לא משחקים ברופא וחולה: כשהפוליטיקה נכנסת לבתי החולים ואת החלוקים הלבנים והמדים הירוקים מחליפות חולצות אדומות מחאתיות – נחצה איזה שהוא קו אדום, בקשר שבין הרופא למטופל ובין הרופא לשבועתו. היכן עובר הגבול? מתי שביתת רופאים היא לגיטימית? האם רוב אנשי הרפואה במדינה אכן תומכים במחאה וכמה מהם באמת יעזבו את הארץ?
ד"ר אמיר רובין, אורתופד מנתח ומנהל המערך האורתופדי של טרם, הצביע למרצ בבחירות האחרונות. הוא גם התנדב במחנה הפליטים שועפט במשך שנה, עובד בצמוד לאנשי רפואה מהמגזר הערבי ומעריך אותם, והוא אינו מעריץ גדול של הרפורמה המשפטית.
ובכל זאת, הוא יוצא ללא הרף כנגד המהלכים האחרונים שנעשו על ידי ההסתדרות הרפואית, הר"י ואחרים, השביתות במערכת הבריאות והשתתפות הרופאים במחאות בזמן העבודה.
"אני לא חושב שהדעה הפוליטית של הרופאים מעניינת", הוא משתף. "אני לא חשוד ב'ביביזם' ושנאת הזר ואין לי שום רצון להפוך את ישראל לדיקטטורה, אני חרד לגורל המדינה כמו כולם. אם אני מוריד לרגע את הוסט של הרופא אני יכול לראות בעיות מסוימות ברפורמה שהן קשות ושהן אינן הדבר האידיאלי למדינת ישראל. אני גם חושב שרופא מחויב – כמו כל אדם, לנקוט בכל האמצעים שהוא יכול כדי להציל מדינה מהרס אם הוא חושב שהיא הולכת להיהרס, חוץ מלפגוע במטופלים שלו כרופא".
"יש רופאים שהתבלבלו", הוא מוסיף. "ציבור הרופאים רואה את עצמו כחלק מהציבור הכללי ושוכח שחלים עליו כללי התנהגות שונים. רופא אחרי שעות העבודה יכול לחסום את איילון, אבל לרופא בשעות העבודה אסור לפגוע במטופלים".
מחאת "החלוקים הלבנים" של כלל מקצועות הבריאות מתנהלת מזה מספר חודשים וקובלת על הרפורמה במערכת המשפט. ההסתדרות הרפואית, הר"י, הצטרפה למחאה זו, ובראשה יו"ר ההסתדרות הרפואית, פרופ' ציון חגי שאף הורה לאחרונה על שביתה במערכת הבריאות, וציין שימשיך לפעול למען המשך המאבק, לרבות האפשרות לפתוח בשביתה כללית.

ציבור הרופאים רואה את עצמו כחלק מהציבור הכללי ושוכח שחלים עליו כללי התנהגות שונים. רופא אחרי שעות העבודה יכול לחסום את איילון, אבל לרופא בשעות העבודה אסור לפגוע במטופלים
עבירה אתית ברורה
ד"ר רובין, כמו שאר הרופאים בכתבה, מדגיש כי הוא מדבר אך ורק בשם עצמו ולא בשם הארגון בו הוא עובד. בטרם, השביתה לא רלוונטית, שכן הארגון עובד מסביב לשעון, 24/7 ללא הפסקה. הביקורת שלו היא ביקורת לגופו של עניין, וכפי שהסביר, היא לא מגיעה מתוך עמדה פוליטית הופכית לקולות שנישאים כעת על ידי מובילי מחאת הרופאים.
