הרב אליהו בירנבוים (ראש מכון 'שטראוס עמיאל' להכשרת שליחים, אור תורה סטון)קשה לתאר את ההתרגשות אשר פקדה אותי כאשר שארית יהודי אתיופיה מתפללים על שלומם של אחיהם בארץ ישראל ובירושלים
ביקור אצל שארית יהודי אתיופיה
ההפתעה הראשונה במסע לאתיופיה החלה כבר בטיסה לאדיס. שמותיהן של שתיים מבין דיילות הטיסה היו מאד מיוחדים ולימדו על הזיקה בין העם האתיופי והעם היהודי. שמה של דיילת אחת היה שבא, על שם מלכת שבא, אשר מהקשר בינה לבין שלמה נולד בנם המשותף מנילק, ממנו החלה הממלכה היהודית באתיופיה. הדיילת השנייה נקראה ירושלים. לשמות רבים באתיופיה יש קשר ליהדות ולעם ישראל וכן האוכלוסייה כולה מאד מכבדת את עם ישראל. באחת ההליכות הרגליות פנו אליי מספר צעירים ואמרו לי: ג'וייס, יהודי!. הסתובבתי לאחור ושאלתי כיהודי גאה: יש לכם בעיה עם זה? ותשובתם הייתה לא, אנו פשוט מאד אוהבים יהודיים.
לאחר הנחיתה מתגלים לעיני המבקר באתיופיה אוצרות טבע ונוף מהיפים בעולם. אתיופיה היא בעלת אופי מיוחד: אופי תנכ"י. המטייל בין הערים והכפרים באתיופיה והמהלך בין השבילים הצרים והכפרים הקטנים מרגיש את עצמו כמתהלך בארץ התנ"ך. נדמה שהזמן עמד מלכת. אותות המערב והקדמה עדיין לא הגיעו אל חבל ארץ זה ואם הגיעו הם עדיין לא ניכרים על פני המדינה, לא בתרבות, לא בסגנון חיי האנשים ולא בציביליזציה הראשונית הלא היא החקלאות.
החקלאות היא מאז ועד היום תחום הפרנסה והתעסוקה המרכזי שם. שיטות עיבוד האדמה העתיקות נשמרות בקפדנות רבה ושומרים על אופי תנכ"י. במקומות רבים ניתן לראות חרישה, זריעה, דישה, זריה לרוח. לא צריך להרחיק לכת כדי לראות חרישה בשדות בידיים או בשור, וכך נוצרת אווירה עתיקת יומין לאורכה של המדינה ולרוחבה.
אולם לא רק הטבע הוא תנכ"י וראשוני, אלא גם הדת השלטת במקום, הנצרות. מקורה של הנצרות באתיופיה במאה הרביעית לספירה. היא נחשבת לנצרות קדומה עם השפעה יהודית. הנוצרים האורתודוקסים באתיופיה, עדיין נוהגים בשמירת שבת ברמה חלקית, מלים את בניהם ואוכלים אוכל צמחוני בחלק בימי השבוע.
כדי להבין את התרבות האתיופית, יש לזכור גם נקודה מאד רגישה. העם האתיופי, לא רואה את עצמו כאפריקאי ולא כעם של עבדים בעל צבע עור שחור. אתיופיה היא בתוך יבשת אפריקה, אבל יש בה ריחות ואווירה של מזרח ומערב גם יחד. העם האתיופי מבדיל את עצמו משבטים אחרים באפריקה המזוהים כבני חם וכנען בנו של נח אשר עליו נאמר "אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִֽהְיֶה לְאֶחָֽיו" (בראשית ט, כה). העם האתיופי מזהה את עצמו כצאצא של שם, ולא של חם. לכך יש גם רקע כמובן באגדה אשר הפכה לאתוס הלאומי של העם האתיופי המייחסת את בני העם האתיופי למנילק, בנם של מלכת שבא ושלמה המלך ולאנשים ששלח שלמה המלך מארץ ישראל לאתיופיה, אשר גם הם היו מבני שם ולא מבני חם.
בנסיעה בין הכפרים בהם חיו יהודי אתיופיה עד עלייתם לארץ הגעתי לכפר עמבובר. הכפרים כיום ריקים ושוממים מיהודים וכפרים רבים הפכו למושבם של בני העם האתיופי, אולם שמרו את בתי הכנסת ובתי הקברות. הכפרים של יהודי אתיופיה נבנו בדרך כלל ליד נהרות, שכן הם שמרו בקפידה על הלכות טומאה וטהרה וכך יכלו לטבול לטהרתם בנהר.
החוויה האמתית הייתה לפגוש את שארית יהודי אתיופיה ביחד עם רבם הרב מנחם ולדמן שליט"א, אשר לאורך דורות שמרו על מסורת יהודית תנכ"ית ובמסירות נפש חיו כיהודים על אדמת ניכר אשר לא התייחסה אליהם בסבר פנים יפות. ציון וירושלים היו והנם עד היום בליבם ובתפילותיהם. לתומי שאלתי את אחד הילדים בקהילה בגונדר האם הוא כבר היה בירושלים? הוא השיב בהן. שאלתי אותו כיצד? מתי? והוא השיב: הייתי בירושלים בחלום!
האגדה של יהודי אתיופיה מספרת שבחודשי החורף בארץ ישראל, הלא הם חודשי האביב באתיופיה, הציפורים ובמיוחד החסידות, נדדו מארץ ישראל לאתיופיה. כאשר החסידות עברו מעל ראשיהם של יהודי אתיופיה הם הביטו השמימה ושאלו אותן: מה שלום ירושלים? מה שלום ציון?
עד היום בתפילותיהן הייחודיות של יהודי אתיופיה יש תפילות עתיקות לכבודה של ירושלים: "אלייך ירושלים, לאשר יזכור ירושלים, כל העם ירושלים, עבדו ירושלים, חומתך ירושלים, נברכה ירושלים".
מנהג יפה ומכובד של העדה, הקיים עד היום בסוף התפילה בקהילות בגונדר ואדיס אבבה, הוא לסיים את התפילה בשיר "עם ישראל חי" ולאחר מכן כל המתפללים נשים וגברים כאחד מכסים את עיניהם ומתפללים תפילה אישית. לאחר תפילה זו אחד מבין זקני הקהל עומד ומברך את כל הקהל בשפה האמהרית.
בקהילה באדיס אבבא, זקנים וצעירים רגילים לסיים את התפילה לא בשיר "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח" אלא בשיר "רחם בחסדך על עמך צורנו, על ציון משכן כבודך…". קשה לתאר את ההתרגשות אשר פקדה אותי כאשר שארית יהודי אתיופיה מתפללים על שלומם של אחיהם בארץ ישראל ובירושלים. ויהי רצון שבזכות תפילות אלו יתקיימו דברי הנביא ישעיהו: "והיה ביום ההוא יוסיף ה'…. שנית לקנות את שאר עמו אשר ישאל מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים. ונשא נס לגויים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ". (ישעיהו יא, יא, יב)
