מערכת שבתוןמגפת הקורונה מסבה למשק נזקים כבדים ולכולם ברור כי "היום שאחרי" לא יהיה דומה למה שהיה לפני המגפה. במשק הישראלי נכון לעכשיו יותר ממיליון מחוסרי עבודה, ובקרוב יצופו קשיים בהחזרי הלוואת ומשכנתאות, קשיים בתשלום שכר דירה, יתעוררו שאלות בתחום יחסי עובד-מעביד, ועוד. מה יחס ההלכה לשאלות אלו?
עו"ד דוד שפירא
מאז שנחתה עלינו מכת הקורונה, הציבור הדתי עוסק יומם וליל בשאלות כגון תפילה במנין, ליל הסדר בזום, טבילת נשים במקווה וכהנה וכהנה. לי נדמה שיש נושא נוסף שמצריך דיון, הכוונה, ופסיקה הלכתית. כוונתי למשמעות הכלכלית של המגפה. דבר אחד ברור לחלוטין – לקורונה תהיה השפעה דרמטית על כלכלת העולם, כמו גם על כלכלת מדינת ישראל ותושביה.
בראש ובראשונה, המגפה תשפיע על יכולתם של אנשים לקיים התחייבויות פיננסיות שלקחו על עצמם לפני פרוץ המגיפה. אנשים לקחו הלוואות כי הניחו שלא תהיה להם בעיה להחזיר אותן במועדן וכעת חלק מהאנשים, כאלה שפוטרו ממקום עבודתם או אחרים שעסקים שבבעלותם נקלעו לקשיים, יתקשו לפרוע את ההלוואות בזמן ובמלואן. מהעבר השני, מלווים שציפוי לפרעונות כסף בזמן מהלווים יתקשו להתמודד עם דחיית פרעונות ועוד יותר עם מחיקת חובות אלו.
למרות שהיקף הנזק הכלכלי לא ידוע בשלב זה, נראה לי שיש מקום לפתח שיח (הלכתי, כלכלי ומוסרי) בנושא.
הציבור הרחב מכיר את כללי היתר עסקא והלוואות עם ריבית, אבל נדמה כי וירוס הקורונה מביא עימו גם הזדמנות נדירה להגדיר באופן יותר מדויק את הלכות מלווה ולווה במצב שבו הלווה מתקשה להחזיר הלוואה שכבר נלקחה.
בפרשת משפטים (שמות כב, כד-כו), התורה מצווה "אִם־כֶּ֣סֶף׀ תַּלְוֶ֣ה אֶת־עַמִּ֗י אֶת־הֶֽעָנִי֙ עִמָּ֔ךְ לֹא־תִהְיֶ֥ה ל֖וֹ כְּנֹשֶׁ֑ה לֹֽא־תְשִׂימ֥וּן עָלָ֖יו נֶֽשֶׁךְ." ענין איסורי ריבית (נשך) מופיע בסוף הפסוק הראשון. האיסור היותר בסיסי היא "לא להיות לא כנשה." כפי שהרמב"ן (רמב"ן שמות כ"ב:כ"ד) הסביר: "לא תהיה לו כנושה – הוא המלווה, יאמר שלא תהיה לו כמלווה שהוא כמושל ללווה, כענין שכתוב: ועבד לווה לאיש מלווה (משלי כ"ב:ז'), אבל תהיה לו בכל דבר כאלו לא לווה ממך לעולם." או כפי ששד"ל (שמות כ"ב:כ"ד) הסביר "התורה צותה לישראל שינהגו זה עם זה לא במשפט לבד, אלא בחסד וברחמים ובאחווה…אם לא יוכל לשלם למועד הקצוב, ויבקש ממך שתאריך לו הזמן, אל תעשה כדרך הנושים שאינם מאריכים הזמן אלא בריבית ." הרמב"ם בהלכות מלווה ולווה (א:ג), אף מוסיף כי "אָסוּר לָאָדָם לְהַרְאוֹת עַצְמוֹ לְבַעַל חוֹבוֹ בִּזְמַן שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאֵין לוֹ. אֲפִלּוּ לַעֲבֹר לְפָנָיו שֶׁלֹּא יַפְחִידוֹ אוֹ יַכְלִימוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ תּוֹבְעוֹ וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר אִם תְּבָעוֹ." במלים אחרות, מה שנדרש זה חמלה!
מן העבר השני, ישנם ויהיו ניסיונות של לווים שנפגעו פחות מאחרים לנצל את המגיפה ולדרוש דחיות והנחות אחרות. גם על כך חשוב לתת את הדעת. כפי שהרמב"ם פסק:
"וּכְשֵׁם שֶׁאָסוּר לְזֶה לִתְבֹּעַ כָּךְ אָסוּר לַלּוֶֹה לִכְבּשׁ מָמוֹן חֲבֵרוֹ שֶׁבְּיָדוֹ וְלוֹמַר לוֹ לֵךְ וְשׁוּב וְהוּא שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג':כ"ח) אַל תֹּאמַר לְרֵעֲךָ לֵךְ וְשׁוּב. וְכֵן אָסוּר לַלּוֶֹה לִקַּח הַלְוָאָה וּלְהוֹצִיאָהּ שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ וּלְאַבְּדָהּ עַד שֶׁלֹּא יִמְצָא בַּעַל חוֹב מֵאַיִן יִגְבֶּה אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּלְוֶה עָשִׁיר גָּדוֹל. וְעוֹשֶׂה זֶה רָשָׁע הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל"ז:כ"א) לוֶֹה רָשָׁע וְלֹא יְשַׁלֵּם. וְצִוּוּ חֲכָמִים (משנה אבות ב':י"ב) יְהִי מָמוֹן חֲבֵרְךָ חָבִיב עָלֶיךָ כְּשֶׁלָּךְ".
