות', למחרת הכרזתו ההיא, מעניק למפלגתו של בנט 27 מנדטים – המפלגה הגדולה ביותר. אחריה הליכוד עם 20, הדמוקרטים וש"ס עם 10, ישראל ביתנו, יש עתיד ועוצמה יהודית עם 9 כל אחת, המחנה הממלכתי 8, יהדות התורה 7, רע"מ 6, חד"ש-תע"ל 5. בסקר זה סמוטריץ' לא עובר את אחוז החסימה. גוש בנט לפי הסקר, ללא חד"ש-תע"ל, זוכה ל-69 מנדטים ויכול להקים ממשלה.
אז נכון ש'מדבר סקר תרחק', ונכון ש'סקר הוא שקר', ונכון שהעבר הקרוב הוכיח שבנט מצוין בסקרים, אבל כשמגיעים ליום הבחירות הרבה מאלה שחשבו להצביע עבורו מקבלים רגליים קרות ובוחרים בפתק אחר, כך שהתוצאה בקלפי אינה מי יודע מה (6 מנדטים, זוכרים?). כל זה נכון. אבל אנחנו כרגע כאן והיום, ומה שיותר מעניין הוא מדוע כאן ועכשיו נהנה בנט מתמיכה רבה כל כך. והוא מקבל. להבנתי, התמיכה הגורפת לה בנט זוכה נכון לעכשיו בסקרים היא פועל יוצא של האכזבה הרבה שיש בקרב רבים במדינה מהמערכת הפוליטית כולה – מימין ומשמאל, דתיים ושאינם (אגב, גם בקרב חרדים יש אכזבה מנציגיהם הפוליטיים, אך שם בקלפי האכזבה מתבטאת פחות, כי עדיין שומעים ל'גדויילים', אם כי פחות מבעבר). וכשמאוכזבים מכולם, וכשהאווירה היא בין ייאוש ל'על הפנים', מחפשים פנים חדשות, מישהו שלפחות לא נתפס כחלק מהמערכת העבשה.
כזכור, כיו"ר 'ימינה' עם 6 מנדטים, נכנס בנט לכהן ראש הממשלה ביוני 2012 וכיהן עד יוני 2022, אז החליפו יאיר לפיד במסגרת הסכם רוטציה ביניהם. באותו יום הודיע בנט על פרישה מהחיים הפוליטיים (חלפו בסך הכל 3 שנים והנה הוא שב. נראה שהתיאבון גדול, ב"ה), תוך שאמר: "אני לא אוהב שלאזרח ישראלי כואב. כל מי שיהיה בקואליציה או באופוזיציה צריך ללמוד לקבל את זה. אסור שכל אחד מחצאי העם ירגיש באבל שהחצי השני מקים ממשלה. הכי טוב ששני החצאים יקימו יחד ממשלה גדולה וטובה", אמר עם פרישתו דאז. נראה, שזה הכיוון אליו הוא חותר עתה.
אז כרגע יש על המדף את נפתלי בנט, שככל הנראה מכוון למרכז הישראלי, הדתי והחילוני, והתקווה מופנית אליו (למרות שבעבר נבחר כימני מובהק ובאמצע עשה תפנית). אבל אני משער שגם בנט יודע היטב, שמוקדם עדיין לרוץ לקנות במכולת בהתבסס על הסקרים של היום. לענ"ד, הרבה יהיה תלוי בשני גורמים מרכזיים: האחד – מי תהיה הנבחרת שלו: האם ישכיל לרתום אליו שחקנים איכותיים, רובם חדשים בזירה הפוליטית, כאלה שלציבור קל יהיה להזדהות עימם נוכח פעולותיהם, למשל, במישור ההתנדבותי או האחר מתחילת המלחמה וכדומה, דתיים וחילוניים, מזרחיים וווזווזים, מהמרכז ומהפריפריה, מהערים ומההתיישבות, גברים ונשים, צעירים ומבוגרים; ושנית – מי יהיו ברשימה החדשה, שאני בטוח שתקום ממרכז החברה הישראלית, רשימה שעל דגלה יהיה כתוב בענק: שיקום החברה הישראלית. לתחושתי, רשימה, בין של בנט בין אחרת, שיהיו בה הרבה דדי שמחי, איריס חיים, הרב בני קלמנזון (מעריך שלא ייכנס לביצה הפוליטית), ודומיהם – תכבוש הרבה לבבות בקרב המצביעים.
