מערכת שבתוןמגיפת נגיף הקורונה תפסה את כולם לא מוכנים, לא מבינים כמעט כלום. האקדמיה ללשון העברית נרתמה לעשות סדר, לפחות שנבין את המושגים העפים באוויר. לפניכם.
נָגיף או נְגיף
החלופה העברית למילה וירוס היא נְגִיף – המילה חודשה בהשראת המילה "מַגֵּפָה" (מן השורש נג"ף) המוזכרת לא מעט בתנ"ך במשמעות של מחלה המפילה חללים רבים. את המילה אפשר למצוא לפחות מראשית שנות ה־40 של המאה העשרים. (בעבר היו שהציעו את החלופות ארס או רעל.)
נְגִיף ולא "נָגִיף"! על פי החלטת האקדמיה יש להגות נְגִיף – בשווא ולא בקמץ. נְגִיף כמו נְחִיר, רְכִיב, שְׁרִיר, שְׁתִיל – מילים השקולות במשקל פְּעִיל, ונהגות כולן בשווא.
הנגיף קורונה / נגיף הקורונה
התשובה על השאלה נגזרת ממעמדו של השם "קורונה" – האם מדובר בשם פרטי כמו "משה" או "מרים" או שמדובר במעמד דומה לשם של צמח או של בעל חיים. כידוע לשמות פרטיים אין מוסיפים יידוע, כי בהיותם שם פרטי הם מיודעים מאליהם. לעומת זאת לשמות צמחים ובעלי חיים, כמו "כלנית" או "קנגורו", אפשר להוסיף את ה' הידיעה. נראה שאין הכרעה ברורה בדבר מעמדו של השם "קורונה", וכן שמות של נגיפים וחיידקים אחרים.
אם כן אלו הרואים בשם "קורונה" שם פרטי ממליצים לומר "הנגיף קורונה" – במבנה של שם ותמורה (כמו המלך דוד). אחרים אינם רואים בעיה ביידוע השם "קורונה" ואינם מרגישים אפוא צרימה בצירוף "נגיף הקורונה".
האם צריך לתת שם עברי לנגיף?
נגיפי קורונה הם משפחה גדולה של נגיפים שקיבלו את שמם בשל צורתם כשמתבוננים בהם במיקרוסקופ: צורת כתר או בלטינית קורונה. אל האקדמיה ללשון העברית הגיעו הצעות מהציבור לקבוע שם עברי לנגיף דוגמת כַּתֶּרֶת וקָרֶנֶת – אך הגישה הרווחת היא לא לתת שמות עבריים לכל מיני החיידקים והנגיפים.
להידבּק או להידבק
שתי הצורות לְהִדָּבֵק, לְהִדַּבֵּק משמשות – הראשונה היא מבניין נפעל והשנייה מבניין התפעל.
בבניין נפעל יש דגש קל אחרי שווא נח באות ב בצורות העבר וההווה: נִדְבַּק, נִדְבַּקְתִּי, נִדְבָּקִים. לעומת זאת בצורות העתיד ושם הפועל אין דגש ב־ב: יִדָּבֵק, לְהִדָּבֵק (בלי ניקוד: יידבק, להידבק). אם כן כך יש לומר: 'אל תתנשק שמא תידָבֵק', 'אם לא תישמרו תידָבְקו בשפעת'. גם בשם הפעולה אין דגש ב־ב: 'סכנת הִדָּבְקוּת'.
מן השורש דב"ק יש פועל גם בבניין התפעל, ובו ה־ב דגושה בדגש חזק של הבניין: הִדַּבֵּק לצד הִתְדַּבֵּק. פועל זה גם הוא משמש בהקשר של מחלות – אך לא לציון האדם שנעשה חולה, אלא לציון המחלה שדרכה לעבור מאדם לאדם: מחלה מִדַּבֶּקֶת (בלי ניקוד: מידבקת, ולא מְדַבֶּקֶת).
מבוֹדד או מבוּדד
הצורות בחולם מְבוֹדָד, מְבוֹדָדים עדיפות מן הצורות בתנועת u מבוּדד ומבוּדדים.
הצורות בחולם בּוֹדַד (בעבר), מְבוֹדָד (בהווה), יְבוֹדַד (בעתיד) שייכות לבניין פוּעל בגרסת פּוֹלַל האופייני לשורשי גזרת הכפולים וגזרת ע"ו. צורות אלו מקבילות לצורות בבניין פיעל בגרסת פּוֹלֵל: בּוֹדֵד (בעבר), מְבוֹדֵד (בהווה), יְבוֹדֵד (בעתיד), וכן לשם הפעולה בִּידוּד (בחיריק מלא).
בעבר הכלל היה שאם הפועל הפָּעיל הוא בחולם גם הפועל הסביל יהיה בחולם, ואילו הצורות בתנועת u – בֻּדַּד מְבֻדָּד יְבֻדַּד הן הצורות הסבילות של פיעל (בִּדֵּד). ואולם בהחלטת האקדמיה משנת תשנ"ו (1996) נקבע שצורות כגון בֻּדַּד מְבֻדָּד יכולות לשמש גם צורות הסביל של בּוֹדֵד מְבוֹדֵד.
