למה הכל נחגג בחודש אייר?

יום ירושלים קרוב לשבועות, יום העצמאות קרוב לפסח, ושניהם בחודש אייר

פרופ' בנימין שמואלי ויאיר שמואלי

על "עצמאי" ו"אמצעי"

בעקבות תגובות שונות שהתקבלו למאמר הקודם בנוגע למהותו של יום העצמאות ומיקומו בלוח השנה העברי דווקא בחודש אייר ("שבתון" גיליון 969 לפרשת תזריע-מצורע), נרצה להוסיף עליו נדבך נוסף בהקשר ליום ירושלים.

נזכיר; בפעם הקודמת הסברנו את שיטתו של הרב קוק, הרואה בחודש אייר חודש אמצעי-"תהליכי", המקשר בין ניסן – חודש הגאולה הגשמית, לבין סיוון – חודש הגאולה הרוחנית של עם ישראל וקבלת התורה. הרב קוק הסביר כי על אף שהחודש הוא אמצעי, אנו רואים בו גם ערך עצמאי, דהיינו גם מעצם היותו החוט המקשר בין שני תהליכים גדולים המצריכים "מעבר חלק" ביניהם.

מתוך כך ראינו לנכון לציין את העובדה שיום הכרזת המדינה – וממילא, גם יום העצמאות לדורות – נקבע גם הוא בחודש אייר, וחשבנו שאין הדבר מקרי, ובוודאי שהוא עולה בקנה אחד עם משנתו של הרב על חשיבות התהליכים, מכיוון שעצמאות המדינה היא שלב מהותי, גם אם עדיין אינו סופי, בתהליך גאולתם של ישראל, מיציאת מצרים ועד מתן תורה, מהחירות הפיזית לחירות הרוחנית, בינתיים בבחינת "ראשית צמיחת גאולתנו".

מהקליפה לפרי – מנהיגותו של שמואל הנביא ושופרו של הרב גורן בדרך לחירות הרוחנית ולמתן תורה

ארבע תגובות מעניינות, מתוך אלה שקיבלנו, עסקו באותו נושא. הרב יגאל לוינשטיין – ראש מכינת 'בני-דוד' בעלי, הרב איתן קופמן – ר"מ במכינה, עו"ד דב שמואלי וידידנו מיקי פרנקל, כולם האירו את עינינו והציעו לנסות ולשלב במסגרת המהלך המתואר גם את יום ירושלים, אשר נקבע גם הוא בחודש אייר. נענינו לאתגר.

יום העצמאות נחגג בתחילת חודש אייר, וקרוב יותר למעשה לחג הפסח, החג שבו מודגשת בראש ובראשונה החירות הפיזית. יום ירושלים נחגג לדורות בכ"ח באייר, יום שחרור העיר העתיקה, הכותל והר הבית במלחמת ששת הימים וחיבור שני חלקי עיר הבירה יחדיו, לאחר שהעיר הייתה מחולקת מקום המדינה. תאריך זה עדיין נמצא בחודש אייר, עצמאי ואמצעי כאחד, ברוח תורתו של הרב קוק, אך הוא קרוב יותר לחג השבועות, חג החירות הרוחנית ומתן תורה, היום החמישים לספירת העומר העולה וממשיכה מאז חג הפסח.

אנו מכירים ממקומות רבים, כי בעניינים שבקדושה "הקליפה קודמת לפרי". כלומר, החלקים הגשמיים והחומריים בעולם מופיעים לפני המהות הרוחנית, כפי שהגוף נברא על מנת שהנשמה תכנס לתוכו, אך יש בהם חשיבות כשלעצמם, ולא רק בתור אמצעי, ואי אפשר לעולם שהשלב השני יגיע מיד, ללא הראשון. ובל נשכח, שלדברי מומחים, ברבים מהפירות והירקות רוב הוויטמינים, וחיותו של הפרי בכלל, נמצאים דווקא בקליפה, אשר גם מגינה על הפרי מפני מזיקים ומפני ריקבון ושומרת עליו (וכן היא משמשת ליצירת מעדנים כגון ריבות או עוגות), אף שהיא גסה יותר, עדינה פחות, ואולי הסמל שלה הוא, בין היתר, מלחמות קיום פיזיות, וכדברי הרב קוק, שמונה קבצים, קובץ חמישי קמ"ז: "העולם נוצר מתוך תוהו ובוהו. הקליפה קדמה לפרי, החומריות והגסות הקדימה לבא…". נזכור גם, כי לפרי קודם במקרים רבים הפרח. כלומר, גם בתהליך הקודם לצמיחת הפרי ולהבשלתו יש יופי ועצמאות, אפילו בריה משלה, לאמור, "עצמאי" ולא רק "אמצעי".

