חברים לכל החיים: סיפור החברות של יואב הרשושנים ז"ל

יואב, הנער הערכי מאלקנה וליאור, העולה החדש מאתיופיה יצרו קשר חברות אמיץ בגיל 13, קשר שהמשיך להתחזק גם לאחר שיואב נהרג בתקרית בלבנון. סיפור על חברות ארץ-ישראלית

דצמבר 1984. ליאור סלומון, נער בן 13 מגיע לבדו מאתיופיה לארץ, במסגרת מבצע משה. רק בהמשך אמו ואחותו יעלו גם הן, כשכל אחד נשלח להמשך קליטה במקום אחר בארץ. לבסוף, את שנת הלימודים הבאה הוא יתחיל בקריית נוער בירושלים, שם המתח שבמפגש בין הצברים ובין 22 העולים החדשים מאתיופיה, שהספיקו לקלוט רק עברית קלושה מחודשי ספורים באולפן, גואה. בין ויכוחים ותגרות, ההנהלה החליטה לערוך חלוקה שווה בחדרים – שני נערים ותיקים ושניים חדשים, בתקווה שיתגבשו, מה שלא מאוד עזר.

נער כריזמטי אחד, יואב הרשושנים, אסף את ילדי הפנימייה באמפי הישיבה ונתן להם שיחת מוטיבציה – מדוע צריך לקלוט את העולים כחברים. כשהוא הבחין בליאור, הנער עם הראסטות, הוא שם עליו עין. "אתה נמצא לידי", הוא אמר לו. מאז יואב וליאור הפכו לחברים בלב ובנפש, וסללו את הדרך לחיבור של שאר העולים.

"יום אחד אמא של יואב הגיעה לבקר את הבן שלה, עם חבילת ממתקים. יואב לקח אותי אליה וסיפר לה שאני חבר שלו. בסופו של המפגש אמו הותירה את הממתקים כשהיא חולקת אותם ביני לבין יואב", ליאור נזכר. "זה שהוא הכיר ביני לבין ההורים שלו ולקח אותי אליו הביתה – זה היה משהו הזוי בעיניי הנערים בקרית נוער, זה שבר את המחסומים בינינו לבין הצברים".

"זה שהוא הכיר ביני לבין ההורים שלו ולקח אותי אליו הביתה – זה היה משהו הזוי בעיניי הנערים בקרית נוער, זה שבר את המחסומים בינינו לבין הצברים"

גם אמו של יואב, נורית הרשושנים, זוכרת את רגע המפגש: "כשהגעתי לאסיפת הורים, יואב הגיע לחנייה כשהוא מוביל איתו את ליאור ואמר לי – 'אמא, זה ליאור. מעכשיו בשבתות ליאור אצלנו, ואת מכינה חבילה לי וחבילה לליאור', וכך היה. ליאור היה בן בית אצלנו", היא מתארת.

מכאן הלך והתחזק קשר החברות בין השניים. ליאור הגיע לשבתות בביתו של יואב שבאלקנה. באחת משבתות הארגון שידל יואב את ליאור להרצות בפני חבריא ב' על העלייה מאתיופיה. "שמעתי שהם מתווכחים, ויואב ניסה לשכנע את ליאור העולה החדש בכיתה ח' לדבר בפני חבריא ב' ולהסביר להם על האתיופים ועל איך הם באו לארץ, וליאור אומר לו, כמעט בוכה – 'יואב, אני מתבייש, אני בקושי יודע את השפה, יצחקו ממני', ויואב צועק עליו – 'אתה מתבייש במה שאתה? אתה צריך להיות גאה במה שאתה. אתה עברת שואה והם לא מבינים שום דבר, הם צריכים ללמוד לקלוט אתכם ולהכיר אתכם'. ובאמת בסופו של דבר ליאור דיבר. הוא נקלט באלקנה, הוא פשוט הפך להיות חלק מאיתנו", מספרת נורית. "הוא לא היה מוכן לוותר לי", מוסיף ליאור.

אמא של יואב וליאור

לא במקרה יואב הגיע לקריית נוער. "במעבר לחטיבת הביניים יואב החליט שהוא רוצה לעזוב את אלקנה כי הוא רוצה ללמוד עם כל עם ישראל, והוא בחר בקריית נוער, כי שם הוא למד עם מה שנקרא בעבר 'האינטגרציה'. הוא רצה לצאת מהבועה", מספר שילה הרשושנים, אביו של יואב.

מקרית הנוער יואב המשיך לכיתה ט' בבית-ספר טכנולוגי "אמי"ת", ולאחר מכן לפנימייה-הצבאית התורנית "אור-עציון", כיוון שראה את עתידו בצבא, והאמין בכל לבו שיש לתת הכול לעם ישראל ולמדינה.