ד"ר רובין פותח בטענה של מרבית הרופאים השובתים, או לפחות של מובילי מחאת הרופאים, שהם נאלצים לפגוע במטופלים כדי להציל מטופלים עתידיים מטרגדיה ואסון:
"העניין הוא שזה לא מדעי", הוא אומר. "כשרופא נותן תרופה שיכולות להיות לה תופעות לוואי קשות הוא צריך לדעת מפני איזו סכנה הוא מגן על המטופל ולא לתת תרופות על סמך תיאוריה. זו הנקודה הכי בסיסית ומובנת מאליה בנושא הזה. אין שום סיטואציה ברפואה שבה מותר לרופא לפגוע במטופל שלפניו כדי להציל מטופל שעלול ואפילו ודאי שיבוא בעתיד, כל עוד זה לא מטופל ספציפי אחר. אין אף רופא שמסוגל להצדיק פגיעה במטופלים בהווה כדי להציל מטופלים בעתיד. זאת עבירה אתית ברורה. המצב היחידי שבו החברה הרשתה לי להקריב מטופלים הוא כשתנאי ההעסקה שלי בלתי אפשריים וגם אז זה במגבלות גדולות מאוד. כשאני מעמת רופאים עם השאלה הזאת הם ממלמלים כל מיני סיסמאות כגון 'המדינה נהרסת'. יכול להיות שהמדינה נהרסת – אבל רופא לא יכול לפגוע במטופלים כדי להציל את המדינה", הוא סובר, ומפרט:
"שיבוש הליכים רפואיים תמיד גורם לנזק. לדוגמא – ילד שכאבה לו הבטן הרבה זמן, כאב כרוני, וחיכה חודשיים וחצי ל-MRI ופתאום – שביתה, וביטלו לו את ה-MRI. לכאורה זה לא נורא, זה לא מקרה דחוף, או ניתוח. אלא, שכעבור חמישה חודשים מוצאים לו גידול שכבר התפשט לכלי הדם ועכשיו מדובר בניתוח הרבה יותר מסובך ואולי בלתי אפשרי".
ד"ר רובין יוצא בעיקר כנגד ראשי מחאת הרופאים, אך מאמין שבפועל, מרבית הרופאים נמנעים מלערב פוליטיקה בעבודתם: "אני יודע שהמון רופאים לא מקיימים את השביתות ולא מכניסים את הפוליטיקה לתוך המחלקות", הוא סובר. "הרופאים הם אנשים טובים שרוצים לעשות טוב ונותנים טיפול טוב. עכשיו הם נורא מבולבלים. מישהו מלמעלה אומר להם – ואולי צריך לבדוק מה האינטרס שלו להגיד את זה- 'כל החוקים בוטלו, אנחנו, בתור המנהלים של הרפואה, אומרים לכם שאתם יכולים לעשות הכל – הכל מותר' והרופאים קצת נבוכים. צריך להבין שבשורה התחתונה המטופל זה הדבר הכי חשוב לרופא. לכן אני לא מאמין שזו תופעה נרחבת שרופאים ייתנו תחושה לא נוחה למטופל בגלל העמדות שלו".
'מאיפה הסמכות?'
ד"ר יובל מרוז, רופא מרדים בהדסה עין כרם, הוא חלק מקבוצה של למעלה מ-1,000 רופאים שהתאגדו, המתנגדים לפעילות הפוליטית של ההסתדרות הרפואית, ולמה שנראה כהצגה של תמיכה גורפת של כלל הרופאים בישראל במחאה נגד הרפורמה, על שביתותיה.
"מדובר ברופאים שחושבים שראוי שלכל אחד תהיה דעה פוליטית משלו, אבל שאין שום זכות לאף אחד לקחת את הבריאות כבת ערובה כדי לקדם השקפות פוליטיות", הוא מסביר, ומוסיף: "זאת מעבר לכך שזה דבר שהוא קודם כל לא סביר- כי אין שום קשר בין החקיקה הנוכחית לבין הרפואה, וזה גם לא דמוקרטי, כי ההסתדרות הרפואית גנבה את הקולות שלנו – אף אחד לא אישר להר"י להשתמש בשם ובקול שלי לצורך שביתה שהיא לחלוטין פוליטית ובריונית. זה גם לא מוסרי- כי אין לנו שום זכות לפגוע בחולים ולעשות את השביתה על הגב שלהם- זה מנוגד לכל הכללים האתיים הכי בסיסיים, וזה גם לא חכם, כי זה פוגע במעמד של הר"י, ובהמשך, כשנצטרך להיעזר בהם למען החולים או הרופאים – המעמד שלנו יהיה הרבה יותר חלש".
