עלייה חדה באנטישמיות בעולם  

נגיף הקורונה האיץ את מגמת האנטישמיות הפושה ברחבי העולם. מסקירה שהכין אלי נחום עבור ההסתדרות הציונית העולמית ליום השואה 2020 עולה כי לממשלות שם אין תוכנית מסודרת למלחמה באנטישמיות. תמונת מצב עגומה

מחוללי האנטישמיות העיקריים:

האנטישמיות נמצאת משחר ההיסטוריה. השורשים שלה כה עמוקים, המגמות שלה פרושות ברחבי העולם והיא אקטואלית היום כמו שהייתה לפני אלפי שנים. אם מוסיפים לזה את העובדה שהעם היהודי מהווה רק 0.22% מאוכלוסיית העולם, נתקלים בתופעה שקשה מאוד להבין כיצד היא מהווה חלק מרכזי כל-כך באנושות.

התהליכים ההיסטוריים העמוקים ביחס לאנטישמיות מתנקזים היום לשלוש קבוצות עיקריות – שמאל רדיקלי, ימין רדיקלי ואסלאם קיצוני.

השמאל הרדיקלי – העבר הקולוניאליסטי שרודף את אירופה, השליטה הישראלית בשטחי הגדה מאז 1967, והתבססות יהודים רבים בעמדות מפתח בכלכלה ובפוליטיקה של מדינות היבשת, עוררו גם את השמאל הרדיקלי בחריפות רבה נגד ישראל, במקרים רבים תחת אצטלה אקדמית. פרופסורים שוב ושוב מסבירים שישראל היא מקור האלימות, הפשע החמור בהיסטוריה המודרנית. זו לא ביקורת, אלא שקרים.

הימין הקיצוני – בעוד שהאנטישמיות בשנים האחרונות באירופה לבשה גוונים של אסלאם ושמאל רדיקלי, השנה הימין הקיצוני חזר למרכז הבמה. שני הפיגועים המכוונים כלפי מוסלמים ויהודים, שבוצעו במסגד בכרייסצ'רץ', ניו זילנד ובבית כנסת בהאלה, גרמניה החזירו את תשומת הלב אל הימין הקיצוני. בגרמניה, בה התרחשו השנה מאות אירועים אנטישמיים, מרביתם בוצעו על ידי פעילי ימין קיצוני.

האסלאם הרדיקלי – במדינות ערב, החינוך מלמעלה לשנאת יהודים 'הצליח', וגם אם הוא הופסק, התפיסות השליליות נספגו. כיום, השנאה מגיעה בעיקר מלמטה, מאוד פופולרית בתוכניות טלוויזיה ובסדרות. הפסוקים הישנים מהקוראן מקבלים עוצמה. הם תמיד היו קיימים, אבל הכול שאלה של מינון. שוב ושוב מובאים פסוקים המתארים את היהודים באור שלילי, ובעיקר מציגים אותם כאויבי האסלאם המושבעים ביותר.

עיקרי הדברים

הקהילות המוסלמיות באירופה הולכות וגדלות, וכך גם משקלן הפוליטי, והן בונות את הזהות המקומית שלהן, כך שהסכסוך במזה"ת הוא חלק ממנו.

בשנת 2019 נמשכה המגמה של עליה במספר האירועים האנטישמיים והפגיעות האלימות ביהודים. בארה"ב בכל יום מתרחשת לפחות תקיפה אחת של יהודי במקום כלשהו, ובגרמניה מותקף יהודי כל שלושה ימים בממוצע .

שלושה גורמים עיקריים מהווים איום על היהודים כיום.

הראשון הוא הגורם הערבי-אסלאמי המציב איומים מצד ארגוני טרור ערבים כמו החמאס, דאעש וחיזבאללה. איומים אלו כוללים איומי מטעני חבלה ומכונית תופת, פיגועי התאבדות, ירי וסכינאות.

הגורם השני הוא האיום הניאו-נאצי, שבמשך שנים נחשב לאיום בעצימות נמוכה והתאפיין בדרך כלל בריסוס סיסמאות, תקיפות מילוליות ומדי פעם תקיפות פיזיות של יהודים על רקע אנטישמי.

הגורם השלישי הוא השמאל הקיצוני המערער על הלגיטימיות של מדינת ישראל.