נראה שיום ירושלים הינו שלב איכותי נוסף בגאולה אשר הקדוש ברוך הוא סובב שיגיע דווקא בנפרד ממלחמת העצמאות, אך עדיין באותו חודש ועל הסקאלה שבין פסח לשבועות. שלב זה הגיע באמת מאוחר יותר כרונולוגית בתולדות המדינה, 19 שנה לאחר עצמאותה, והוא גם תאריך מאוחר יום בלוח השנה העברי, ופירושם של דברים שהוא חג וציון דרך משמעותי הקרוב יותר לשבועות מאשר יום העצמאות (שקרוב יותר, כאמור לפסח). דבר זה יכול לסמל התקדמות נוספת אל עבר המטרה שהיא, כאמור, גאולת ישראל הרוחנית בחג השבועות אשר, לענייננו, מסמלת את הגאולה השלמה, לעומת יום העצמאות שקרוב הרבה יותר לבניין החומרי של המדינה ועל כן קרוב לחג הגאולה הגשמית – פסח. יום שחרור ירושלים הוא אבן דרך חשובה מאוד, אבל כבר לא היה, כך נראה, חלק מהמאבק על עצם תחיית העם בארצו מבחינה פיזית כמו בשנת 1948, שם הוקמה מדינה מעבר לכל הסיכויים ולאחר מלחמה עקובה מדם עם צבאות רבים של מדינות ערב, שכן ב-1967 כבר הייתה לנו מדינה חזקה כמעט משך שני עשורים (אם כי קשה לומר שלא הייתה סכנה קיומית של ממש גם אז וכמובן גם ובמיוחד במלחמת יום הכיפורים). אולם אולי אין זה מקרה שדווקא הכותל המערבי, סמל להידבקות הרוחנית של עם ישראל (אך שעדיין אינו ה"פרי" עצמו – המקדש, הר הבית, אלא אחד הכתלים העוטפים אותו), הוחזר ושוחרר דווקא לאחר זמן ודווקא, בלוח השנה, במועד הקרוב יותר ואולי מכין יותר אותנו – ברוח שופרו של הרב גורן– להתעורר לחג השבועות.

נראה שגם אין זה מקרה שתאריך כ"ח באייר הוא, לרוב הדעות, יום פטירתו של שמואל הנביא, שהיה ספרא וסיפא, נביא, שופט ומנהיג שהוא בראש ובראשונה רוחני אך גם מנהיג במלוא מובן המילה. ובכל זאת הוא נקרא "שמואל הנביא" דווקא, ולא השופט או המצביא, לרמז על הקירבה הרבה יותר לרוחניות – "משה ואהרון בכהניו ושמואל בקוראי שמו", בדיוק כמו הקירבה לחג השבועות של אותו יום ירושלים, שבסמוך לה נקבר שמואל הנביא. קברו נמצא ברמה או ברמות או במצפה, ולרוב הדעות, מדובר בהר שמואל – נבי סמואל של היום, שנכבש, כמה מפתיע, דווקא במלחמת ששת הימים על ידי חטיבת הראל, ויש, בייחוד מקרב חסידי ברסלב, העורכים שם הילולות ביום פטירתו. על-שמו של שמואל גם שכונה בירושלים – שכונת "שמואל הנביא". (על היחס בין שמואל הנביא ליום ירושלים ראו למשל מאמרו של הרב צבי שורץ, אמונת עתיך 119 (תשע"ח), עמ' 16-7).

הסכמה רחבה ואמירת הלל

דבר מעניין נוסף ניתן לראות ביחס למידת ההסכמה שיש לכל אחד מהחגים בקרוב ציבורים שונים, ולאמירת ההלל בכל אחד מהם. יום העצמאות התקבל בקונצנזוס רחב וכמעט שאין ישראלי שאינו חוגג את החג. לעומת זאת, ואף שלא תמיד היה זה כך, דומה כי בקושי ניתן לשמוע בתקשורת הרחבה או בציבור הכללי על יום ירושלים מעבר למגזר הציונות הדתית, אולי מעבר לאזכורים רפים וכמה שירי ירושלים (אולי גם ראיון עם יהורם גאון או עם ראש העיר…), די בדומה נניח לצומות כגון צום גדליה או י"ז בתמוז.

בהתאם לכך, היינו מצפים אולי שבכל הנוגע לאמירת הלל (בכלל, ועם או בלי ברכה בפרט), יהיה קונצנזוס גדול יותר דווקא לגבי יום העצמאות. אולם נראה כי ביום העצמאות מתעוררות מחלוקות גדולות יותר אם יש לומר הלל בלילה וביום או לומר אותו רק ביום והאם לומר אותו עם ברכה או בלי ברכה (והנפת הדגל על גג ישיבת פוניבז' היא בוודאי חריג בציבור החרדי, שאין צריך לומר שאינו מציין את היום ואינו אומר הלל כלל), בעוד לגבי יום ירושלים אין מחלוקת דומה (יצוין כי בעבר היו שהתענו ביום זה, אולי, כאמור, משום שזהו יום פטירתו של שמואל הנביא), ואולי, רק אולי, יש יותר הסכמה (ולמשל גם חלק מהרבנים החרדים הספרדיים מציינים את היום לפחות בהוראה שלא לומר תחנון) עקב רוחניותו הרבה של היום וקרבתו לחג השבועות?

המסע עדיין לא תם – פסח שני ול"ג בעומר גם הם בחודש אייר

ניתן להמשיך את המסע ולבחון דמיון נוסף בין שני החגים הללו, יום העצמאות ויום שחרור ירושלים, מתוך שני "חצאי מועדים" שממוקמים במרחק של עשרה ימים מהם, אחרי הראשון ולפני השני, במרחק של ימים ספורים זה מזה. עשרה ימים אחרי יום העצמאות מציינים את פסח שני, ואילו עשרה ימים לפני יום ירושלים ישנו מועד שנקבע בעקבות מנהג, והוא ל"ג בעומר. אף אחד מהם אינו מועד שנקבע להלכה. אך נותיר למחשבה את השאלה אם גם שני ציוני דרך אלה נקבעו בחודש אייר על דרך המקרה, ודווקא בסדר שנקבעו, על הסקאלה שבין החירות הגשמית-הפיזית לחירות הרוחנית.