עובדות אדמה – הנערות שעובדות בחקלאות

בזמן שהילדים שלכם מצלמים סרטונים לאפליקציית הטיקטוק – יש נערות שבשנות התיכון או אחרי השירות בוחרות להתעורר מוקדם ולעבוד בעבודה חקלאית – מבלי לוותר על לימודי הבגרות או המדרשה. ולא תאמינו, הפלאפון נשאר בחדר עד הערב

החברה והאנושות עברו כל כך הרבה שינויים בשני העשורים האחרונים. אם אנחנו עוד ירדנו למטה לשחק בשכונה, משחקי קופסה היו המתנה המושלמת ואין פעילות ספורטיבית שלא לקחנו בה חלק, הרי שרבים מבני הנוער של היום מעדיפים את המתנות שלהם כמה שיותר קשורות לטכנולוגיה ואת שעות אחה"צ שאחרי הלימודים הם יעדיפו לבלות מול המסכים בבית וגם אם כבר יצאו מהבית לפעילות 'ספורטיבית' שכוללת טיול בקניון – גם שם העיניים שלהם יהיו בתוך המסך.

אבל יש כאלו שבוחרים אחרת. או יותר נכון, בוחרות אחרת.

ברמת הגולן הוקמה לפני ארבע שנים אולפנת "רגבים" מבית עמותת רוח הגולן, מתוך מטרה שהבנות יעסקו בעשיה ערכית וקרבה לאדמה ובמשימה לאומית של עבודה עברית.

"עבדתי בחינוך הרבה שנים וראיתי הרבה בנות שנכבה להן האור ומחפשות שליחות כדי 'לתדלק'", אומרת לאה קליין, מנהלת אולפנת רגבים. "הן מחפשות להוציא לפועל כוחות גדולים, יש להן כוחות של אדם מבוגר ומחויבות, מה שלא דורשים במסגרת שהיא רק תעודת בגרות. לכן התחברתי לפלטפורמה קיימת של רגבים בנים ויצרנו אופציה מיוחדת לבנות בעזרת עמותת רוח הגולן".

אביגיל נדב היא אחת מבין אותן בנות שחיפשו משמעות לשנות התיכון שלה. כשהייתה בכיתה ט' שמעה כי עתידה להיפתח אולפנת רגבים וידעה – שם היא רוצה להעביר את שנות התיכון שנותרו לה.

אביגיל: "בכיתה ט' למדתי בקצרין באולפנה רגילה, עם שעות לימודים רגילות והרגשתי שאני כל כך מבוזבזת ולא עושה כלום, ישבתי שעות וחיפשתי איך להעסיק את עצמי, חיפשתי לעשות משהו משמעותי בשנים הללו ולא היה לי איך לעשות את זה שם, הייתי בחוסר מנוחה. באחד הימים שמעתי על אולפנה חדשה שתשלב עבודה חקלאית עם לימודים וזה עניין אותי. ההורים בהתחלה חששו כי הם חשבו שזה סדר יום תובעני, שאזניח את לימודיי וזה יבוא על חשבון הבגרויות אבל כשהתחלתי, הם ראו כמה זה עושה לי טוב ואני מצליחה לשלב בין העבודה החקלאית ביום ללימודי הבגרויות בערב".

בכפור ובשרב

אביגיל לא לבד, כמוה יש עוד עשרות בנות בגילאי העשרה מכל רחבי הארץ שבוחרות להשקיע את שנות התיכון במשימה לאומית ערכית לצד תעודת הבגרות.

לאה: "הבנות מחליטות שהן רוצות לעשות משהו ערכי מעבר לתעודת בגרות וזה לא פשוט כי זה להחליט לעבוד מאד קשה בתיכון כל יום עד מאוחר, ולקום מוקדם לעבודה בחקלאות. זה מאד מחייב, החקלאי מחכה ואין אופציה שאת לא באה. זה לבחור במשהו תובעני, מתוך מניעים ערכיים. בשנה הראשונה לפעילותה של האולפנה היה חשש מצד ההורים, הגיעו בנות שחשבו שזה כמו קייטנה ולא לומדים, אבל היום ההורים רואים שהבנות מלאות סיפוק מהעבודה הקשה והם שמחים מבחירתן. העבודה בחקלאות בבוקר לא מגיעה במקום הלימודים שהבנות נדרשות אליהם בגילן, כולן ניגשות לבגרות מלאה, כך שהן לא ויתרו על משהו אלא בחרו לעבוד קשה, הוסיפו מעבר".

סדר היום של בנות אולפנת רגבים עמוס מאד מבוקר עד ליל. הן קמות מוקדם ויוצאות לעבודה חקלאית, חוזרת לשטח האולפנה בשעות הצהריים, לומדות מספר שעות נמוך – רק את לימודי הבגרויות ובערב יש להן מדרשה ללימודי קודש.