ב-2019 התרחשו שני פיגועים על רקע אנטישמי. הראשון התרחש בבית הכנסת של חב"ד בעיר פאוויי שבמחוז סן דייגו בקליפורניה, והשני התרחש בבית הכנסת ברובע פאולוס בהאלה, גרמניה. שני המבצעים נמנו על חסידי 'העליונות הלבנה.'

הטענה שבליבת האידיאולוגיה של 'העליונות הלבנה' בגרסתה המודרנית היא שהגזע הלבן ניצב בפני סכנת הכחדה ע"י בני אדם לא לבנים שנשלטים ומתומרנים על ידי היהודים. לשיטתם, ניתן להצדיק כמעט כל פעולה באם מטרתה היא "להציל" את הגזע הלבן.

בניגוד לימין הקיצוני בארה"ב, הימין הקיצוני באירופה עבר שינויים רבים. שינויים אלו נוצרו כתוצאה משינויים חברתיים ושינויים באופי האיומים, כפי שהם נתפסים על ידי מנהיגי חלק זה של המפה הפוליטית: היהודים, הקומוניסטים ואף האמריקנים, מפנים בשנים האחרונות את מקומם לאויב החדש של הימין הקיצוני האירופי, האסלאם.

הפעילות האנטישמית של הימין הקיצוני באירופה התגברה והפכה שוב לגורם דומיננטי באנטישמיות. גרמניה מובילה.

האנטישמיות המוסלמית ממשיכה להיות דומיננטית בחילול אירועים אנטישמיים בעולם. שני גורמים שונים באנטישמיות המוסלמית:

ראשית, האסלאם הרדיקאלית מבית המדרש של הסאלפים הג'יהדים המושפעים מאידיאולוגיה דתית קיצונית הרואה ביהודים אויב אולטימטיבי שיחד עם הצלבנים יש להילחם בו מלחמת חורמה.

במקביל, שיח אנטישמי מסוג אחר השם את הדגש על דה-לגיטימציה של התנועה הציונית בכלל ומדינת ישראל בפרט. אנטישמיות זו, המכונה "האנטישמיות החדשה" ואשר מאפיינת גם גורמים רבים אחרים בשמאל הרדיקאלי ואת ארגוני ה- BDS  וקושרת בין העם היהודי לסכסוך הישראלי-ערבי.

שני המאפיינים של האנטישמיות המוסלמית משפיעים על האוכלוסייה המוסלמית במדינות השונות, כוול ובעיקר על גלי ההגירה שהגיעו בעיקר ממדינות עימות במזה"ת.

במקביל המשיכו תנועות השמאל הרדיקאלי, בעיקר בקמפוסים במדינות המערב, בתעמולה אנטי ישראלית חריפה שגרמה לסטודנטים יהודיים לחוש לא בטוחים ולא חופשיים בביטוי דעות פרו ישראליות או ציוניות.

בבריטניה, האנטישמיות רווחת במפלגת הלייבור. בעיקר סוג של אנטישמיות שמתחזה לביקורת על ישראל, אבל מופנה בפועל כלפי היהודים בבריטניה. יותר ויותר חברי מפלגת הלייבור הנתפסים בקלקלתם, מודחים או מתפטרים מתפקידם.

במזרח אירופה נרשמה ירידה במספר התקריות האלימות. יוצאת דופן בולטת למגמת הירידה במספר התקריות במזרח אירופה היא אוקראינה.

למרות האמור לעיל, במהלך השנה האחרונה נרשמו גם הישגים משמעותיים בתחום המאבק באנטישמיות. בראשם קידום ההכרה בהגדרת העבודה לאנטישמיות. (המכירה למעשה באנטישמיות החדשה ובתופעת הדה-לגיטימציה כסוג של אנטישמיות).

יותר ויותר מדינות הצהירו שבכוונתן לאמץ את הגדרת העבודה לאנטישמיות שאימצה הברית הבינלאומית לשימור זכר השואה (IHRA) שנותנת כלים עבור הרשויות לזהות אנטישמיות ומאפשרת בכך את מניעתה.

גם המאבק בתנועת ה- BDS נושא פרי ויותר מדינות מאמצות חוקים המגבילים או אוסרים את פעילותם של ארגונים התומכים בחרם על ישראל.