לעבוד מהבית או לעבוד בבית
השימוש בצירוף "מן הבית" בהקשר של עבודה דומה לשימוש בצירוף "מרחוק". העבודה אמורה להיעשות במקום העבודה. אם העובד עושה את עבודתו שלא במקום עבודתו אלא בביתו הוא כאילו שולח אותה מהבית אל מקום עבודתו, וכך הבית נעשה מעין "נקודת שיגור" של העבודה. הצירוף "לעבוד בבית" יכול להתאים גם למי שמקום עבודתו הוא הבית, למשל לאדם שמקבל בביתו לקוחות או עורך לשון שהמשרד שלו הוא הבית.
תבהלה או בהלה
המילה תַּבְהֵלָה נקבעה (לראשונה בשנת תשי"ט–1959 ולאחרונה בשנת תשע"ו–2015) תמורת פניקה. משמעות המילה פניקה היא פחד התוקף המונים, לעיתים ללא סיבה של ממש ולעיתים בעקבות דבר מה מזעזע. מקור המילה הלועזית הוא בשם האל היווני הקדום Pan – אל היערות והשדות, שהיה אחראי לקולות מסתוריים שגרמו לפחד מידבק.
המילה המחודשת תַּבְהֵלָה שקולה במשקל המילים תַּרְדֵּמָה, תַּבְעֵרָה, תַּדְהֵמָה, תַּרְעֵלָה. המילה בֶּהָלָה היא מילה מקראית, ובהקשריה בתנ"ך אינה רחוקה מן המשמעות של המילה תבהלה.
פנדמיה בעברית
המילה פַּנְדֶמְיָה (באנגלית pandemic) מורכבת מן התחילית pan המציינת "כָּל־", דוגמת pan-Arabism שתורגם ל"כל־ערביוּת". לפי זה פנדמיה היא מגפה כוללת. במילון למונחי גאוגרפיה אנושית של האקדמיה נקבע תמורתה מַגֵּפָה רַבָּתִי. אפשר גם להשתמש בצירוף מגפה עולמית.
נזכיר שאת המילה מגפה כותבים ללא יו"ד בכתיב המלא.
מניין לנו המסכה
כיום המילה מַסֵּכָה מציינת אביזר המשמש כיסוי לפנים – גם לתחפושת וגם לצרכים משעשעים פחות, כגון מסכה להגנה מפני הידבקות ממחלות. מסכה מקורה בתנ"ך, אבל שם המשמעות שלה אחרת לגמרי: מסכה – מן השורש נס"ך – היא תבנית יצוקה ממתכת, מילה נרדפת לפסל. הדוגמה המפורסמת היא "עֵגֶל מַסֵּכָה" מסיפור חטא העגל.
לצד המשמעות של פסל יש למילה מסכה התנ"כית גם משמעות של כיסוי. כגון בכתוב "כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס" (ישעיהו כח, כ).אם כן נשאלת השאלה: איך קיבלה המילה מסכה את המשמעות המודרנית של כיסוי פנים? והתשובה היא שהצליל והמשמעות של המילה הלועזית mask (באנגלית) או masque (בצרפתית) התחברו לצליל ולמשמעות (של כיסוי) של המילה התנ"כית מַסֵּכָה, וכך קיבלה המילה חיים חדשים בעברית החדשה.
ומה היו המילים בתנ"ך לכיסוי הפנים? מילה אחת היא אֲפֵר: "וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר עַל עֵינָיו" (מלכים א כ, לח), וממנה יש לנו המילים איפור ולהתאפר. המילה השנייה היא מסווה: "וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה" (שמות לד, לג).
מיטיגציה – אִפְחוּת
אִפְחוּת הוא הוא כלל הפעולות שננקטות כדי להפחית ולמתן תוצאות שליליות של אירוע או מצב קשה. בהקשר של התפשטות מחלה האפחות כולל את הפעולות שננקטות כדי להאט ולמתן את התפשטות המחלה. תכליתן של פעולות אלו הוא לשפר את הסיכוי לתת מענה לחולים וכן "למשוך זמן" בתקווה שיימצא חיסון וישתפר הידע על אודות המחלה ודרכי ריפויה.
המונח אִפְחוּת תמורת מִיטִיגַצְיָה (mitigation) נקבע ברשימת מונחי חירום שאושרה באקדמיה בשנת תשס"ז (2007).
גידול אֶקְסְפּוֹנֶנְצִיָּאלִי – גידול מַעֲרִיכִי
המומחים מסבירים שמחלות מידבקות מתפשטות באופן אֶקְסְפּוֹנֶנְצִיָּאלִי. המילה הלועזית הקשה להגייה הזאת זכתה בחלופה עברית פשוטה: מַעֲרִיכִי. הינה הסבר למושג העומד מאחורי שתי המילים הללו:
אֶקְסְפּוֹנֵנְט, ובעברית מַעֲרִיךְ, הוא מונח מתמטי הקשור להעלאה בחֶזקה: הוא המספר המציין את מספר הפעמים שיש להכפיל את המספר בעצמו. לדוגמה המספר 3 הוא המעריך בתרגיל 23.
כאשר מעלים מספר בחזקה, בכל פעם המספר שהתקבל בהכפלה הקודמת מוכפל בעצמו – וכך בכל הכפלה והכפלה נוצר מספר גדול בהרבה מקודמו. אם כן בצירוף "גידול מעריכי" הכוונה היא לגידול מהיר מאוד.
שנהיה בריאים!
(מתוך אתר האקדמיה ללשון העברית)
