מהמְתנה למתנה

"בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת." (ויקרא כ"ג, מ"ב)

מאפייניו של חג הסוכות ומיקומו במעגל השנה (סיום הימים הנוראים, תחילת הסתיו), מהדהדים עבורי מַעֲבָר בשער העיר או לחילופין, שהִיה בטרמינל וחוויית ביקורת דרכונים.

חודש אלול ועשרת ימי תשובה מחוללים בנו מסע. ואולם, אם חשבנו שמסע זה תם ולאחריו נשוב כהרף עין הביתה או נִמצֵא ללא עיכוב בפתחה של ארץ חדשה, הרי שטעות בידינו ולפנינו שלב של מעבר.

בימי קדם, כללה חומת העיר מתחם ומבואה, ששימשו מקום כינוס לעם, מושב לשופטים ולנכבדים. קומפלקס זה, כונה "שער העיר" ובו נוהלו משפט, מסחר ומנהל עירוני: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ…" (דברים ט"ז י"ח). בשער התנבאו גם נביאים ואף התרחשה בו ענישה פומבית: "וְהוֹצֵאתָ אֶת-הָאִישׁ הַהוּא אוֹ אֶת-הָאִשָּׁה הַהִוא אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת-הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה, אֶל-שְׁעָרֶיךָ… וּסְקַלְתָּם בָּאֲבָנִים… " (דברים י"ז, ה').

במעבר בשער העיר/בטרמינל שזור, לא אחת, מתח של אי ידיעה. בזירה אקס-טריטוריאלית זו, איננו בעלי הבית ומסמכינו נבדקים בקפידה. יש וללב מתגנב ספק, שמא שכחנו משהו, שגינו ונעוכב בפתח, אנחנו או מי מבני ביתנו, וייבצר מעמנו להגיע אל מחוז חפצינו. והנה, דווקא ברגעים אלה של קצוות עצבים חשופים, אנו מצווים לשמוח: " וּשְׂמַחְתֶּם, לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם, שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג, מ) ומודרכים להפוך את ההמְתנה למתנה.

הסרט טרמינל (2004), שנוצר בהשראת סיפורו של פליט אירני בשם מהראן קארימי נאסרי, מספר על אדם שנלכד למשך חודשים ארוכים, בשדה התעופה בניו יורק, כאשר כניסתו לארצות הברית נדחית ובד בבד הוא אינו יכול לחזור לארצו, בשל מהפכה צבאית שהתפתחה שם. אדם זה מתחיל ללמוד את השפה האנגלית, מתיידד עם עובדי שדה התעופה, מקבל שם עבודה זמנית, מתאהב ופועל ללא הרף להקלה על שגרת יומם של האנשים סביבו.

בדומה, ולהבדיל מהנ"ל, ביושבנו שבעת ימים בטרמינל – בפתח רשות הרבים, אנו נדרשים לבחון ולהעריך את הדרכון – את הדרך שנעשתה, למצות את עושרו של ההווה ומערכות היחסים הכלולות בו ולזקק את משמעותו של היעד אליו אנו חותרים.

כעת אנו מבינים: התיידדות עם הסוכה והפיכתה לבית ארעי, היא זו שתאפשר את השלמת המסע שהחל אי אז, באלול.(סוכות תשפ"א)