הקורונה – פלטפורמה להפצת אנטישמיות

הבידוד שנכפה על מאות מיליוני אנשים ברחבי העולם עקב הקורונה, עצר למעשה את תופעות האנטישמיות המוכרות. בחודשים האחרונים לא נרשמו כמעט אירועים של חילול מקומות קדושים, כתובות נאצה או התנכלות פיזית ואלימות כלפי יהודים במרחב הציבורי.

כמו במגפות בעבר, גם עתה, ברשתות החברתיות ישנן תאוריות קונספירציות רבות נגד היהודים כגון: “היהודים מרווחים כסף מהוירוס” , “מרווחים כסף מהחיסון, על ידי ניצול השוק, או דרך הלוואות ויהודים מתויגים כ”סוחרים מאושרים” מן המצב. כיום תאוריות הקונספירציה בחסות וירוס הקורונה הן אנטי-יהודיות ומכוונות נגד המדינה היהודית.

לדוגמא: סוכנות הידיעות האיראנית "PRESS TV" פרסמה בתחילת חודש מרץ כתבה שבה הופנתה אצבע מאשימה על התפרצות הנגיף באיראן כלפי ישראל וארה"ב. בין היתר, הכתבה כללה טענה לפיה ישראל וארה"ב "הנדסו" בעצמן את הנגיף, והתבטאות של בכיר איראני שהעריך שנגיף הקורונה הוא כלי של "לוחמה ביולוגית" נגד איראן וסין.

במקרה אחר אמר בכיר טורקי, שנחשב למקורב לנשיא ארדואן כי "הנגיף משרת את מטרות הציונות".

פוליטיקאי צרפתי בשם אלאין מונדואינו שיתף סרטון אנטישמי ברשת חברתית תחת הכותרת "וירוס קורונה לגוי" שבו תיאוריה אנטישמית וקונספירטיבית לפיה הווירוס פותח על ידי היהודים "במטרה לבסס את עליונותם".

הליגה נגד השמצה הצביעה גם היא על התבטאויות אנטישמיות בהקשרי נגיף הקורונה. כך, בין היתר נכתב בקבוצות טלגרם: "סוף סוף המדע המציא תרופה לנגיף העוין ביותר של זמננו – היהדות" ו-"אם מישהו נגוע בוירוס שיוציא שקלים, שישתעל עליהם וילקק אותם ואז שייצא למסע קניות". באתר "iChan", מאתרי הימין הקיצוני המובילים בעולם, נכתב: "שילחו את החולים לישראל- אם אתה כבר מת, כדאי להוריד כמה שיותר יהודים".

תופעה נוספת שמתרחשת בימים האחרונים הינה ה-Zoom Bombing – צירוף מילים מרשים (על משקל ה"פוטובומב") שניתן לתופעת המבקרים הלא קרואים בשיחות זום. לדוגמא, לפי דיווח של NBC NEWS, במהלך שיעור תורה לפני מספר ימים בזום, מספר אנשים הפריעו לשיעור באמצעות פרסום גרפיקות אנטישמיות ושימוש בשפה אנטישמית.

ימין קיצוני  

הימין הקיצוני בארה"ב

הטענה שעומדת בליבת האידיאולוגיה של העליונות הלבנה בגרסתה המודרנית היא שהגזע הלבן ניצב בפני סכנת הכחדה והוא טובע בנחשול גואה של בני אדם לא לבנים שנשלטים ומתומרנים על ידי היהודים. תומכי העליונות הלבנה מאמינים כי ניתן להצדיק כמעט כל פעולה באם מטרתה היא "להציל" את הגזע הלבן.

תומכי 'העליונות הלבנה' מקדמים את הקונספט של "ג'נוסייד של האדם הלבן" כשמטרתם היא לעורר אנשים לבנים לעתיד מדומה שכולו זוועות לבני גזעם.

הימין הקיצוני באירופה 

ברוב מדינות אירופה יש מסה של 5%-10% גרעין בוחרים קשה שמזדהה עם מצע הימין הקיצוני עד כדי תמיכה אלקטורלית. שיעורם באוסטריה אף מגיע לרבע מהאוכלוסייה.