ולא צריך תואר בתקשורת ועיתונאות כדי להבחין, שאולי בדיוק כפי שבמרבית ערוצי המדיה מראיינים ומדגישים את הרופאים שמוחים כנגד הרפורמה, על תבהלותיהם – בערוצים שנחשבים ימניים דוגמת ערוץ 14 וגלי ישראל, עטים בראיונות על הרופאים שמתנגדים לפעילות של הר"י בנושא זה.
עם יד על הלב, הרופאים בקבוצה שלכם היו מתנגדים לשביתה גם אם זו הייתה מחאה של אנשי ימין?
"אני הייתי מתנגד לכך בוודאות", ד"ר מרוז משיב. "אם מחר יתלו בבית החולים שלטים בעד הרפורמה – אני הראשון שאבוא לתלוש אותם. לא צריך להכניס פוליטיקה לרפואה. וגם, משאב קריטי נמסר לידינו ובדיוק כמו שלטייסים הסרבנים אין שום זכות לשתק את יכולת הלחימה של צה"ל רק בשביל לקדם את המטרות הפוליטיות שלהם, או כמו שלרופאים הסרבנים בצבא אין זכות להפקיר את הבריאות ואת חיי חיילי צה"ל רק כדי לקדם את העמדות הפוליטיות שלהם – כך גם להסתדרות הרפואית אין שום זכות לקחת את בריאות תושבי המדינה בתור בת ערובה כדי לקדם מטרות פוליטיות. לצערי השיח כל כך נסחף שפתאום דנים בשאלה באיזה תנאים מותר לכל הגורמים האלה לחבל במשאבים הקריטיים שהופקדו בידיהם ולא מאיפה בכלל יש להם את הסמכות לעשות כך. הנושאיים היחידים שלגביהם מותר לנו לשבות הם נושאים של תנאי עבודה, וגם שם הפגיעה בחולים היא קו אדום".
"המבחן שלנו זה מבחן שבועת הרופא. אנחנו לא יכולים לממש את חובתנו למטופלים תחת שר בריאות שלא מחויב לפעול בסבירות… לא ייתכן שהשרים פוטרים את עצמם מחובת הסבירות. עכשיו הם יכולים לעשות הכול, למנות אנשים בלתי כשירים לתפקידם, לקבל החלטות בלתי סבירות או לא לקבל החלטות חיוניות. זה מצב בלתי נסבל שלא מאפשר לנו לטפל, ולכן הממשלה היא זו שמשביתה את מערכת הבריאות. הדבר הזה מרסק את מערכת הבריאות. לכן ההסתדרות הרפואית החליטה על השביתה, שביתה באחריות, כדי למנוע פגיעה במטופלים", הסביר פרופ' חגי לוין ל- Ynet Live למחרת העברת החוק על ביטול עילת הסבירות בכנסת.

אישה שומרת מצוות שנזקקה לטיפול בבית חולים במרכז הארץ שאלה אותי אם כדאי לה להוריד את כיסוי הראש, כי היא פחדה שיתייחסו אליה בגללו בצורה פחות טובה
מתח בבית החולים
הנושא של מחאת הרופאים בוער גם בד"ר חנה קטן, רופאת נשים וחברת המועצה הלאומית לבריאות האשה, וגם היא הצטרפה לקבוצת הרופאים שמתנגדת לפעילותה של הר"י בנושא זה.
מההסתדרות הרפואית היא פרשה לפני לא מעט שנים, מכיוון שהבחינה בצעדים שאותה הסתדרות נוקטת, שלטעמה שיקפו עמדות והעדפות מהצד השמאלי של המפה באופן מאוד ברור ולא דמוקרטי.
