טבילה במי שלג מהחרמון, וגם – כיצד השפיעה הקורונה על התפוסה במקוואות?

בתחילת מגיפת הקורונה היתה ירידה של 20 אחוז במספר הנשים הטובלות במקווה, מחשש להידבק. בעקבות הנחיות מיוחדות להבטחת הריחוק והניקיון, יותר נשים חזרו לטבול. ומה עם אשה בטיפולי פוריות מיוחדים שחלתה בקורונה וחייבת לטבול לפני טיפול פוריות ייחודי? סיפור מרתק בכתבה שלפניכם

"אחת השאלות שזוגות צעירים שואלים אותי הרבה פעמים זה האם, ואם כן – כיצד, אפשר לשמר זוגיות לאורך שנים? הקב"ה נתן לנו את המצווה הזו של טהרת המשפחה כדי שתהיה הפסקה, התרחקות. צריך את ההתרחקות הפיזית, ואני מדגישה פיזית, ולא התרחקות כללית, כדי ליצור את הגעגוע, הצפייה והתשוקה".

בחרתי לפתוח את הכתבה בציטוט הזה מתוך ריאיון שקיימתי עם רותי לבייב אלעזרוב, יועצת לחיי אישות, מדריכת כלות ומגשרת, כי הוא תמצית הכתבה. הקורונה שהגיעה למחוזותינו לפני יותר מחצי שנה הרסה כל חלקה טובה בפרנסה, בשגרה, ואפילו במרקם העדין של היחסים בין בני זוג. משרד הדתות פרסם נתונים לפיהם הייתה ירידה של יותר מ-20% במספר הנשים שהולכות לטבול. האם זה כי הן בחרו לוותר על הטבילה? הלכו לטבול בים במקום במקווה, או לקחו אמצעי מניעה לאורך זמן? אין לדעת, אבל דבר אחד ברור: היה פחד ובהלה להגיע לטבול במקווה. אם סגרו את מקווה הבנים לטבילה, כנראה שיש סיבה. אז האם גם הנשים צריכות לחשוש?

רותי, במקור אשת נדל"ן, התגלגלה לייעוץ לחיי אישות דרך שהות ארוכת שנים בלונדון וחיבור עם הקהילה היהודית הלא דתית והדתית המקומית, שם הבינה את הצורך של זוגות צעירים, שלא מקבלים הדרכה מינית נכונה וסוחבים איתם בעיות וטראומות שנים, להכוונה. כשחזרה לישראל, לפני שלוש שנים, נדהמה לגלות שהמודעות למצוות טהרת המשפחה נמוכה מאשר בקהילות היהודיות בחו"ל, שלא לדבר על התדמית הגרועה של המצווה.

רותי: "ראיתי סקרים ותמיד שדיברתי עם נשים בארץ על טהרת המשפחה הן דיברו באנטגוניזם ולא הבנתי מאיפה זה מגיע. בשיחות עם הנשים שמעתי כמה חוסר ידע, אין להן מושג מה זה וכמה זה יושב אצלן על משהו שנשמע להן ברברי, משהו שהסבתות היו עושות, משהו שמוריד את ערכה של האישה – מה, אני טמאה? מלוכלכת? וכשישבתי איתן הסברתי להן מאיפה זה מגיע ומה זה אומר וכמה שלהיפך, שהיהדות רואה את האישה במקום כל כך גבוה ונעלה וכל העניין הזה של טהרת המשפחה הוא בשבילה, וכל המצווה מכוונת כלפיה, שהיא לא כלי לסיפוק הצרכים של הגבר אלא הכל לפי הזמנים שמתאימים לה גם בקטע הבריאותי וגם בקטע של התשוקה, מכל הפרמטרים – כמה שזה מדהים וסובב סביבה ובשבילה. אחרי זה התגובות כבר היו אחרות".

מקווה בכל מקום

אז מאיפה מגיע ה'אנטי' הזה? יש לכך לא מעט סיבות, אבל ככל הנראה הסיבה המרכזית היא המקווה עצמו והבלניות שעובדות שם. עמותת "טהרת המשפחה" הוקמה לפני 78 שנים כשמטרתה מתן פתרון למקוואות לנשים במדינת ישראל.

