לאחרונה מדברים לא מעט על נושא האחריות. אבקש להרחיב בנושא זה. הגדרת אחריות היא ערך מוסרי, שמשמעותו היא שהאדם, בהיותו בוגר, נושא בתוצאות של מעשיו ופעולותיו שלו כלפי עצמו וכלפי חברתו וסביבתו, אם הוא בחר בהם מרצונו החופשי. כמו כן, אחריות טמונה בכל תפקיד שאדם לוקח על עצמו, ונותן דין וחשבון על פעולותיו במסגרת תפקידו. אחריות היא ערך חיובי, הקשור קשר הדוק בחירות הפרט ובאושרו.
אחריות כערך מוסרי משמעותה בראש ובראשונה שאדם שחי בחברה, אינו יכול להתעלם מההשפעה של פעולותיו על בני אדם החיים בסביבתו. אחריות מהווה תשתית התפתחותית, פסיכולוגית וחברתית שאדם אמור לרכוש בעזרת הוריו, מחנכיו ותרבותו. ההורים והמחנכים מאפשרים לצעיר לרכוש ידע ריאלי כדי להסתגל למציאות ולהשתלב בה ולהפוך לאדם עצמאי וחופשי.
יש גם לקיחת אחריות מעצם תפקידו של האדם. אם אדם מסוים הוא מנכ"ל חברה, אזי ברור שהוא אחראי על כל הנעשה בחברה, בין בהחלטותיו ומעשיו שלו ובין בהחלטות ומעשים של אחד העובדים באישורו או שלא באישורו. אבל, עצם זה שהוא אחראי לא בהכרח מציב אותו כמי שגם אשם בכישלון שנעשה או נגרם בחברה.
אם למשל אחד העובדים ביצע מעשה הונאה בכספי החברה (כפי שקרה בלא מעט חברות או גופים), ברור שהחברה נפגעה, ברור גם שהמנכ"ל אחראי, אבל לתפיסתי, ממש לא ברור שהמנכ"ל נושא באשמה.
לכן, צריך להפריד בצורה ברורה בין אם האדם אחראי בכשל/מחדל לבין היותו אשם בכשל/מחדל.
זה שבני גנץ וראש השב"כ הודיעו שהם אחראים למחדל, זה ברמה של דיבורים בלבד
ואל הקרקע, להקשר האקטואלי: בתקשורת מרבים לתהות ואף להתלונן על כך שראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא מודיע שהוא אחראי למחדלי הטבח בשבת שמחת תורה ולמה שקדם לכך, ולעומת זאת מציינים את הרמטכ"ל ושר הביטחון לשעבר בני גנץ, ראש אמ"ן חליוה, הרמטכ"ל המכהן הרצי הלוי, ואת ראש השב"כ ככאלה שכבר הכריזו על עצמם כמי שנושאים באחריות ובתום המלחמה יסיקו את המסקנות המעשיות.
ובכן, איך אומרים אצלנו, "הכל דיבורים". זה שבני גנץ וראש השב"כ הודיעו שהם אחראים, זה ברמה של דיבורים בלבד. השאלה היא מה הם עשו בעקבות הודעתם: הודיעו שהם מתפטרים? שמו את המפתחות על השולחן והלכו הביתה? נתנו לסגנים שלהם לנהל את העניינים? לקחו חופשה ללא הגבלה? כלום ושום דבר.
דיבורים שאין בעקבותיהם מעשים מעידים על האדם ש"אין תוכו כברו", כלומר אדם שאיננו מתנהג ביושר ובכנות, שמשדר צביעות ודו-פרצופיות.
אני מקווה שנגיע לימים שבהם מנהיגים ובעצם כל אדם ייקחו אחריות, לא רק בדיבורים אלא גם במעשים.