הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')חג הסוכות נפתח השנה בחפיפה עם יום השבת, ולשתי המצוות הללו קווי דמיון רבי משמעות. האדם אמור להיכנס לשבת מתוך הרגשה שכל מלאכתו עשויה, ובדומה לכך נכנס אדם לסוכה בחג האסיף אחרי שסיים את העונה החקלאית וכל מלאכתו עשויה. שתי המצוות מהוות מחסה לאיש ישראל המתמלא ביטחון וטוען את מצברי האמונה: הסוכה מסמלת עבורו את השגחת ה', שבארבעים שנות הנדודים במדבר הגן על עמו בענני כבוד, והשבת אספה אל חיקה את היהודי הדווי בגלות, הרדוף קשיי פרנסה ואפוף חברה נכרית עוינת. היא העניקה לו יממה ארוכה בחיק המשפחה, עטוף בקהילה, ונהנה מביקור המלכה וליווי מלאכי השרת. אלמלא השבתות והמועדים, מסביר ריה"ל, עם ישראל היה שרוי בדיכאון מתמיד, ללא התכנסות וקריאה בתורה, וללא בגד נקי וארוחה טובה (הכוזרי ג, י).
אף בהלכה אנו מוצאים קווי השקה ברורים בין השבת של הדף היומי והחג הנוכחי, כאשר הלכות מחיצות וצורת הפתח בענייני עירובין מושוות ומתכתבות עם פתח הסוכה ודפנותיה. מסכתות עירובין וסוכה פותחות שתיהן בדמיון של קורת המבוי והסוכה, ששתיהן צריכות להיות בגובה מקסימלי של 20 אמה. גובה המבוי נלמד גם מגובהו של היכל המקדש (עירובין ב, א), ובדומה לכך גם הגובה המינימאלי של הסוכה נלמד מהמקדש, שבו גובה הכפורת היה עשרה טפחים (סוכה ה, א). קדושת המקדש מקרינה על קדושת השבת כמו גם על הקדושה שבסוכה. קדושת השבת גובהה כקדושת ההיכל, אך כוחה של הסוכה שהיא מעלה את הארציות אל הכפורת מעל עשרה טפחים.
איזה ממד של קדושה גדול יותר – קדושת המקום שמשתקפת בסוכה או קדושת הזמן שבאה לידי ביטוי בשבת? בשאלה זו נחלקו, כך מסופר, שנים ממורי החסידות, הרבי מוורקא והרבי מקוצק, כשישבו יחדיו בסוכה בשבת סוכות. אמר הרבי מוורקא: "כמה גדולה היא מצוות סוכה שהאדם כולו נכנס לתוכה, אפילו עם הבוץ שעל המגפיים, וקדושתה אופפת אותו מכל עבר". נענה הרבי מקוצק ואמר: "קדושת שבת גדולה יותר, שכן מקדושת הסוכה עושים צעד אחד החוצה ויוצאים ממנה, אך מקדושת השבת אי אפשר לצאת. לכל מקום שילך האדם השבת תלך אתו". הרבי מקוצק, שהתמקד בבני עליה, בלימוד תורה מתוך הדחק ובחיפוש האמת המופשטת, העדיף את הקדושה הרוחנית העליונה של השבת, ואילו הרבי מוורקא, שבני עדתו היו מפשוטי העם, שהרבו בשתיית יי"ש ובריקודים מבכר את הסוכה, דווקא משום ארציותה, המביאה לשיא את העבודה בגשמיות מתוך שמחה. בחג הסוכות, חג החיבור, מחברים ומאחדים בין בעל התורה לבעל הבוץ, בין שיטת וורקא לשיטת קוצק, בסוכות שחל בשבת מחברים בין שמחת הרוח, המופשטת לשמחת הגוף הפשוטה.
הכול תוהים איך אפשר לשמוח בסוכות תשפ"א, שבו במקום שישראל יוצאין ולולב בידיהם והכל יודעין שישראל ניצחו בדין, ישראל בצער ומצפים לרחמים. במקום להיפתח לטבע ולצאת לטיולים, בין ארבע דפנות אנחנו כלואים. במקום ביקורי משפחות וחברים מכל עבר, אנחנו בבדידות ובסגר. ברצוני להציע שני פירושים למצוות החג "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּ֑ךָ", ובהתאם לכך שני כיווני פתרון: לפי הפירוש המקובל המצווה היא לשמוח בזמן החג, ולפי הפירוש החלופי שאני מציע הכוונה היא לשמוח בחג עצמו, בעצם זה שיש לנו חג. עיצומו של חג, רעיונותיו ותכניו, ההכרה בהשגחת ה', הפורש סוכת שלום עלינו, המעניק לנו מחסה ומכניס ממד של קדושה לחיינו, היא כשלעצמה סיבה לשמחה. אל נשכח כי ברוב הדורות השתדלו יהודים לדור בסוכה דירת קבע, ולא חיפשו מטמונים בטבע. אפשר לחבר השנה את מנהג וורקא, להעלות ניצוצות קדושה באכילה ושתיה ולהודות על מה שיש, עם מנהג קוצק השמחים בתורה הרוחנית ובקדושה המופשטת.
סוכות ושבת כוללות את כל הוויית האדם, ולכן שתיהן זכו לכינוי "שלום": סוכת שלום ושבת שלום..
(סוכות תשפ"א)