בסוף אוקטובר 90' התגייס יואב לצה"ל. כבוגר הפנימייה הצבאית ניתנה לו זכות לבחור ביחידה בה ירצה לשרת. בשל נתוניו הגבוהים זומן לקורס טיס, אך החליט לוותר עליו והתגייס לצנחנים, או יותר נכון, כפי ששילה מספר: "יואב היה צריך לצאת לקורס טיס אבל מפקד חטיבת הצנחנים שעמד בלשכת הגיוס אסף כל מיני בוגרי פנימיות צבאיות שהוא ראה בהם את העתודה של הקצינים שהוא רוצה לראות בחטיבה שלו והוא פשוט הוריד חלק מהם מהאוטובוס של חיל האוויר והעביר אותם לזה של חטיבת הצנחנים, וכך גם היה עם יואב".

הוא שובץ לטירונות במסגרת גדודי חטיבה 35, אך למרות התנגדות המפקד הצליח לעבור לפלחה"ן (פלוגת הנדסה) בה שאף לשרת. במסגרת מסלול האימונים של יחידתו עבר קורס חובשים קרביים וקורס מ"כים. לאחר שירות מבצעי בלבנון סיים קורס קצינים.

מגיל 13, ולכל אורך הדרך, ליאור ויואב שמרו על קשר חברי עמוק. כשיואב סיים קורס קצינים הוא הופנה להדריך בקורס סמלים בבית ספר לחי"ר בירוחם. כשהמתין מחוץ לחדרו של הרס"ר כדי להשתבץ, יצא מהמשרד ליאור, ששירת במקום כחייל בשלישות. השניים הופתעו, צעקו והתחבקו, והסבירו לכל הנוכחים שהם אחים.

נורית: "קצינה שפגשתי שאלה אותי אם אני אמא של יואב וליאור. הופתעתי, והיא סיפרה שהיא שירתה שם, בירוחם, כשנשמעו צעקות אימים וכולם רצו וחשבו שקרה משהו, והיא ראתה את שני הגבוהים האלה, האחד מוקה והאחד וניל, קופצים כמו משוגעים. שניהם הסבירו לה – 'זה אחי'. היא לא הבינה, אז יואב שאל את ליאור – 'איך אתה קורא לנורית?', וליאור השיב – 'אמא, ואיך אתה קורא לנורית?', אז יואב ענה – 'אמא'. זו הייתה אחת התקופות המאושרות שלהם, הם התראו כמעט כל יום. היה ביניהם ממש קשר של אהבה ורעות, משהו מיוחד".

בינתיים ליאור סיים את השירות הצבאי כתלמיד ישיבת הסדר קרית ארבע וחזר לישיבה, וכחודש וחצי לאחר מכן התחתן. החתונה נקבעה ל-2.9.93, ומשפחת הרשושנים הנרגשת הגיעה לחתונה, כולם חוץ מיואב, שלא הצליח להגיע בגלל שהיה בדרום הר חברון. "חיכינו, היה גשם, ויואב לא הגיע", נזכרת נורית. "בינתיים התחילו להגיש את האוכל כי החתן מחכה לאח שלו שיבוא, הוא לא מוכן לגשת לחופה בלעדיו. בסוף הרב ביקש מאיתנו שנשכנע אותו להתחיל בלי יואב".

"בחתונה של ליאור חיכינו ליואב, והתחילו להגיש את האוכל כי החתן מחכה לאח שלו שיבוא, לא מוכן לגשת לחופה בלעדיו. בסוף הרב ביקש מאיתנו שנשכנע אותו להתחיל בלי יואב"

 

בדיוק באמצע הנסיעה

יואב המשיך להתקדם בצבא, ביולי 93' חזר כקצין לפלחה"ן 35 כמפקד צוות, ובנובמבר 93' קיבל את דרגת הסגן. את תפקידו כמפקד צוות סיים בינואר 94', כשהוא אמור להתמנות כקמב"ץ היחידה ולצאת לקורס מפקדי פלוגות (מ"פים), ועלה ללבנון לריאיון עם המח"ט כדי שיוכל לצאת לקורס. לאחר השיחה עם המח"ט (מפקד החטיבה), במקום לצאת לחופשת 'רגילה' בת כמה ימים, חזר ללבנון כדי להיפרד מחייליו במוצב ריחן, שבאותה עת התכוננו לצאת לפעילות נגד החיזבאללה. יואב התנדב לצאת למשימה מבצעית במקום חבר שחש ברע, על אף שלא נדרש לכך. הוא יצא למשימה, ממנה לא שב חי.

הידיעה על התקרית שבה יואב נהרג, תפסה את ליאור בנסיעה. "יום אחד נסעתי ברכב, וברדיו דובר על התקרית שהייתה בלבנון אבל לא פרסמו את השמות של החיילים. לפתע קריין החדשות אמר – 'כעת פורסמו שמות הנופלים', ואז אני שומע את השם 'יואב הרשושנים'", הוא נזכר.

אבל, הקשר הקרוב בין יואב לליאור לא נגמר, גם 26 שנים אחרי.