עקיבא ויינר, מנהל העמותה: "האג'נדה של עמותת טהרת המשפחה והמוטיב המרכזי שלה זה לדאוג לכך שלא יהיה יישוב אחד בארץ ישראל ללא מקווה טהרה ראוי לשמו. בשנים האחרונות יש מהפך אדיר בתחום מקוואות הנשים. אנחנו בונים ומשפצים בהשקעה גדולה של כסף, אנרגיות ומחשבה".

בעמותה הבינו לפני שנים, כי אמנם מצוות טהרת המשפחה היא אחת משלוש המצוות בהן חייבת האישה אך יותר ויותר נשים גם מהמגזר הדתי מעדיפות לוותר עליה אם בגלל סיפורי זוועות על בלניות ואם בגלל נראות המקווה. כמו כן, בעמותה הבינו כי לפחות חלק מהכלות מבתים שאינם דתיים המגיעות לטבילה לפני החתונה שלהן, אם יקבלו בטבילה הראשונה ערב חופתן הרגשה טובה וחוויה מרוממת, הן עשויות לטבול גם בהמשך.

עקיבא: "אין ספק שנושא המקוואות סבל מתדמית שלילית. יש מקוואות נשים בישראל שלא ראויים להיקרא מקווה מבחינת הנראות שלהם ולכן אנחנו שמים את הדגש (גם) על הנושא הזה, כדי לגרום לכך שאישה תרגיש מכובדת ומכבדת. המצווה הזו היא מאד חשובה, הכי חשובה לאישה וחשוב שתעשה את זה בכיף ובשמחה ולא מתוך אילוץ ולא בדיעבד. היום אישה מגיעה למקווה שאנחנו בונים או משפצים היא מגיעה לספא, מלון 5 כוכבים לפחות. כל חווית השהות של הטובלת במקווה היום היא חוויה אחרת לגמרי מכפי שהיה עד לאחרונה".

בעיה נוספת איתה מתמודדים הן – הבלניות. אמנם עמותת טהרת המשפחה בונה ומשפצת מקוואות אך היא אינה אחראית על העסקתן של הבלניות ועם זאת מרגישים צורך לעזור גם בנושא הזה בעקבות תלונות של נשים.

"מידי שנה, פרט לשנה זו כמובן, אנחנו עושים כנס למאות בלניות מכל הארץ במלון בירושלים  עם תכנית עשירה כולל הרצאות מקצועיות, בכל מה שקשור ליחסי אנוש, סובלנות, לדעת להכיל את האחר, וכמובן גם הנחיות שקשורות לנושאים ההלכתיים. בימי עיון אלה אנו חוזרים ומדגישים בפני הבלניות שלא לחטט יותר מידי מול הטובלת אלא לדעת לשמור על הקו השברירי בין שמירה על ההלכה לבין שמירה על הפרטיות וההרגשה הנעימה של הטובלת", הוא מוסיף.

"כשאישה מתקשרת לברר אם בלנית מסויימת נמצאת כי היא לא רוצה להגיע אם אותה בלנית היא במשמרת אותו ערב, אנחנו פועלים בעניין. לצערנו, כעמותה אין לנו שליטה על מה שקורה בתוך המקווה מבחינת התפקוד, הבלניות, אנחנו לא מעסיקים בלניות אבל אנחנו מטפלים בבעיות. בשנה האחרונה היו 5 מקרים שסידרנו אותם".

הפעולות שעשו בעמותת 'טהרת המשפחה', בניה ושיפוץ מקוואות והבאתם לרמת ספא, לדבריהם, וכן טיפול בנושא הבלניות כנראה הוכיח את עצמו ובשנים האחרונות יש גידול במספר הנשים שמגיעות לטבול.

עקיבא: "אני מנהל את טהרת המשפחה כמעט שש שנים, זכיתי במסגרת העמותה לבנות ולשפץ למעלה מ-100 מקוואות. בכל המקוואות, ללא יוצא מן הכלל, יש קפיצה במספר הטובלות. זה לא להאמין".