לאה: "מי שלומדת באולפנה נדרשת לכוח מנטאלי רב, כדי לא לוותר לעצמה ולקום מוקדם בבוקר. לפעמים יוצאים לעבוד ב-0 מעלות ולפעמים בשרב, ולעיתים ביום שלאחר מכן יש מבחן. זה יותר מנטאלי מפיזי".

"זה קשה, אין ספק", אומרת אביגיל. "יש בקרים שלא מתחשק לקום מהמיטה, ויש ימים שממש חם או קר בהם, אבל הקושי זה מה שעושה את התחושה המיוחדת, שאנחנו בכל מצב בחוץ ובשטח כי צריך אותנו ואין כזה דבר להגיד 'לא מתאים לי' ולהתקפל כי יש חקלאי שמחכה ויש כרם שצריך לזמור. זה נותן יותר משמעות ומעצים את תחושת השליחות. זה להיות מחובר למה שקורה. למדתי שגם אם חם בחוץ אני לא בורחת למזגן… בחיים אנחנו מאד מנותקים מהכל, קר לנו אז אנחנו מתחממים, ואנחנו לא חווים שום דבר".

לצאת מאזור הנוחות

לפני כ-8 שנים נפתחה תכנית "נטעים" – תכנית חקלאית חינוכית לבוגרי השירות הצבאי והשירות הלאומי של מדרשת מיצר שמתקיימת במסגרת של עבודה מועדפת. עד כה הפרויקט שילב עבודת כפיים בחקלאות של צעירים ישראלים, בנים ובנות, דתיים ושאינם, במטעים שונים בגולן. הפרויקט אורך כ-7 חודשים – בזמן הקטיף החל מסוף אפריל ועד סוף נובמבר. אבל השנה יש חידוש, החל מהמחזור הקרוב שייצא לדרך בעוד כחודשיים ונמצא בעיצומו של תהליך הגיוס, ייפתח לצד הפרויקט הכללי גם פרויקט ייעודי לבנות דתיות בלבד.
נטע דביר, מנהלת תכנית נטעים, מסבירה איך הפרויקט לבנות דתיות בלבד נולד: "אוריאל מנהל המטע של קשת אמר לי שהוא ישמח אם פרויקט נטעים יהיה אצלם במושב. נפגשנו עם אוריאל ומנהלת הקהילה והחינוך של המושב, חשבנו מה יהיה נכון ומה הצורך של המושב וההבנה הייתה שנכון ללכת עם ה-DNA  של המושב ולהקים עבורם קבוצה דתית.

"הגולן כל כך קטן וכל כך מגוון ויש הפרדה בין האוכלוסייה הדתית לכללית, בין הקיבוצים למושבים, בין המדרשה הזו לאחרת, והרגשתי שברגע שמדרשת מיצר רוצה שנעשה דבר כזה יחד, אנחנו פותחים את השערים אחד לשני ויוצרים משהו ביחד ולא רצים על קו אחר, וזה מה שעומד מאחורי הדבר הזה – לעשות משהו יחד מבלי שאף אחד משנה את המהות שלו, אלא רק עושים את ההתאמות המתאימות. החברה' הדתיים שמתעניינים בתוכנית רוצים דווקא קבוצה מעורבת ומצטרפים לקבוצות שהיו עד היום. בפרויקט החדש שנפתח לבנות דתיות בלבד אנחנו עונים על צורך חדש – קבוצה של בנות שמסיימות שירות לאומי והולכות למדרשה שכעת ניצור להן משהו אחר שמשלב עבודת כפיים, עבודה חקלאית ולימוד והמון מעורבות בחיים הקהילתיים", היא מתארת.

רוני מאמו בת ה-21, בחורה דתיה מצפת, סיימה שנתיים של שירות לאומי, וחיפשה לעשות משהו משמעותי. "היה לי קשה אחרי שנתיים של שירות לאומי משמעותי, לעבוד בעבודה שפחות ממלאת", היא חושפת.

במאי 2019, מיד לאחר חג הפסח, הצטרפה רוני לתוכנית נטעים ונשארה שם עד סוף תקופת הקטיף בתחילת דצמבר. היא מתארת ששבעת חודשים הללו שילבו בין עבודה חקלאית ממלאת לחיי חברה וקהילה תוססים עם שיעורים במגוון תחומים: "אנחנו קבוצה של 20 חברה' שגרים ביחד. נטעים זו תכנית של עבודה חקלאית בבוקר ואחר הצהריים יש שיעורים מרתקים בנושאים של ארץ ישראל, יהדות, תנ"ך, יחסי ארץ ישראל ועמים שכנים, חקלאות מגדר ונושאים כאלה והיו גם סדנאות להעצמה אישית ודברים פרקטיים לשימוש בחיים".

מדוע בחרת דוקא בחקלאות – בעבודת כפיים?