מעבר ליחס שבין מלווה ולווה, יש להתייחס לאפשרות האמיתית שעסקים רבים יצטרכו לצמצם עלויות תפעול באופן משמעותי מאוד כדי לשרוד. גם בנושא זה, יש הרבה שניתן ללמוד ולהעלות לדיון ציבורי. כדוגמא, המשנה בבבא מציעא (ק"ה:) מאפשר לשוכר להפחית דמי שכירות ככל שנגרם לו נזק כתוצאה מ"מכת מדינה.
"המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכורו אם אינה מכת מדינה אין מנכה לו מן חכורו ר' יהודה אומר אם קיבלה הימנו במעות בין כך ובין כך אינו מנכה לו מחכורו."
על כך פסק המחבר (חושן משפט שכ"ב:א'):
"הַחוֹכֵר אוֹ הַשּׂוֹכֵר שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ, וַאֲכָלָהּ חָגָב אוֹ נִשְׁדְּפָה, אִם אֵרַע דָּבָר זֶה לְרֹב הַשָּׂדוֹת שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר, מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכִירוֹ הַכֹּל, לְפִי הַהֶפְסֵד שֶׁאֵרְעוֹ. וְאִם לֹא פָּשְׁטָה הַמַּכָּה בְּרֹב הַשָּׂדוֹת, אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכִירוֹ אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּדְּפוּ כָּל הַשָּׂדוֹת שֶׁל בַּעַל הַקַּרְקַע. נִשְׁתַּדְּפוּ כָּל הַשָּׂדוֹת שֶׁל הַשּׂוֹכֵר אוֹ הַחוֹכֵר, אַף עַל פִּי שֶׁפָּשְׁטָה הַמַּכָּה בְּרֹב הַשָּׂדוֹת, אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכִירוֹ, שֶׁאֵין זֶה הַהֶפְסֵד תָּלוּי אֶלָּא בַשּׂוֹכֵר."
האם קורונה עולה כדי מכת מדינה?
מַהֲרַ"ם פַּדָּוואָה (סִימָן פ) פסק שמגפה שפרצה בוונציה לא נחשבה למכת מדינה כי רק מיעוט מהתושבים ברחו מהעיר. האם פסיקה זו מחייבת כשתושבי המדינה לא עוזבים את המדינה בכלל, אלא חייבים להישאר בבית? האם יש לחכות עוד כמה חודשים כדי לוודא "[ש]ארע דבר זה לרוב השדות של אותה העיר"? מצד שני, האם שוכר חייב לצמצם נזקים לפני שמפחית דמי שכירות? איזה מאמצים מחייבת פסיקת הרמ"א (חושן משפט שכ"א:א) לפיו "וְאִם אֶפְשָׁר לְתַקְּנוֹ עַל יְדֵי טֹרַח וְתַחְבּוּלוֹת, אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ?"
ומה לגבי צמצום עלויות על ידי צמצום כח אדם?
הרמ"א פסק (חושן משפט של"ד:א) כי "בְּכָל אֹנֶס שֶׁאֵרַע לַפּוֹעַל, בֵּין שֶׁשְּׁנֵיהֶם הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁדֶּרֶךְ הָאֹנֶס לָבֹא אוֹ שֶׁשְּׁנֵיהֶן אֵינָן יוֹדְעִין, הָוֵי פְּסֵידָא דְפוֹעֵל. אֲבָל אִם בַּעַל הַבַּיִת יוֹדֵעַ וְהַפּוֹעֵל אֵינוֹ יוֹדֵעַ, הָוֵי פְּסֵידָא דְבַעַל הַבַּיִת. וְאִם הָוֵי מַכַּת מְדִינָה, עַיֵּן לְעֵיל סִימָן שכ"א." האם משמעות הדברים שבמצב של מכת מדינה הנטל עובר למעביד-ולא לעובד? בהקשר זה, יש לתת את הדעת בסוגיית החל"ת ובאפשרות שהמדינה תשתתף לפחות באופן חלקי בנזק. האם בכלל מוצדק לשלוח לחל"ת? האם לאור הכלל שהמעביד סופג את נזקי מכת מדינה, הוא חייב לפצות עובדים על ההפרש בין מה שהמדינה משלמת לבין המשכורת שקיבל העובד לפני התחלת המגיפה? חלק מהפוסקים מדברים על הצורך לפשרה עם העובד מאחר וההלכה בענין עודנה במחלוקת.
יש מקום לדיון ולמידה רבים, אך לא פחות מכך נדרשת הדרכה.
הכותב, עו"ד דוד שפירא, הוא שותף בכיר במשרד יגאל ארנון ושות'