מאחורי הקבוצה הזו, שייתכן שנתפסת כקטנה יחסית, יש אוכלוסייה גדלה והולכת, במדינות מסוימות היא עשויה להגיע למחצית האוכלוסייה, שתומכת באלמנטים שונים מתוך המצע של מפלגות הימין הקיצוני. בכך באות לידי ביטוי שתי תופעות החל מסוף שנות ה-90, לגיטימציה ציבורית רחבה למפלגות אלה לפעול בפרלמנט, ונדידה של תפיסות קיצוניות, תוך מעבר במסנן אידיאולוגי מסוים, אל לב הקונצנזוס.

בחינה של 15 מפלגות הימין הקיצוני שהזכרנו, מעלה כי כל המפלגות האנטישמיות להוציא אחת (ביוון), פועלות במדינות שהשתייכו בעבר לגוש הקומוניסטי. מנגד, כל המפלגות הקיצוניות שאינן אנטישמיות, פועלות במערב אירופה, שם בחרו המפלגות להרחיק עצמן מתפיסות אנטישמיות, בין אם מתוך שינוי אמיתי, ובין אם מסיבות טקטיות.

בהולנד ובאיטליה, מפלגת החירות והליגה הצפונית בהתאמה, הן שתי מפלגות שניתן לסווגן כפילושמיות. הן מציעות תפיסות כלכליות ליברליות, בשונה מהימין הקיצוני המסורתי שתומך על פי רוב בסוציאליזם כזה או אחר, שמשולב עם תפיסות לאומניות-גזעניות.

הסיבה לכך היא שהימין הרדיקלי המקורי ביקש לדאוג לרמת החיים של קבוצת הרוב תוך שלילת זכויות מיעוטים ואילו המפלגות בהולנד ואיטליה זיהו כבר בתחילת המילניום את הבעייתיות שבמדיניות הרווחה האירופית שמעודדת הגירה לא חוקית והישענות על מערכת הרווחה במקום עבודה. באיטליה, הברית הצפונית, שבעבר נטען כלפיה שהיא בעלת תפיסות פאשיסטיות וקסנופוביות, שינתה את תפיסותיה אחרי פיגועי 11 בספטמבר 2001.

גם החזית הלאומית הצרפתית עברה שינוי ביחס לישראל לפחות כלפי חוץ, לאחר שלה פן האב העביר את המושכות לבתו. עם זאת, ניכר שבמפלגה הצרפתית ישנה עדיין ביקורתיות רבה כלפי ישראל ונראה כי מתחת לשטח מתקיימות תפיסות אנטי-ישראליות לכל הפחות, אם לא אנטישמיות.

בבלגיה, מפלגת הבלוק הפלמי שהייתה פאשיסטית והואשמה באנטישמיות ובקסנופוביה, אולצה על ידי בית המשפט העליון להתפרק ב-2004 וכשהוקמה מחדש כ"אינטרס הפלמי", החלה להתבטא בצורה פרו-ישראלית.

הימין הקיצוני באירופה, עבר שינויים רבים, כתוצאה משינויים חברתיים ושינויים באופי האיומים, כפי שהם נתפסים על ידי מנהיגי חלק זה של המפה הפוליטית: היהודים, הקומוניסטים ואף האמריקנים, מפנים בשנים האחרונות את מקומם לאויב החדש של הימין הקיצוני האירופי, האסלאם.

מפלגות הימין הקיצוני באירופה מכוונות למצביעים הצעירים. המפלגות מנסות להעביר את המסרים נגד ההגירה ונגד האיחוד האירופי לדור הצעיר, החל מערבי שתייה למבוגרים, טירות מתנפחות לילדים ונוכחות משמעותית ברשתות החברתיות.

לפי תחקיר של סוכנות הידיעות אי-פי, המצביעים הצעירים באירופה פונים ימינה מהר יותר ורחוק יותר מאשר הדור המבוגר יותר, כפי שהראו הבחירות האחרונות באיטליה, צרפת, ספרד ואוסטריה. למגמה עשויות להיות השלכות רבות על הבחירות הבאות לפרלמנט האירופי ובכמה מדינות.

