ליאת שוקרון (עורכת המגזין בשבתון)
דב אלבוים, בן 48, מכוכב יאיר. נשוי לכרמית + 4 בנות. סופר, עורך, עיתונאי, מנחה טלוויזיה ומרצה לתרבות ישראל
עזיבת העולם החרדי
התחלתי מסע מרגש ומרתק כשהייתי בן 17, כשעזבתי את החברה החרדית ופרשתי כנפיים כדי להכיר את מדינת ישראל באופן פתוח וחופשי. את מקורותיי והשורשים שלי בתרבות היהודית מעולם לא זנחתי, ובאיזה אופן אני מרגיש שהיום אני קרוב ליותר לתרבות ולמורשת שלי יותר מאשר אי פעם. אני עדיין מחפש דרך שמכילה את כל שבטי ותפוצות ישראל
חוצה ישראל
התוכנית חוצה ישראל הגיעה לחיי באופן בלתי צפוי לחלוטין, ומאז התאהבתי בטלוויזיה. לשמחתי, דרך התוכנית הצלחתי להגיע למאות אלפי אנשים ולסקרן אותם, לחדש להם, ומצד שני ללמוד מכל כך הרבה אנשים מרתקים שיש בארץ. הבנתי עד כמה הארץ שלנו משופעת בכישרון, בנדיבות ובידע, בהשכלה, חוכמה ותרבות, ועד כמה אנחנו ברי מזל בארץ הזו
בין השמשות
השם המדויק ביותר למה שאני מנסה לעשות בעבודה הטלוויזיונית שלי ובכלל. אני בעצם מתייחס לעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות לפי המשנה במסכת אבות. אלו הדברים שנולדים בתווך, שבין הלילה ליום, בין החול לקודש, בין הזר למוכר. בבין השמשות הזה נולדים פלאים, דברים מיוחדים. בתוכנית שלי אני מנסה להביא את זה לידי ביטוי ולהציג את כל הווריאציות של התווך הזה של בין השמשות. מבחינתי, כמה שיותר ווריאציות של ישראליות ויהדות כך יותר טוב
סגירת הערוץ הראשון ופתיחת תאגיד השידור 'כאן'
רשות השידור הידרדרה מאוד בשנים האחרונות מהרבה מאוד בחינות, והייתה צריכה להיסגר למרות הצער הגדול שיש לי כלפי החברים והחברות, שחלקם נותרו ללא עבודה. 'כאן' מראה חדשנות ורוח רעננה, אני שמח שהזמינו אותי להמשיך את העבודה עם 'פרשות השבוע' גם אצלם
העיסוק המתמיד שלך בענייניי יהדות
היהדות היא חלק יסודי בחיי ובמסע שאני עושה בכל השנים, ולכן באופן טבעי אני אוהב ושמח להמשיך ללמוד את האוצרות האדירים שלה. התחלתי כמובן בעולם הישיבות בלימוד תלמודי קלאסי, ויותר מאוחר פניתי לספרות המדרש הקבלה וחסידות. אני מוצא בשילוב הזה של כל הרבדים בתרבות היהודית משהו שמזין את חיי
ישיבה חילונית
לפני כ- 15 שנים, חברי ואני בבינ"ה הבנו שאם החברה הישראלית החופשית רוצה לשרוד, היא חייבת להוריש לבניה ובנותיה את היכולת ואת הזכות להכיר היטב את התרבות היהודית, ולהיות אנשים שבוחרים באופן אקטיבי איך להיות בתוך המורשת הזו באופן חופשי ולא כ"תינוקות שנשבו"
הדתה
קיים בציבור החילוני בלבול בין הדתה להלאמה, אני חושב שאין הדתה במובן שמישהו רוצה במשרד החינוך להלביש ציצית על כל הילדים ולהתפלל כל בוקר. אני חושש יותר מתכנים לאומניים שמסיתים, מפרקים ומפרידים בין קבוצות בחברה, שחודרים לבתי הספר בתחפושת של תכנים של מסורת ישראל
טלוויזיה או כתיבה?
יש תקופות שאני עוסק באופן יותר אינטנסיבי בתחומי עניין כמו טלוויזיה ותקשורת, ויש תקופות שאני צריך את ההתכנסות פנימה לעולם שלי ולעסוק יותר בכתיבה ויצירה. זה לא הולך ביחד בקלות, אבל אני נאמן לשיטתי שצריך לעשות גם וגם
מגילת העצמאות- נר לרגלנו או מתאימה לזמנה?
בגלל שאני בוגר החינוך החרדי, הכרתי את מגילת העצמאות בגיל מאוחר יחסית, כאשר בביה"ס של ביתי מבטי נתקל בפלקט שהיה תלוי בקיר, שבו היה תצלום של מגילת העצמאות. נדהמתי לגלות עד כמה יש לחברה הישראלית טקסט עוצמתי כל כך, אבל היא בכלל לא יודעת לעשות בו שימוש. ככל שהתעמקתי ביחד עם חברי ושותפי בבינ"ה במקורות מגילת העצמאות ובשורשיה בתרבות היהודית, בחזון ובערכים, הבנו עד כמה מדובר בעצם בגילוי מסעיר של הדי.אנ.איי שמכיל את הצופן הגנטי שיסד את המדינה. מגילת העצמאות מכילה את כל הבעיות והאתגרים שמולם עומדת החברה הישראלית בימינו. המפעל הענק של 'מגילת העצמאות עם תלמוד ישראלי', שיצא לאור עכשיו מכיל את טובי החוקרים, ההוגים והסופרים, כולם התגייסו לפרש את המגילה ולהציע חזון ופתרונות לאתגרים שעומדים בפנינו היום
יהודית ודמוקרטית
אחד מהמסרים העמוקים ביותר שאני מסיק מהלימוד של מגילת העצמאות בשנים האחרונות הוא החיבור בין יהודית לדמוקרטית, שהוא כל הסיפור. ראיתי איך בכל פיסקה ופיסקה במגילה, שמרו אבות והאימהות המייסדים על האיזון והחיבור שבין היהודית לדמוקרטית, מתוך אמונה ב"צור ישראל", שהוא שם הא-ל המייצג מבחינת הספרות היהודית את החיבור והמגוון של הזהות היהודית השורשית ביחד עם החרות, הצדק והשלום, 'לאור חזונם של נביאי ישראל' כפי שכתוב במגילה