"לא שמעתי על מקרה הדבקה אחד בכל המקוואות בכל תקופת הקורונה"

טובלות גם בקורונה

נחזור לימינו, עידן הקורונה שהגיע בהפתעה, גרם לאתגר גדול גם במצוות טהרת המשפחה שהיה נדמה שהוא טאבו בקהילה הדתית, אך לא. בשיא תקופת הקורונה, רותי החליטה להרים את הכפפה ולצאת בהסברה על המצווה, היא חברה לעוד מספר נשים ולגילי לווינשטיין בעלת משרד פרסום המתמחה בלייף סטייל ויחד הן הקימו את מיזם "טובלות באהבה".

רותי: "בחוג בית הראשון היינו בהלם מוחלט. התחלנו עם נשים שהן דתיות ומסורתיות, עשינו סיעור מוחות והיינו בשוק לגלות שמתוך 10 נשים שהשתתפו, 3 סיפרו שהן לא טובלות, בנות שהייתי בטוחה שאין שאלה שהן טובלות וגילינו שלא. שמענו את הכאב. גילינו שיש הרבה מאד קושי סביב המצווה – הטבילה, הבלנית, איך שהמקוואות נראים, קושי עם איך שיום הטבילה,  אבל מעבר לזה, ואת זה דווקא אני רואה בתחום שלי של הייעוץ לחיי אישות –  חשוב שזוג יבין את החשיבות שיש ל-12 ימי הנידה. בימים אלה יש לעבוד ולהעצים את הקשר הזוגי בכל המובנים האחרים שהם לא פיזיים, לייצר זמן איכות, שיחה, לחפש תחומי עניין חדשים ונוספים והכי חשוב לא להיות זרים אחד לשנייה. מה שקורה בד"כ שמשייכים את הניתוק הפיזי לניתוק כללי ואז נוצר ריחוק גדול מתרחקים אחד מהשנייה וזה יוצר את הקושי להתחבר בחזרה בערב הטבילה. אז החלטנו להתחיל תהליך הסברתי- איך אפשר להתמודד עם בעיות שקיימות".

מדוע להשיק את המיזם דווקא בתקופת הקורונה?

רותי: "הייתה פאניקה אמיתית בקרב נשים של האם אני מסכנת את עצמי ומשפחתי בזה שאני הולכת לטבול. לפי נתונים של משרד הדתות הייתה ירידה של יותר מ-20 אחוז במספר הנשים הטובלות. הרבה נשים התקשרו לשאול מה לעשות והאם ללכת או לא והאם הן בסיכון והייתה נקודה שבאמת לא ידעו מה לעשות ולכן החלטנו על המיזם. אמרנו שצריך לעשות סדר ולבדוק שהמקווה שומר ומקפיד על כל הכללים וההנחיות"

גם במקוואות של 'טהרת המשפחה' הייתה בהלה ודיווח על ירידה חדה בכמות הנשים שהגיעו לטבול.

עקיבא: "היינו צריכים ללמוד מהר את הדברים ולהתמודד עם בעיות, תופעות ושאלות, בירורים ודברים שביום יום לא נחשפנו אליהם. למדנו את הנושא מהר עם אנשי מקצוע וקיבלנו חו"ד מקצועיות של משרד הבריאות האמריקאי ועוד גורמים שהקורונה לא עובר בכלור. כשאישה טובלת במקווה, גם אם אישה לפניה טבלה, ברגע שיש כלור זה בטוח. חשוב להדגיש שתמיד משתמשים בחיטוי. בכל מקווה יש תקנות ברורות של משרד הבריאות שכל מקווה חייב לפעול לפיו של כל מה שקשור לנושא של שמירה על איכות המים, ללא קשר לקורונה אלא באופן כללי – מקווה חייב להיות מבחינה בריאותית לעמוד בסטנדרטים ברורים ונוקשים.

"הייתה פאניקה אמיתית בקרב נשים של האם הן מסכנות את עצמן ומשפחתן בטבילה. לפי נתונים של משרד הדתות הייתה ירידה של יותר מ-20 אחוז במספר הנשים הטובלות מאז שהחלה הקורונה"

תקנות הקורונה

בנוסף, בתקופת הקורונה התווספו תקנות נוספות, מחמירות יותר.