אני מתפלאת, איך, כל כך הרבה שנים אחרי, אתה כואב את לכתו של חבר שלך בכזאת עוצמה?

"הקשר אפילו התחזק", ליאור משיב. "עד היום איני מסוגל להביט בתמונה של יואב. לפעמים כשמאבדים משפחה מהמעגל הקרוב אפשר להתפרק ולהוציא את זה, אבל מישהו מהמעגל שמסביב – זה לא קל, ואיבדתי אנשים בחיי. הכאב הזה קיים, גם כל כך הרבה שנים אחרי. זה חוסר אונים".

"הרבה פעמים כשליאור מגיע ואנחנו נפגשים הוא מחבק אותי ובוכה, עד היום", נורית מסבירה.

ליאור: "יש אובדן שהוא קשה במיוחד. אני ממעט ללכת להורים שלו לפעמים, כי יש לי רגשי אשם. אני ב"ה נשוי עם ילדים ואני ממשיך את החיים. האם עצם זה שאני הולך למשפחה של יואב עם הילדים שלי – זה מעודד אותם או שאני גורם להם לכאב? למה לי יש ילדים? מה היה עכשיו ליואב לו היה חי? מצד שני, אי אפשר לוותר עליהם", הוא אומר.

"האם זה שאני הולך למשפחה של יואב עם הילדים שלי – זה מעודד אותם או שאני גורם להם לכאב? למה לי יש ילדים? מה היה עכשיו ליואב לו היה חי?"

ליאור שמר על קשר קרוב מאוד לנורית ושילה, הוריו של יואב, כהורים ממש. "עד היום בשביל הילדים של ליאור אנחנו סבא וסבתא", מתארת נורית.

לבנו השני קרא ליאור על שמו של חברו הטוב– ניר יואב.

נורית: "מניר יואב אנחנו פשוט מתמוגגים. יואב היה ילד מאוד אינדיבידואליסט – כשהוא קיבל החלטה – ייקוב הדין את ההר. הוא עשה כל מיני מניפולציות כדי לעקוף את כל המכשולים ולהגיע למטרה שלו. וניר יואב הוא בדיוק כמוהו מגיל קטן, בכל פעם שההורים שלו התלוננו אמרתי להם – 'מה אתם רוצים? זה יואב, ככה זה בגנים'".

"בכל קיץ אנחנו עושים קייטנת סבא וסבתא לנכדים שלנו וגם אחינעם, הבת של ליאור, הגיעה. הייתי איתה בבריכה והיא אומרת לי – 'סבתא, אני מתביישת, אני אחרת', אמרתי לה – 'מה זאת אומרת? את הכי יפה ומוכשרת כאן. את מתביישת במה שאת'? ואז היא ענתה – 'סבתא, זה בדיוק מה שאבא אומר לנו שזה מה שיואב אמר לו כל הזמן, וככה אבא מחנך אותנו – להיות גאים בעצמנו'", נזכרת בהתרגשות נורית.

שזור בערכים

יואב הי"ד היה אדם בעל ערכים. אחרי שנהרג הוריו הנציחו אותו בדרכים רבות, ביניהן יום טבע ומירוץ ניווט שנתי, אליו מגיעים אלפים רבים בכל שנה, שיתקיים ביום שישי הזה בפארק נאות קדומים – מרוץ ניווט לפי ניקוד בדרגות קושי שונות, צעידה מודרכת במסלול בנושא שליחות, מיצג "לוחם ערכים ואמונה", ובמת שיח עם אישי ציבור וקציני צה"ל. האירוע שזור בערכים הרבים שהובילו את יואב, כפי שאומרת אמו: "לא יכול להיות שכדור אחד שקיפד את חייו קיפד את כל מה שהוא חי בשבילו. אנחנו לקחנו את המשימה להמשיך את מה שהוא היה".

מדובר באירוע הניווט מהגדולים בישראל. היום מתקיימים אין סוף מירוצים, אבל איך חשבתם על זה לפני 25 שנים?

שילה: "התעניינו עם חברים, משפחה ופקודים איך להנציח את יואב והם ציינו בצורה מיוחדת את הניווט, יואב היה אלוף בניווט. החיילים מספרים שכל מי שרץ בניווט תמיד היה מצטרף ליואב – כי איתו גם היו מסיימים ראשונים וגם מסיימים על בטוח".

על האירוע הגדול מנצחים הוריו של יואב במסירות רבה. ליאור שותף יחד איתם להפקה וביחד הם הופכים את סיפורו של יואב שמלא בערכים כמו ערבות הדדית, קבלת האחר, אהבת הארץ והטבע לנחלת הכלל.

"אין אף מירוץ שדומה למירוץ הזה. אלמלא המסירות של ההורים של יואב זה בלתי אפשרי להרים דבר כזה. גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה לוגיסטית – זה דבר אדיר", מתאר ליאור, היום בן 49, שמתגעגע לחבר-אח שנותר בן 21.