מדובר בשינוי משמעותי מאז הימים שאחרי מלחמת העולם השנייה, כשהשוליים של הימין היו מזוהים עם הנאצים ועם השמדתם של ששת מיליון היהודים בשואה. מתנגדיהם טוענים כי מועמדים מהימין הקיצוני הצליחו למתג מחדש את עמדותיהם הגזעניות הישנות, אף שמדובר באותה הגברת בשינוי אדרת, כולל קריאה מפורשת לאלימות וקידום אג'נדה למען הנוצרים ונגד המוסלמים, שאותה כינו ברשויות הביטחון בבלגיה כ"ימין קיצוני בצווארון לבן". אולם, היום המועמדים פונים לאוכלוסייה שלא זוכרת את השפל שאליו הגיעה היבשת באמצע המאה שעברה בגלל עמדות אלה – מלחמת עולם שהותירה כמעט את כל המדינות בהריסות.

אף שבכל מדינה התופעה באה לידי ביטוי בצורה שונה, המגמה הכללית ברורה. הימין צמח בכל רחבי אירופה, עם תמיכתם המפתיעה של רבים מהמצביעים הצעירים – שבאופן מסורתי נוטים שמאלה. על פי ההערכות, 17% מהמצביעים בין הגילאים 18 עד 34 באיטליה הצביעו עבור מפלגת "הליגה" בשנת 2018, לעומת 5% בלבד בשנת 2013. באוסטריה, 30% מהמצביעים הצעירים ביותר בחרו ב"מפלגת החירות" בשנת 2017, לעומת 22% בשנת 2013. מגמות דומות נרשמו גם בגרמניה עם מפלגת "אלטרנטיבה לגרמניה" ובצרפת עם מפלגת "החזית הלאומית".

רובן של מפלגות הימין האולטרה־שמרניות, לאומניות ופופוליסטיות אינן מסתירות את אהדתן לישראל ואת רצונן בקרבתה. אולם, רוב המפלגות הללו – "פידס" בהונגריה, "מפלגת החופש" באוסטריה, "ליגה" באיטליה, "אלטרנטיבה" בגרמניה ו"הליכוד הלאומי" בצרפת – מוקצות בעיני הקהילות היהודיות, שרואות בהן קיצוניות ואנטישמיות. גם אם מספר גדל והולך של יהודים מצביע להן, בעיקר בשל התחושה שהן השותפות היחידות למאבק באיום מצד קהילות המהגרים המוסלמיות והערביות, וכך מוצאת עצמה ישראל בפני מלכוד: קשרים עם מפלגות אלו הם בגדר "יחסים מסוכנים", שעלולים לחזק את תדמיתה "הימנית קיצונית" של ישראל ולגרום לקרע עם יהדות אירופה, שנלחמת על מקומה וקיומה.

שמאל רדיקלי

האנטישמיות החדשה

לעומת מפלגות הימין הקיצוני הפופוליסטיות (הפונות אל הציבור הרחב של פשוטי העם) המדגישות את האיום על הזהות הלאומית והתופסות את היהדות כהשפעה זרה שברצונן לנטרל, המפלגות הפופוליסטיות של השמאל הקיצוני מקשרות את היהודים עם האליטות הקוסמופוליטיות ועם הקפיטליזם העולמי שנגדם הן נאבקות.

בהקשר זה יש לתת תשומת לב לברית הצומחת בין השמאל הקיצוני לאסלאם הקיצוני. הברית המוזרה הזאת מוסברת על ידי תיאוריה חדשה שנקראת "Intersectionality" (הצטלבות הדיכוי) שבסיסה הוא התאחדות כל אותן קבוצות שרואות עצמן מופלות ומקופחות כדי להילחם יחד נגד האויב של כל אחת מהן בנפרד.

אנשים המייצגים את האסלאם הקיצוני כיום הצליחו לקשר את השנאה שלהם לישראל, שמוצגת כדאגה כנה מצידם לזכויות הפלשתינים, לרעיון של Intersectionality, תוך שהם מציירים את ישראל כדמון שכל אנשי הקידמה צריכים להילחם בו. בכך, הם פועלים להחדרת הרעיונות האנטישמיים  לשיח המרכזי. שיח זה מצייר את יהודי ישראל כעריצים לבנים (בניגוד לדעת האנטישמים מהימין הקיצוני, הרואים ביהודים גזע נחות) בעוד המוסלמים בכלל והפלשתינים בפרט, מוצגים רואים כחלק ממעגל המדוכאים והמקופחים העולמי.