"רציתי לצאת מאזור הנוחות שלי, חיפשתי עבודה שארגיש בה סיפוק", היא משיבה. "לא באתי ממשפחה חקלאית אבל תמיד קרצה לי עבודת האדמה – לקום מוקדם ולעבוד בחום או בקור, עבודת כפיים. אמרתי לעצמי שחוץ מאשר בתקופה הזו לא ייצא לי לעבוד בזה מן הסתם. כשהגעתי לנטעים הדבר שהכי חששתי ממנו זו העבודה החקלאית כי אמרו לי שזו עבודה קשה, סיזיפית ומונוטונית, אבל כשהתחלתי גיליתי שחלק מהפרויקט זה להיות מעורב בקהילה מבחינת הקיבוץ בו אתה נמצא, וזה בדיוק מה שחיפשתי אחרי השירות – שארגיש בעשיה".

"היה לי קשה אחרי שירות לאומי משמעותי, לעבוד בעבודה שפחות ממלאת. רציתי לצאת מאזור הנוחות, חיפשתי עבודה שארגיש בה סיפוק, ועבודת האדמה קרצה לי- לקום מוקדם ולעבוד בחום או בקור"

עם מוסר עבודה

העבודה בחקלאות, כך מסתבר, תורמת לבנות הרבה מעבר לידיעה כיצד לעבד את האדמה, היא תורמת להן כלים משמעותיים לחיים ולעתיד.

לאה: "הבנות קונות ערך לעמל ועשייה ערכית לכל מקום אליו הן ילכו לאחר מכן. הן מחפשות גם בחופש איפה לתת את הכוחות כי הן מתרגלות שלא לשבת רגל על רגל, הן יובילו איפה שאפשר".

אביגיל מסכימה עם הדברים: "אני מרגישה שקיבלתי מוסר עבודה וזה משהו שלנוער לא תמיד יש אותו… כשבאים לעבודה – עובדים כמו שצריך. הנכונות לעבוד ולהתאמץ זה משהו שקיבלתי ברגבים, קיבלתי הכנה לחיים".

"קיבלתי הסתכלות שונה לחלוטין משל רוב האנשים שאני מכירה על מה זה זמן ובזבוז זמן, איזה דברים עושים לי טוב ואיך אני רוצה לחיות את החיים שלי", מתייחסת רוני לנושא. "אני מסתכלת על החיים בצורה אחרת לגמרי, אני כרגע בתקופה בה החברים מסביבי רוצים לטוס לחו"ל כדי להרוויח כסף ואני רחוקה מזה, אני רוצה לא רק לחיות אלא להפיק את המרב מכל יום שיש לי, לחשוב איך אני מרחיבה עומקים".

"יש בקרים שלא מתחשק לקום, ויש ימים שממש חם או קר בהם, אבל הקושי עושה את התחושה המיוחדת, שאנחנו בכל מצב בחוץ ובשטח כי צריך אותנו, יש חקלאי שמחכה ויש כרם שצריך לזמור"

 

הפלאפון נשאר בחדר

ואם נחזור לתחילת הכתבה, בעידן של ימינו – עידן המסכים והאינסטגרם, מדהים למצוא בנות שבוחרות להתנתק מהאפליקציות ולהקדיש את כל כולן לעבודה העברית, להפרחת המדינה.

אביגיל: "מבחינתי החזרה לאדמה זה סוג של מרפא, לגעת באדמה. זה מחזיר אותי לשורשים, נותן שקט, פשטות, רוגע ונחת שקשה לקבל בחיי היום-יום עם כל המסכים והקניונים".

"העשייה בטבע מייצרת משהו טבעי שהוא רחוק מהמסכים וזו מתנה לחיים בעיניי", אומרת לאה על דבריה של אביגיל ומרחיבה: "אם תבואי כשהן חוזרות מהעבודה את תרגישי כמו בקיבוץ של שנות ה-50. יש בזה משהו טבעי ופשוט, החיבור לאדמה פותח את הלב ומייצר חיבור טבעי לעצמי ולחברות שלי בלי המסכים, וזה מדהים. הן לא יוצאות לעבודה עם פלאפון, הן חצי יום עם עצמן, עם הרוח והשמיים והמשימה שלשמה הן שם".

גם בתכנית 'נטעים' משאירים את הפלאפונים בחדר. "הבנות לא נמצאות עם הפלאפונים בעבודה, הטלפון יכול להישאר כל היום במגורים והן יחזרו אליו רק בערב", מתארת נטע, וממשיכה: "וזה כל כך קל להוציא את הבנות מהמסכים ומהקניונים כי הן מתאהבות בשלווה, במרחב ובטבע ובעניין שיש סביבן שלא בתוך מסך אלא באנשים אמיתיים. זה אחד הרווחים הכי גדולים, כל אחד מאחל לעצמו להתנתק שבעה חודשים מהמסך, מהפייסבוק ומהאינסטגרם וליצוק תוכן אמיתי לחיים".

"קל להוציא את הבנות מהמסכים ומהקניונים כי הן מתאהבות בשלווה, במרחב ובטבע ובעניין שיש סביבן שלא בתוך מסך אלא באנשים אמיתיים. כל אחד מאחל לעצמו להתנתק מהמסך וליצוק תוכן אמיתי לחיים"