עקיבא: "אישה חולת קורונה או שיש מישהו בביתה שהיה בבידוד כי הוא חולה קורונה, או שהיא עצמה חייבת בבידוד, אסור לה ללכת למקווה. כמו כן, את ההכנות לטבילה יש לעשות בבית כדי לקצר את השהות במקווה. בנוסף, לא יכולות לשהות במבנה המקווה בו זמנית יותר משתי נשים, חייבת להיות הפסקה של רבע שעה בין טובלת לטובלת. כל ההנחיות הן על מנת לגרום לכך שיצומצם הסיכון לחשיפה של נשים לחולות שלא יודעות שהן חולות".

רותי: "יש לקבוע תור מראש, חשוב לבדוק שהמקווה שומר ומקפיד על כל הכללים וההנחיות. נתנו בריף מסודר על איך מתכוננים נכון – האיסור שלא להתרחץ במקווה ולבוא עם כפכפי אצבע עד לכניסת בור המקווה, לבוא עם שקית שבה מניחים את הדברים והמגבת, לא לגעת במשטחים. אחרי כל שלוש נשים או בסוף כל יום ולפי בדיקות שעושים מחליפים את המים. זה דווקא עשה טוב כי הפיקוח על המקוואות התחיל להיות יותר חשוב וכל הבעיות שהיו צפו והתחילו לטפל בהן. נשים נהיו יותר מודעות לזה וחשוב להדגיש כי המקווה בטוח לשימוש מבחינת הקורונה", היא מוסיפה.

עקיבא מדגיש כי לא היה מקרה הדבקה אחד של נשים במקווה: "לא שמעתי על מקרה הדבקה אחד בכל המקוואות בכל התקופה הזו. לא היה מקרה שהבלנית הייתה חולת קורונה והדביקה אישה. מי שרוצה יכול להסתכל על זה ברמה הניסית/השגחה פרטית ומי שרוצה שיסתכל ברמה המעשית שהקפידו על הכללים".

אם יש משהו יפה בעם שלנו בעיתות מצוקה זו הערבות ההדדית. גם בקורונה ראינו אותה בשיאה, וכן גם בנושא הטבילה והמקוואות. כאמור, נשים שהתגלו כחולות מאומתות או נשים שצריכות בידוד אסור להן להגיע לטבול. עמותת טהרת המשפחה הפכה עולמות כדי לדאוג גם לנשים הללו.

עקיבא: "חלק ממלוניות הקורונה אפשרו לנו להכשיר מקוואות לטובת חולות קורונה. המלוניות בכינר, לביא, ניר עציון וגורן. בארבע המקומות האלה הכשרנו את המקווה לטובת נשים. בניר עציון ובגורן הבאנו שלג מהחרמון כי לא היו מים באוצרות שם, זה היה ממש על התפר של רח' אייר, בחרמון למעלה עוד היה שלג אז בתיאום עם הצבא הבאנו שלג והצלחנו להפעיל מקווה כשר. בלביא היו מי גשמים באוצרות וגם בכינר. הכשרנו, סידרנו והתאמנו אותם וב"ה זכינו שבכל המלונות האלה יש לא מעט משפחות שהתפנו למלוניות בגלל המקוואות".

אבל המקרה המדהים ביותר, הוא סיפורה של אישה שהתגלתה כחיובית לקורונה והייתה חייבת לעבור טיפול פוריות לו היא חיכתה זמן רב והייתה צריכה לטבול לפניו.

עקיבא מספר: "אישה חולת קורונה הייתה מבודדת בביתה. היא עברה סדרת טיפולי פוריות מורכבת, היה לה טיפול מסוים שהיא הייתה צריכה לעבור והייתה צריכה לטבול. הטיפול הזה מאד יקר והם קיבלו אישור מיוחד לקבל את הטיפול הזה. היה לה חלון הזדמנות מסויים של יומיים או שלושה בשביל הטיפול הזה. הפכנו את העולם והצלחנו לקבל אישור מיוחד דרך גורמים ממשרד הבריאות, שלחו אותה עם אמבולנס שלקח אותה עם כל המיגון. הכשרנו מקווה שלא פעיל באופן שוטף. הפעלנו אותו לאותו לילה. הבאנו בלנית שהייתה חולה מאומתת והבריאה שליוותה את הטובלת המיוחדת הזו ואח"כ החזירו אותה הביתה. זה היה פרוייקט מורכב ומסובך שאני מספר בכמה דק' אבל עברנו 48 שעות עד שהכל הסתדר והפכנו את העולם לעזור לה".