והיא נותנת דוגמא: "כשהייתי חברה בוועדה לדמוגרפיה- ועדה ממשלתית מטעם משרד העבודה והרווחה, קיבלתי איום מוועדת האתיקה של ההסתדרות הרפואית שיוציאו אותי מההסתדרות בגלל שאני יושבת בוועדה שרוצה לעודד ילודה בעם היהודי וזה נחשב כגזענות מבחינתם. אני כבר לא הייתי חברה בהר"י אז, אבל היו כמה פרופסורים שישבו בוועדה והם אכן פרשו ממנה, הם נבהלו מהאזהרה הזאת".
"כעת פרשו מהר"י לא מעט רופאים, שמעוניינים להקים הסתדרות רפואית חדשה ולנשל את הר"י מעודף הסמכויות שלה", היא ממשיכה. "הר"י, מעבר לזה שהיא ועד עובדים, אחראית על פנקס ההתמחות, כלומר, כל המתמחים תלויים בהר"י ממש כמו טבעת חנק וגם כל האיגודים המקצועיים תחת הר"י. אנחנו רוצים להפריד את הדברים האלה מהר"י ולהעביר אותם למשרד הבריאות מכיוון שהשליטה הבלעדית של הר"י בנושאים האלה לא מאפשרת לרופאים להביע את דעתם. במיוחד המתמחים. גם הרופאים בבתי החולים מפחדים על הקידום שלהם, כיוון שזה מקצוע מאוד היררכי. ובכל זאת, מעל 1,000 רופאים חתמו על מכתב נגד הר"י ואנחנו עושים צעדים כדי לפעול בעניין ולנסות למנוע את השביתות הבאות ואת הכנסת הפוליטיקה לרפואה".
עד כמה הנושא הפוליטי מורגש בעבודת הרופאים בימים רגילים?
ד"ר קטן: "עד לפני כמה חודשים לא היה זכר לנושאים פוליטיים. עבדתי מעל 35 שנה בבתי חולים והקשר בין הרופאים היה תמיד סטרילי –עובדים ביחד ואף אחד לא מביע את דעתו הפוליטית והיא לא רלוונטית, וכמו שאנחנו לא מתייחסים לדעה הפוליטית של המטופל, אנחנו גם לא מתייחסים בינינו לדעות הפוליטיות של הרופאים. זה השתנה רק בחודשים האחרונים מאז המחאות, שהן הפגנות פראיות שלא מכבדות את הרופאים בכלל. רופא ששובת מונע מיולדת או מאדם עם התקף לב להגיע לבית חולים. מחאת רופאים זה דבר מאוד חמור ועוד לא היה כדבר הזה.
"יש המון מתח בבתי החולים עכשיו. יש גם מרפאות שתולות שלטים גדולים נגד הרפורמה ופציינט שאמור להיכנס למרפאה הזאת ולא בדיוק מתיישר עם העמדה הפוליטית הזו – מרגיש לא בנוח. היו לנו כמה וכמה פניות של אזרחים עם חזות מסורתית או דתית שפשוט ביטלו את התור, פחדו להיות מטופלים במרפאה הזאת, או לקבל טיפול מרופא שלובש חולצה עם אמירה נגד הרפורמה, מחשש שלא יטפלו בהם כראוי. ואני מבינה אותם. כאישה עם מטפחת, אנשים מסתכלים עליי אחרת עכשיו. כאילו כל העוול המדומיין הזה במדינה הוא בגללי. ולא רק בבית חולים, בכל המקומות".
ד"ר מרוז מסכים עם הדברים: "אישה שומרת מצוות שנזקקה לטיפול בבית חולים במרכז הארץ שאלה אותי אם כדאי לה להוריד את כיסוי הראש, כי היא פחדה שיתייחסו אליה בגללו בצורה פחות טובה. שמענו גם על אנשים חובשי כיפה שהגיעו לטיפול במרפאה והרופא התחיל לצעוק עליהם 'בגללכם הכל נהרס כאן'".
"גם מבחינת הצוותים הרפואיים", הוא מוסיף, "יש בלא מעט בתי חולים אווירה של הפחדה כלפי כל מי שלא רוצה להצטרף לצד ה'נאור', ובימי השיבוש שהיו, רופאים היו צריכים לתת הסברים למה הם עובדים במקום לצאת להשתתף ביום השיבוש באמצע העבודה".

