הרב אליהו בירנבוים (ראש מכון 'שטראוס עמיאל' להכשרת שליחים, אור תורה סטון)ההיסטוריה של היהודים בטרייסטה היא מיקרוקוסמוס של הקיום היהודי בגולה לאורך הדורות
טרייסטה, "שער העלייה"
טרייסטה נמצאת על חוף הים האדריאטי בין קרואטיה לסלובניה בקצה הצפון מזרחי של איטליה, למרגלות רמת הקארסט. העיר הזו נחשבת לעיר אירופאית יותר מאשר עיר איטלקית. במשך מאות שנים ועד סוף מלחמת עולם הראשונה היא הייתה משויכת לאימפריה האוסטרו –הונגרית ובשנת 1919 הפכה לחלק מאיטליה. בסוף מלחמת עולם השנייה היא נהפכה לנמל חופשי ובשנת 1954 חזרה להיות חלק מאיטליה.
כבר בימי הביניים היו משפחות מועטות בטרייסטה שעסקו בבנקאות ובמסחר. בשנת 1383, עם צירופה של טרייסטה לאוסטריה, הגיעו אליה יהודים אשכנזים מאוסטריה, והיא היתה ייחודית בכך. יהודים ספרדים החלו להגיע לטרייסטה מהאי קורפו במאה ה-19 בעקבות עלילות דם שהתרחשו נגד היהודים. יהודים תרמו רבות לפיתוח הכלכלה והתרבות בעיר. בשנת 1697 הוקם בה הגטו היהודי והיהודים נאלצו להתכנס בתוכו בשעות הלילה, אבל במשך שעות היום, המשיכו לתרום לפריחתה הכלכלית והתרבותית של העיר. בגטו פעלו ארבעה בתי כנסת, אשכנזים וספרדים וכן בית ספר יהודי. כמאתיים שנה מאוחר יותר, כאשר טרייסטה הפכה להיות שוב חלק מאוסטריה, חזר היחס החיובי כלפי היהודים. הקיסרית האוסטרית מריה תרזה, החלה להשוות את התנאים של היהודים לאוכלוסייה המקומית. היא ביטלה מיסים שהפלו את היהודים וכן את ההכרח לשאת טלאי צהוב מחוץ לגטו. בנה הקיסר יוזף השני, פרסם את "צו הסובלנות", פתח את דלתות הגטו בשנת 1782 ואפשר חופש פולחן ליהודים.
בשנת 1908 החלה בניית בית הכנסת בטרייסטה, אחד היפים והגדולים באירופה. באותה תקופה הקהילה מנתה כ-7000 יהודים וזה מסביר את גודלו העצום של בית הכנסת. אדריכלות בית הכנסת ועיצובו, מלמדים על עושרה של הקהילה. כיום, בית הכנסת הגדול נמצא בשימוש רק בחגים. בשבת וחג מתפללים בבית כנסת הקטן. בית הכנסת מכיל 1400 מקומות ישיבה, אבל החלל הכללי שלו הוא ככל הנראה הגדול ביותר באירופה.
הסידורים הקיימים עד היום בבית הכנסת, הם גם בנוסח אשכנז וגם בנוסח ספרדי, ללמדנו על תמהיל היהודים שהגיעו מאשכנז וספרד. מעניין שעד היום, נוסח התפילה בטרייסטה משמר את שני הנוסחים, אשכנז וספרדי שבהם התפללו בבית הכנסת. בשבת מתפללים בנוסח אשכנז ובתפילות בימי החול נוהגים להתפלל בנוסח ספרדי. אינני מכיר עוד קהילות השומרות באופן מסודר על שני הנוסחים כאחד, כזכר להיסטוריה של הקהילה.
ב-18 לספטמבר 1938 הגיע מוסוליני לטרייסטה. בכיכר הגדולה של העיר הוא הכריז על חוקי הגזע הפאשיסטיים. מוסוליני בחר לתת את נאומו דווקא בטרייסטה, שנתפסה כעיר מאד יהודית באיטליה, לא בגלל מספר היהודים שבה אלא בגלל היקף השתלבותם בכלכלה המקומית ובפוליטיקה.