הברית בין השמאל הקיצוני לאסלאם הקיצוני הרסנית במיוחד, מכיוון שסטודנטים עומדים בפני בחירה ברורה: תמיכה בישראל שגוררת נידוי ממעגלי שמאל ומארגוני זכויות אדם, או הצטרפות לקמפיין האנטי־ישראלי והאנטישמי.

אנשי האסלאם הקיצוני והשמאל הקיצוני מייצרים מציאות אלטרנטיבית, שלפיה ליהודים אין זכות להגדרה עצמית וישראל היא המפרה הגדולה ביותר של זכויות אדם בעולם.

הגדרה

בשונה מביטויי האנטישמיות המסורתית בהם ביקשו להעמיד מציאות של אמת אחת, תוך ביטול השונה, מבקשת האנטישמיות החדשה להכיר באחר ובשונה תוך כיבוד הגיוון התרבותי, האתני והדתי, אך להדיר את ישראל כחברה סוררת הנאחזת בציונות, כדגם אתנוצנטרי של מדינת לאום. האנטישמיות החדשה מתאפיינת בשנאה והסתה נגד מדינת ישראל ובהתנגדות לקיומה, לצד שנאה ואלימות כלפי יהודים.

מגוון מדינות, תנועות, איגודים וארגונים, אינם מקבלים את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית במדינת ישראל, ושוללת את זכותו להקים מדינת לאום. גופים אלה, הכוללים, בין השאר, מדינות ערביות, מדינות עולם שלישי, תנועות אסלאמיות, תנועות שמאל קיצוניות אירופאיות וקבוצות אנטישמיות, הפכו את הדה־לגיטימציה של מדינת ישראל לדפוס מכונן של פעולתם. המושג הנ"ל מתייחס לתהליך המוביל גופים אלה לשתף פעולה במהלכים דיפלומטיים והסברתיים כנגד מדינת ישראל.

חרם, הסטת השקעות וסנקציות  

אחד הביטויים הפוליטיים של תופעת האנטישמיות החדשה היא תנועת ה- BDS. שורשיה בוועידת דרבן, דרום אפריקה, בשנת 2001, בה הוגדרה ישראל כמדינת אפרטהייד ומשתתפי הוועידה קראו לבידודה של ישראל ונקיטת סנקציות בינ"ל נגדה. תנועת ה  BDSהושקה ביולי 2005. היא מובלת בידי "ארגון החרמות המרכזי" שבסיסו ברמאללה ושהוקם בידי עומר ברגותי, לשעבר דוקטורנט באוניברסיטת תל אביב. הארגון הזה מאגד 28 ארגונים פלסטיניים שונים, הניזונים בעיקר ממימון מערבי. התנועה הקימה גם עשרות ארגונים בארה"ב ובאירופה, העוסקים בעיקר במאבק שתכליתו חיסול מדינת ישראל, והכל במסווה של מאבק לגיטימי לזכויות אדם של בני "העם הפלסטיני".

השמאלנים האדוקים מסתתרים מאחורי הטענה שמדובר במאבק פוליטי לגיטימי נגד מדיניותה של ישראל, נגד "הכיבוש" למשל. אבל ה"פתרון" שלהם לסכסוך היהודי ערבי אינו אלא "הפתרון הסופי" למדינת היהודים. הכלים שבהם עושים ארגוני ה־BDS שימוש הוגדרו היטב בידי נתן שרנסקי: דמוניזציה, דה־לגיטימציה, ומוסר כפול.

"כשם שהאנטישמיות של אתמול הכשירה את הקרקע לקראת גירוש ורצח של היהודים, כך מנהיגי תנועת ה־BDS תרים אחרי הכלים העתיקים של דמוניזציה, דה לגיטימציה ומוסר כפול על מנת להניח את היסודות לעולם ללא מדינת ישראל", כותב שרנסקי.

ההצהרות ה"פוליטיות" של מנהיגי הארגונים שוללות במפורש את זכותה של מדינת ישראל להתקיים ואת זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי. עומר ברגותי, מייסד ה־BDS  הצהיר כי הוא "בהחלט מתנגד לזכותה של מדינה יהודית להתקיים בכל חלק שהוא של פלסטין". כלומר – לא "הכיבוש" של 67' הוא המטרה לתעמולה שלו, אלא עצם קיומה של ישראל. גם בגבולות 1948. זוהי דה לגיטימציה של מדינה יהודית. זוהי אנטישמיות.