אזרחים עם חזות דתית פחדו להיות מטופלים במרפאה שהציבו בכניסה אליה שלט נגד הרפורמה, או לקבל טיפול מרופא שלובש חולצה עם אמירה נגד הרפורמה וביטלו את התור מחשש שלא יטפלו בהם כראוי
כל הרופאים מתנגדים?
אצל כל מי שמאזין בפקקים הארוכים לתחנות הרדיו, או מדליק טלוויזיה בשעות הערב, מתקבל הרושם שמרבית הרופאים ואנשי מערכת הבריאות תומכים במחאה נגד הרפורמה. אבל האם אכן זה המצב?
ד"ר קטן וד"ר רובין מדגישים שהסקר שנשלח לרופאים על ידי הר"י, שעל נתוניו נציגיה התבססו אנשי הרפואה במחאותיהם, מוטה ואינו מייצג.
ד"ר קטן: "מאוד קשה לדעת מה המספרים האמיתיים. יש את הרוב הדומם, וחלק ניכר מהרופאים הם המתמחים שתלויים לחלוטין ברופאים שמעליהם ובהר"י. לטענת הר"י כ-3,000 רופאים חתמו בעד המחאה שלהם, שזה עשירית בלבד מהרופאים במדינה. וגם לגבי מי שחתם- מדובר במכתב שנשלח לרוב הרופאים, מכתב עמום ללא מילה אחת על הרפורמה ועל שביתה. הייתה כתובה שם שאלה בסגנון- 'האם אתה תומך במדינה דמוקרטית ובטיפול רפואי הולם?' – אז מי לא ישיב 'כן'? לכן, זה מידע שקרי! המספרים הללו ודאי לא יכולים לייצג את כל חברי ההסתדרות הרפואית, ויש גם הרבה רופאים שאינם חברי ההסתדרות הרפואית. הר"י לא מבטאים את דעת הרוב".
ד"ר רובין מצטרף לדברים: "הסקר שנעשה על ידי הר"י לא באמת מייצג התנגדות או תמיכה ברפורמה. השאלה בסקר שההסתדרות הוציאה הייתה מנוסחת באופן שמכניס מילים לפה ומשאיר אותך חסר ברירה לגבי מה להשיב. מה גם שלא נעשה מדגם מייצג, כיוון שברור שמי שישיב לסקר הזה הוא מהצד של מתנגדי הרפורמה. אני מאמין שקריטי לקבל החלטות לפי נתונים, ובמקרה הזה אין נתונים".
"אני לא יודע מה חלוקת העמדות – אבל זה לא משנה לעניין", ד"ר רובין מוסיף. "לצד הפוליטי אין משמעות וגם למספרים אין משמעות – אפילו אם כל הרופאים במדינה מתנגדים לרפורמה – בסוף יום העבודה הם יכולים להוריד את החלוק וללכת להפגין. מלחמה היא דבר שחייב לקרות, ואם יש מלחמה מתגייסים, ואם צריך להרוג הורגים – חוץ מרופאים. רופא בשדה הקרב – בזמן שהוא רופא הוא מטפל, הוא לא יורה. לכן הוא מוגן – רופאים שמים צלב, מגן דוד או סהר על הרכב, לא יורים על אמבולנס ולא יורים מאמבולנס. אם גמרת את התפקיד הרפואי שלך – אתה מפסיק לטפל, אתה מוריד את הווסט ונלחם. אבל אתה לא יורה על אזרחים ובטח לא יורה על הפצועים שלך כדי לקדם את האינטרס של המלחמה.
"הר"י צריכים לעשות חשבון נפש ולבחון האם הם ארגון עובדים, האם הם הרגולטור המרכזי בתחום קבלת החלטות הרות גורל ברפואה שהם מקבלים מתוקף המסורת המשפטית, או האם הם גוף פוליטי שרוצה לשמר את המבנה הפוליטי של המדינה. הם לא יצליחו לעשות הכל ביחד, זה יפרק את הארגון וחבל".