ובחזרה לרשימה של בנט: בעוד יאיר לפיד בירך על הודעתו של בנט, ואף אמר כי סבירות גבוהה מאוד שתהיה להם ממשלה משותפת. בליכוד הגיבו: לא מתערבים איך בשמאל מחלקים את המנדטים שלהם. לא מתערבים? האם יש אחד במדינה שמאמין לקשקוש הזה? האם הליכוד יכול להרשות לעצמו שלא להתערב ולא לנסות לקלקל לרשימה של בנט, שבוודאות תנגוס (גם) בהם? ברור שלא, וברור שיתערבו, ועוד איך. והאמת? עוד לא יבשה הודעת הליכוד, וכבר אחד מחברי הכנסת הכי רציניים בה, ח"כ אביחי בוארון, הודיע כי יגיש הצעת חוק שתמנע מנפתלי בנט להקים רשימה חדשה. ההסבר של בוארון נשמע הגיוני ואף מוסרי. האם העניין המוסרי לבדו הוא שמנחה אותו בצעדו זה? אני לא מוכן להישבע על כך, ואני בספק שאם הוא יהיה מוכן. בכל מקרה, בריאיון למשי וגדלוביץ' ברדיו "קול ברמה" אמר ח"כ בוארון: "בנט חייב 17 מיליון שקלים לציבור (חוב מימון מפלגות של מפלגת ימינה (ז"ל) בראשות בנט; מ"ז) – אני הולך להגיש חוק עם פתיחת מושב הקיץ, שלא יאפשר למי שעמד בעבר בראש מפלגה והותיר אותה עם חובות אדירים – לקבל אשראי לפתוח מפלגה חדשה… בנט לא ראוי להיות שליח ציבור בישראל, הוא עשה שימוש ציני בציונות הדתית כדי לממש את תאוותיו הפוליטיות, הוא עשה דבר נלוז ומכוער. בפעילות עוקץ הוא פותח עוד מפלגה" (ראו בגיליון זה ריאיון עם ח"כ אביחי בוארון בעניין).
האם צעדו זה של ח"כ בוארון, והיה אם יקודם, יעצור בעד בנט את מסעו לכבוש מחדש את כס ראש הממשלה, והפעם לא עם 6 מנדטים בלבד, תוך ניצול (לגיטימי בעיניי) של מצב פוליטי הזוי (כל פוליטיקאי שהיה יכול לעשות זאת היה עושה)? אני מעריך שלא. כאמור לעיל, הרבה יהיה תלוי באנשים שהוא יצליח לרכז סביבו, כמו גם בהרכב רשימה חדשה אחרת שבוודאי תקום, רשימה מהניילונים, חדשה דנדשה. אבל כפי שנראים הדברים עתה, נפתלי בנט חוזר להיות שחקן מרכזי בפוליטיקה הישראלית. העובדה שזה עומד לקרות עוד לפני ששומעים ממנו דברים ברורים ומוחלטים בליבת הנושאים שמטרידים אותנו, אומרת משהו יותר עלינו מאשר עליו, כמי שהציב לעצמו מטרה, וכל הכלים הכשרים להשגתה כשרים.
צדיק בסדום
הדרך מהר הרצל למתחם הכנסת לא הייתה מלאה מדי באנשים שצעדו ביום רביעי שעבר בהפגנה 'כולם מתגייסים', שארגנו ההורים השכולים חגי לובר וללי דרעי, ומספר לא קטן של ארגונים, חלקם הגדול מהמגזר הסרוג, הצטרפו אליהם. מזג האוויר דווקא האיר פנים ולא היה יכול לשמש תירוץ לכך שלא היו שם רבבות (עפ"י דיווחים מהשטח, היו אלפים בודדים ממש). לענ"ד, זה גם לא שחסרים במגזר כאלה שמזדהים עם הדרישה הזו בכל רמ"ח ושס"ה. קל לומר ש'החברה' שלנו' כעת במילואים (בפעם הרביעית והחמישית), ולכן לא יכלו להתייצב. לא טיעון רציני. על כל אחד שמשרת עתה יש כמה מאות או אלפים שנמצאים 'בין הזמנים', בין צו לצו, ולו רצו – היו יכולים להגיע. ויש גם זקנים כמוני שמזמן כבר לא עושים מילואים, וגם הם לו באמת חשבו שההפגנה הזו תקדם משהו – הם יכלו להגיע, ולא באו (גילוי נאות: אני בתוכם). והיו גם ארגונים, כמו ארגון רבני צהר, שהכריזו כי הם מצטרפים להפגנה. אז באו כמה רבנים, אבל יותר רבנים החברים בארגון הזה, לא באו, מאלה שכן באו. אז אולי כולם עסוקים, אולי זו סתם עצלות, אולי רבים כל כך לא באו פשוט כי הייאוש מהמצב במדינה גובר – כל הסבר בא בחשבון. כעובדה, למרות שנושא ההפגנה חשוב ביותר וגם נמצא בהסכמה רחבה מאוד ב'מגזר', לא על ההפגנה הזו תהיה תפארת המאבק המוסרי והצודק מאין כמוהו – לגייס גם צעירים חרדים (וכמובן גם חילונים משתמטים. את כולם).
