הרב אליהו בירנבוים (ראש מכון 'שטראוס עמיאל' להכשרת שליחים, אור תורה סטון)להיות יהודי בזימבבואה
כיצד לחיות חיים יהודיים במדינה שיש בה 900 אחוזי אינפלציה בשנה, 80 אחוזי אבטלה, ללא אספקה סדירה של מים וחשמל, כמעט 50 אחוז מהאוכלוסייה הם נשאי איידס, וגיל התמותה הוא 36 שנה? זהו האתגר של הקהילה היהודית הקטנה והנפלאה, בבולוואיו, זימבבואה, שביבשת אפריקה.
רוב יהודי רודזיה לשעבר, הגיעו בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 למדינה, שעד 1970 הייתה מושבה בריטית. בשנת 1894 החלו להגיע ראשוני היהודים מליטא ומרוסיה, בשנת 1920 הגיעו יהודים מהאי רודוס, בשנת 1930 הגיעו יהודים שברחו מגרמניה וכן הגיעו מעט יהודים לאחר השואה.
הקהילה צמחה דמוגרפית ורוחנית עד אשר היו בה כ-8,000 יהודים בשנות השישים. נבנו שני בתי כנסיות בהרארה ובית כנסת גדול ומפואר נבנה בבולוואיו בשנת 1911. שני בתי ספר יהודיים הוקמו בזימבבואה, בית ספר "כרמל" בבולוואיו ובית ספר "שרון" בהרארה. אולם בשנת 1970, כאשר החלה המהפכה האזרחית בזימבבואה והתנהל מאבק מזוין בין הממשלה לכוחות האופוזיציה, רוב היהודים עזבו את המדינה.
כיום גרים בזימבבואה 300 יהודים. רוב היהודים החיים במדינה הם בגיל מתקדם.
המצב הכלכלי והפוליטי גרם לעזיבה עצומה של יהודי המדינה (אולי גם המצב הבריאותי, שכן אחד מכל שני תושבים שחורים במדינה נושא נגיף איידס). חלק גדול מחוות התושבים הלבנים נלקחו על ידי השלטונות וניתנו לקולקטיבים של שחורים לצורך עבודתם. יהודים רבים נשארו ללא אדמות ורכוש, האינפלציה המשתוללת גרמה לאיבוד ערכו של הרכוש. כיום לא ניתן לצאת לקניות עם פחות מ2-3 מיליון דולר זימבבואה. על פי עדויות של חברי הקהילה, לעיתים אין אורז ודלק.
בזימבבואה גר שבט המכונה "יהודי רוסאפ" הטוענים להיותם צאצאים של "עשרת השבטים". כיום הם מהווים קהילה נפרדת ולא כלולים במספרי הקהילה.
בית האבות היהודי
ברוב הקהילות, המוסד המרכזי המהווה את עמוד התווך של הקהילה הוא בית הספר היהודי, אולם בבולוואיו, התהפכו היוצרות. מוקד הקהילה הוא בית האבות היהודי בו מתגוררים כ-30 יהודים. בית האבות משמש בימות החול גם כבית הכנסת, שכן היהודים מצויים בו במשך היום והלילה ללא צורך לחפש מניין. רב הקהילה מתפלל עם זקני בית האבות מידי יום, כאשר חלק מהם לא יודעים בבואם ובצאתם שהיו בתפילת שחרית או ערבית. בשבת התפילות מתקיימות בבניין הקהילה.
טראומה קהילתית
בשבת "שובה", בערב יום כיפור תשס"ג הקהילה היהודית בבולוואיו, זימבבואה חוותה טראומה קהילתית. בית הכנסת המרכזי, היפה והגדול של הקהילה אשר היו בו כ-1.500 מקומות תפילה, עלה בלהבות ונשרף בין כסה לעשור. קשה לדעת עד היום, מה גרם לשריפה זו. בית הכנסת אשר היווה את גאוות הקהילה, נשרף כליל, רק קירות החוץ נשארו למזכרת, וספרי הקודש, הריהוט וההיכל עלו בלהבות. למרבה הפלא, ספרי התורה אשר היו בארון הקודש בסגנון העיראקי (בחדר פנימי) לא נשרפו.
כיצד מרגישה קהילה קטנה המנסה להתקיים למרות הכול שבית הכנסת שלה נשרף 24 שעות לפני יום כיפור? ללא ספק הקהילה הייתה בשוק, אולם מהר מאד הצליחו להתארגן כדי לקיים את תפילות היום הקדוש במרכז הקהילתי.
לאחר החג החל דיון בין חברי הקהילה. האם לבנות מחדש את בית הכנסת או שמא למוכרו ולעבור למקום אחר? זקני העדה, הלמודים מלחמות וניסיון, הצביעו עבור מעבר למקום אלטרנטיבי. הם לא האמינו שהקהילה יכולה לשוב להבנות ולחזור לימי הזוהר שלה. צעירי הקהילה, אשר ראו את בית הכנסת בגאווה, לא היו מוכנים לוותר על בית הכנסת כסמל ותקווה להמשך דרכה של הקהילה וביקשו לבנותו מחדש. לאחר דיונים ממושכים, הקהילה החליטה למכור את בית הכנסת לכנסיה האוונגליסטית.
לצערנו, זה היה גורלם של רוב בתי הכנסת שהיו במדינה.
מקווה בתוך כנסיה
בתוך גינת בית הכנסת בן 100 השנה שנשרף, היה גם בניין קטן שבו שכן המקווה הקהילתי. אולם מה יעשו עם המקווה היחידי של הקהילה אשר נמצא בגינת בית
הכנסת?
הקהילה הגיעה להסכם וסידור נאות עם הכנסייה. בית הכנסת יימכר אבל המקווה ימשיך להיות בבעלות הקהילה. אנשי הכנסייה השאירו שביל בתוך גינת הכנסייה אשר ישמש את הבאים למעבר למקווה. חברי הכנסייה, מתוך התרגשות שיזכו למקווה יהודי בתוך שטחם, ביקשו אף להוסיף להסכם שגם חברי הכנסייה יוכלו להשתמש במי הטהרה של המקווה כאשר יחפץ ליבם, אולם לכך לא הסכים רב הקהילה… המקווה נמצא אמנם בתוך שטח הכנסייה, אבל שימושו הבלעדי יהיה ליהודי הקהילה.
***
למרות המצב המיוחד והקשה במדינה ובקהילה, היהודים לא מרימים ידיים. הם למודי ניסיון וקרבות ונאבקים על הישרדותה של הקהילה היהודית והיהדות. גם אם מפאת גיל חברי הקהילה קשה לדעת מה יהיה על עתידה, הרי שכח הרצון והמאמצים לשמור על יהדותם מהווים סמל ומופת לכל קהילה יהודית בעולם על הדרך הרצויה לשמור על הקיום היהודי.
(בחוקותי תשעט)