"יש ארגון רופאים שהוא ארגון עובדים שאמור להגן על העובדים וגם על המטופלים שלהם, לשפר את התנאים שלהם ושל בתי החולים, ולזה אני לא רואה שההסתדרות הרפואית פועלת במרץ", ד"ר קטן ממשיכה. "אני לא יודעת איך ישקמו את התדמית של הרופא אחר כך. כל האמון ברופא ירד עכשיו לרצפה, כי רואים רופאים שמתנהגים בצורה כל כך לא מוסרית וגם המחאות מתנהלות בצורה לא מכובדת, וההכנסה של הפוליטיקה לרפואה יוצרת חיץ בין המטופל למטפל", היא סוברת.
רופאים במטוסים
אחת מהתבהלות שמודגשות בערוצי התקשורת שוב ושוב, קשורה בירידת רופאים בכירים ומומחים בתחומם, ובכלל, מהארץ. סופר על קבוצות וואטסאפ בשם "רופאים ברילוקיישן" שנפתחה מייד לאחר סיום חקיקת חוק עילת הסבירות וחברים בה אלפי רופאים ורופאות שמבררים מהם התנאים לעבודה ברפואה במדינות השונות, לצד אינספור ראיונות וכותרות דוגמת 'עלייה במספרי הרופאים שבוחנים הגירה לחו"ל', 'זינוק במספר הרופאים שמבקשים רילוקיישן' ו-'אלפי רופאים שוקלים לרדת מהארץ'.
האם יש ממש באיומים הללו?
"אני שומע המון רופאים שאומרים שהם רוצים לעבור", משיב ד"ר רובין. "חלק גדול מהרופאים, במקרה או שלא, הם ממילייה מסוים, בשכבת אוכלוסייה מסוימת. אין שם נציגות גדולה לפריפריה. אלו אנשי העולם הגדול שמסתכלים על הקולגות שלהם יוצאים לכנסים, רואים איך נראית רפואה בעולם ואיך נראית איכות חיים בעולם ומחליטים שלא מתאים להם להישאר בישראל. אנשים עוזבים כל הזמן ובכל העולם אנשים מהגרים, לא הכל קשור במצב הפוליטי".
ד"ר קטן: "ראשית, באופן מעשי מדובר רק בעשרות. שנית, זה לא דבר חדש, בכל שנה יש רופאים שיוצאים מהארץ לפרק זמן מסוים ולא תמיד ידוע מראש – לצורך השתלמות, לצורך תת התמחות, לצורך שבתון ולפעמים גם לצורך תקופה קצרה של אגירת הכנסה גבוהה יותר מאשר בארץ. יש מיעוט שיורד מהארץ ואין מה לעשות עם זה, אם הקשר למדינה לא מספיק ברור. מי כמוני יודעת, אני עליתי לארץ לפני 50 שנה וב"ה לא יצאתי מהארץ אפילו יום אחד. זו ארץ מולדת ולא בקלות שוברים את הכלים. זו לא תכנית כבקשתך. הם מציגים אהבה התלויה בדבר".
ד"ר מרוז מצטרף לדברים: "מי שאוהב את המדינה לא עוזב. אני מניח שיהיו אנשים שיעזבו, ועזיבה זה דבר אפשרי – יש הרבה מאוד רופאים שעובדים בחו"ל, חלקם על בסיס קבוע. אבל, חשוב להבין שמדובר בתהליך ארוך שכולל מבחנים, ולא בכל מקום מכירים ברישיון הרפואה הישראלי, בטח שלא בהתמחות. גם אחרי שכבר מתחילים לעבוד בחו"ל – זה ייקח אותם עשר שנים אחורנית מבחינת תנאי העבודה, הרמה המקצועית ורמת ההשתכרות. כלומר, זה אפשרי אבל זה ממש לא פשוט.