בין הצועדים היו כמה חברי כנסת 'סרוגים' (לאו דווקא מהמפלגה שניכסה לעצמה את המוצג 'ציונות דתית') שזה אך טבעי שיהיו שם, ביניהם חילי טרופר, ויסלחו לי אחרים שהיו ולא נצפו בצילומים משם. אבל היה שם עוד חבר כנסת 'סרוג' – ח"כ השר אופיר סופר, שצעד בענוותנותו בין ההמונים כאדם מהיישוב, ובטוח שרבים מהצועדים שם אפילו לא זיהו שהוא שר בממשלת ישראל. בעיניים שלי, על צעידתו בהפגנה הזו ראוי אופיר סופר ל'שאפו' ענק. סופר הוא חבר במפלגתו של סמוטריץ', שאף כי לאחרונה התבטא בדבר הצורך בגיוס חרדים, הן עניינית והן מוסרית, לטעמי הוא לא הוכיח עד כה, בניגוד לפועלו העצום בנושא הבנייה והביטחון ביו"ש, כי עניין גיוס החרדים הוא בנשמת אפו, ייהרג ואל יעבור, ממש. והשר סופר, קצין במיל' שסוחב פגיעה מאחת המלחמות, בא להפגנה הזו, רוצה לומר עבורו העניין הזה חשוב מאוד, אולי החשוב ביותר, גם במחיר שמישהו בממשלה או בקואליציה יתעצבן מכך. וכמובן, היה מי שהתעצבן.
יו"ר דגל התורה ח"כ משה גפני לא חיכה הרבה, ובוועידה השנתית של 'איחוד בני הישיבות' שהתקיימה באותו יום רביעי שעבר, תקף הגבר הזה, שלא לבש מדים בחייו, את המשתתפים בהפגנה והתייחס ספציפית לסופר: "יש את המזרחיסטים (מזרחיסטים, מזרוחניק הם כינויי גנאי מקובלים בקרב חרדים מתנשאים על דתיים לאומיים; מ”ז), שהם גם שותפים שלנו. יש אחד, עמית (טעות של גפני בשם הפרטי של סופר; מ”ז) סופר, שהוא שר והוא משתתף בצעדה נגד לומדי התורה. כפוי טובה! אנחנו העלינו אותו לשלטון ועשינו אותו שר, והוא הולך ומפגין נגדנו, נגד לומדי התורה". הבנתם? הם, החרדים, העלו מי שאינם חרדים לשלטון. כאילו עשו להם טובה. כאילו הלא חרדים שבקואליציה לא העלו את החרדים שבשלטון בדיוק באותה המידה. הלו, היזכר, אנחנו עדיין לא בשנת 2060 שבה יש סיכוי שהחרדים יהיו כאן רוב במדינה ובכנסת. עשית טובה למישהו? חוצפן. והגאון המשיך בפאתוס, כשמאות המשתמטים שותים בצמא את הגיגיו: "אנחנו העלינו את השלטון הזה, אנחנו העלינו אותם לתפקידי שרים, והם יוצאים נגדנו. מעכשיו, על כל דבר אנחנו נעלה לשאול את מורי דרכנו. לא יהיה מובן מאליו שנצביע עם הליכוד או עם הציונות הדתית". מר גפני, שיהיה לך בהצלחה. ובעיניים שלי, הלוואי ויורו לכם לפרוש כאן ועכשיו. תלך הממשלה, נלך לבחירות, ומה שיהיה יהיה. להרגשתי, הרבה יותר גרוע – לא יכול להיות.