במסווה זה של התנגדות פוליטית לכאורה למדיניותה של ישראל מתנחלת תנועת ה־BDS בקמפוסים בארה"ב. השמאל הרדיקלי האמריקאי הופך בצינורות הללו לאנטישמי ומשיל מעליו את המסווה הדקיק של מאבק למען מיעוטים וזכויות אדם.

אימוץ הגדרת האנטישמיות של הברית הבינלאומית לשימור זיכרון השואה:

תנאי מקדים לחשיפה ולמאבק שיטתי באנטישמיות הוא הגדרתה.

בשנת 2016, הברית הבינלאומית לשימור זיכרון השואה (IHRA) – שחברות בה למעלה מ 30 מדינות מערביות, הגדירה מהי אנטישמיות. טקסט זה כולל גם דוגמאות להסתה ואפליה נגד ישראל. הגדרת IHRA  אמנם אינה מסמך משפטי, אך היא יצרה מסגרת המשמשת לעיתים קרובות לזיהוי התנהגות אנטישמית.

אחת מהנקודות המשמעותיות ביותר במאבק באנטישמיות התרחשה ב- 12 לדצמבר 2019. נשיא ארה"ב חתם על צו נשיאותי המציין כי הממשל יעניק פרשנות לחוק פדרלי האוסר על אפליה בתוכניות מקבלות סיוע כספי פדרלי, מתוך מטרה למסד נוהל בנוגע לאנטישמיות.

ההודעה, לפיה הממשל האמריקני יאמץ את הגדרת האנטישמיות של הברית הבינלאומית לשימור זיכרון השואה (IHRA), הינה צעד חשוב המכיר בדאגה ההולכת וגוברת בנוגע לאנטישמיות בקמפוסים אמריקאיים.

החלטה זו באה לאחר שורה רבה של פרלמנטים ומדינות רבות שהחליטו לאמץ את הגדרת האנטישמיות של ה- IHRA (כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה). בשנת 2019 אומצה הגדרת האנטישמיות של  IHRA על ידי יוון, הפרלמנט של צרפת, קנדה, סלובקיה, בית הנבחרים ההולנדי, משרד החוץ האמריקני, הבישופים של הכנסייה של וויילס, מולדובה, הבית התחתון של הפרלמנט הצ'כי, פורטוגל , קפריסין וארגון מדינות אמריקה. בנוסף, מוסדות רבים במדינות שונות קיבלו גם הם את הגדרת ה  IHRA לשימושם. ביניהם יותר מ -150 מוסדות בבריטניה.

המאבק נגד תנועת ה- BDS

המאבק בתנועת ה- BDS הגיע בשנת 2019 לשני מוקדים. השלב שממשיך את המגמה הקודמת של מאבק משפטי כנגד התופעה ואליה הצטרף השנה המאבק הפוליטי המביא את סוגיית תנועת החרם אל בתי המחוקקים במדינות השונות.

במאי השנה, הפרלמנט הגרמני אישר הצהרה הקובעת כי קמפיין ה-BDS  הוא אנטישמי. ההצהרה, שאושרה ברוב גדול מצד חברי הפרלמנט הגרמני, אינה אוסרת על פעילות BDS במדינה, אולם קוראת לבית הנבחרים הפדרלי, לפרלמנטים במדינות המחוז ולעיריות לא לשתף פעולה או לממן ארגונים התומכים בחרם על ישראל.

באוקטובר, רוב חברי הבונדסטאג האוסטרי קבעו כי ארגון ה- BDS הינו אנטישמי.

צעדים משפטיים ממלאים תפקיד חשוב בהפרעת הפעילות של תנועת ה-BDS. במאי 2019, תביעות הוגשו נגד 24 עיריות בספרד בגין תמיכתן ב- BDS. בינואר 2019, בית משפט במדינת באווריה אישר את זכותה של העיר מינכן לאסור על אירועי BDS במרחב הציבורי שלה. בספטמבר נאסרה כניסתו לבריטניה של מייסד ארגון ה- BDS, עומר ברגותי .

בקליפורניה, הוקפאה תוכנית לימודים חדשה שכללה תכנים של ה-BDS. התוכנית, שיועדה לתיכונים, הכילה בין היתר שירים המתארים את ישראל כמדינה כובשת ומדכאת.