"מעבר לכך שבלי ציניות – זאת זכות לחיות בארץ וגם לתרום למדינה בנושאים חשובים כמו רפואה, ביטחון והתיישבות", הוא מוסיף. "הנושא הזה מנוצל באופן ציני על ידי כל מיני משרדי יחסי ציבור שמובילים את המחאה וגם על ידי אנשים שחלקם נכנסו לאיזה שהוא ורטיגו שמונע מהם לראות את המציאות באופן נכון. הדוגמא הכי פשוטה לכך היא הרופאים, אלו שלובשים חולצות של 'בלי דמוקרטיה אין בריאות', ששוקלים מעבר לאמירויות ומסבירים שאמנם מדובר בדיקטטורה, אבל התנאים שם טובים".
אם האיומים יתממשו – יש סכנה למערכת הבריאות?
"ממש לא", ד"ר קטן משיבה נחרצות. "יש הרבה מאוד רופאים שישמחו למלא את התקנים האלה. יש הרבה רופאים ואין מספיק תקנים".

לא מפחדים
מדובר במקצוע היררכי, רופא יכול להתקדם בסולם הדרגות לשלל מחלקות, מרפאות ובתי חולים. אתם לא חוששים להתבטא כנגד הר"י ועמיתים שונים?
"אני אישית לא, אבל יש אנשים שכן. יש כאן רדיפה והרבה אנשים מפחדים להרים את הראש", משיב ד"ר מרוז.
ד"ר רובין: "אני מנתח במחלקת מפרקים. כלי העבודה המרכזי שלי הוא לא הסכין ולא המזרק ואפילו לא המרשם, הזעקה שלי עכשיו היא – תחמלו על המטופלים. אנשים שכואב להם יעדיפו לבוא לאדם שאכפת לו – ואכפת לי, ואני אמשיך להביא את האכפתיות שלי ולא אסתיר אותה. כשאתה מביא חמלה לרפואה וידע מקצועי- הפוליטיקה נהיית לא רלוונטית.
"קיבלתי מקולגות המון גערות אבל גם הם שתקו בפני הטיעון הבסיסי שאי אפשר לפגוע במטופלים שלפניך כדי להציל מטופלים עתידיים, גם אם 'המדינה בסכנה'. גם מתנגדי רפורמה קיצוניים שמגיעים אליי רק רוצים לקבל את הטיפול הטוב שמגיע להם. בחדר הרופא לא מעניינת אותם פוליטיקה".
אז מה עכשיו?
"אנחנו רוצים להמשיך לעבוד", ד"ר מרוז משיב. "מי שחשוב לו הנושא הפוליטי – שילך אחרי העבודה להפגין, להתראיין או ישתף ברשתות, אבל כולנו נמשיך לעבוד ולא שום דבר אחר. יש מספיק בעיות אמיתיות במערכת הבריאות גם בלי להכניס לשם את הפוליטיקה.
"אנחנו נמצאים בתקופה לא פשוטה ואני מקווה שאנשים יראו את המצב בצורה יותר נכונה ולא לפי הנדסת התודעה. החדשות הטובות הן שהרבה מהרופאים מבינים שאין קשר בין הרפורמה המשפטית למצב הבריאות וגם שאין הצדקה לפגוע בחולים בשום צורה ושאת הדעה הפוליטית אפשר להביע אחרי העבודה בהרבה מאוד דרכים".
חשוב להבין. מרבית הרופאים המוחים והשובתים חרדים באמת, מהפרספקטיבה שלהם, לגורל המדינה שהם אוהבים, ומדברים על המצב בחרדת קודש ובקול רועד. ההכללה של כל ציבור הרופאים על ידי ההסתדרות הרפואית אינה במקומה; יש מי שמחזיקים בעמדות אחרות, ויש מי שלא מסכימים להפקיר את המטופלים שלהם ולו לשעה אחת, בכל מחיר שלא יהיה. ובאיזה צד שלא תהיו, התחושה היא שגורמים רבים מביאים את הלך הדברים בנושא הזה מטעם ומאינטרסים שונים – אז הנה לכם, עוד זווית.
שלום,
אשמח לקבל את המהדורה הדיגיטלית של השבתון, באמצעות הדואר האלקטרוני.
תודה,
דן