חוקי הגזע באיטליה היו חמורים ביותר. לאחר שנים של חיים סבירים במדינה פשיסטית נחקקו חוקים אנטישמים אשר הוציאו את היהודים מחיי החברה האיטלקית. הם אסרו על נישואים בין איטלקים ליהודים, וכן נאסר על יהודים לעבוד בחברות ממשלתיות ופרטיות כגון בנקים וחברות ביטוח. יהודים שלא גרו באיטליה לא יכלו להיכנס אליה, נשללה אזרחותם של אלו שהגיעו אליה אחרי 1919, יהודים לא יכלו לשמש כרופאים, עורכי דין ועיתונאים. בנוסף על כך נאסר על היהודים להחזיק ברכוש שעלה על סכום מסוים, נקבע איסור העסקת עוזרת בית לא יהודייה, איסור להשתייך למועדונים וארגונים לא יהודיים ואפילו איסור להשתמש במכשיר רדיו. הכל כדי ליצור חיץ בין החברה האיטלקית לבין היהודים. כמובן שחוקי הגזע גרמו ליהודים רבים בטרייסטה ובכל איטליה לעזוב את המדינה. רבים עזבו למדינות באמריקה הלטינית ואחרים בחרו להסתיר את יהדותם ואפילו לא למול את בניהם. בבתי קפה רבים בעיר באותה תקופה, נתלו שלטים עם הכיתוב: "הכניסה אסורה לכלבים וליהודים".
השואה לא פסחה על יהודי טרייסטה. בתקופת שלטונו של מוסוליני, איטליה הייתה בת בריתה של גרמניה הנאצית. בשנת 1943, לאחר מפלתו של מוסוליני וחתימה על הסכם שביתת הנשק של איטליה עם בעלות הברית, פלשו הגרמנים לאיטליה וביום כיפור באותה שנה, נערכה בעיר האקציה הראשונה, בעקבותיה יותר מאלף יהודים נשלחו למחנות השמדה. סמוך לעיר נבנה מחנה הריכוז וההשמדה ריזרייה די סן סאבא, מחנה זה היה היחיד שפעל באיטליה במשך המלחמה והיו בו גם משרפות אשר שמשו ליהודים, פרטיזנים ומתנגדי השלטון. במחנה נרצחו כ-5,000 איש, מחציתם יהודים. נדמה שיהדות טרייסטה מעולם לא התאוששה מפגעי השואה הן בגוף והן בנפש. מספר היהודים ירד מ-7,000 ל-1,000 ולקח לא מעט זמן לקהילה לחזור לחיים רגילים.
לא במקרה, זכה הנמל של טרייסטה לשם "שער ציון" או "שער העלייה", שכן בין שתי מלחמות עולם, טרייסטה הייתה אחת הערים היחידות באירופה שמהן אפשר היה להפליג לארץ ישראל ורוב העלייה לארץ עברה דרך העיר. ככל שהחרדה מהנאציזם התרחבה באירופה הפך הנמל בטרייסטה לשער ההצלה והעלייה לארץ ישראל. עשרות אלפי יהודים ואולי מאות אלפים הגיעו לעיר והמתינו עד למועד ההפלגה לארץ ישראל. מי שהצליח להגיע לטרייסטה הייתה לו אפשרות לעזוב את אירופה הבוערת ולצאת למחוזות חדשים.
ההיסטוריה של היהודים בטרייסטה היא מיקרוקוסמוס של הקיום היהודי בגולה לאורך הדורות. השתלבות יהודים בחברה, בתרבות ובכלכלה של העיר, חיים בגטו, חוקי גזע, שואה, הגירה, ציונות ועלייה לארץ, יהודים אשכנזים וספרדים, התמעטות הקהילה וכו'. חייהם של היהודים מושפעים מתהליכים פוליטיים וגאו פוליטיים במדינות בהן הם התגוררו. המשפט המפורסם אומר שיהודים אינם חיים באי בודד, אבל יותר מכך, ההיסטוריה שלהם כרוכה בהיסטוריה של העמים והמדינות בהן הם חיים.
